לארגוני הנשים הייתה עדנה. ביום ראשון הם הזדעקו נגד האפשרות שמשה קצב יזכה לקיצור שליש או לחנינה, וביום שני יכלו לצאת נגד החלטתו של רוני אלשיך שלא לקבל תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות. נהדר. מה הארגונים הללו יעשו אם וכאשר, חס וחלילה, עבירות המין ייפסקו?

אלא שבמבט קרוב יותר, יש כמה בעיות עם חינגת הכותרות הזו. ראשית, בעיות עובדתיות: קצב זכאי לשליש לפי כל הכללים המקובלים (נסביר בהרחבה בהזדמנויות אחרות) ואיש אינו מדבר כרגע על חנינה. שנית, בעיות של דיוק: כל מה שקבע אלשיך היה, ששוטרת תהיה חייבת להזדהות כאשר היא מספרת ששוטרת אחרת הוטרדה. שלישית, בין לבין פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עלילת האונס על עו"ד אורי דניאל.

פסק הדין הזה מזעזע, ולא רק את הקורא. השופט יצחק עמית אומר במפורש, כי לא האמין למראה עיניו כאשר ראה את "תוכנית הנאנסות": המסמך שגיבש היחצ"ן מוטי מורל להכפשתו של דניאל, בשיתופה של עו"ד רוני אלוני-סדובניק. בלב התוכנית עמדו כמה צעדים מדורגים, ובהם הפגנות מול לשכת עורכי הדין וביתו של דניאל.

כאן נכנסים לתמונה ארגוני הנשים. יוזמי הקנוניה היו משוכנעים, שיצליחו לגייס את הארגונים הללו. כל מה שצריך, ניתן ללמוד מן התוכנית, הוא כמה מתלוננות שיעמדו ובידיהן שלטים, קצת הדלפות לתקשורת - והארגונים הללו כבר יבואו מאליהם. מורל ואלוני-סדובניק היו בטוחים, שהארגונים יגיבו בצורה פבלובית, לא יטרחו להיכנס לפרטים ויצטרפו למסע לחיסולו הציבורי והאישי של דניאל.

זה צריך להדליק לכולנו נורה אדומה: לא כל מה שאומר ארגון זה או אחר בנושא רגיש זה, הוא בדוק ואמין. בהחלט ייתכן שארגונים כאלו ינקטו עמדה אוטומטית, יתגייסו בצורה מוחלטת לצד אחד וייצאו בצורה מוחלטת נגד צד אחר. כדאי לזכור את זה כאשר שומעים את התגובות של אותם ארגונים בימים האחרונים ובכלל.

הקנוניה הפושעת הזאת גם מלמדת מדוע אסור להשלים עם תלונות אנונימיות. אם מתלוננות שהזדהו בשמותיהן היו שקרניות ומעלילות, קל וחומר שקיימת סכנה כזו אם ניתן יהיה להגיש תלונות אנונימיות. ונדגיש שוב: כל מה שעשה אלשיך הוא לקבוע, שאם שוטרת רוצה לדווח על מה שאירע לחברתה לשירות - היא חייבת להזדהות.

ועוד הערה לגבי הוראתו של אלשיך. עבירות מין אינן מצריכות סיוע, אבל יש צורך ב"דבר מה נוסף". לעיתים קרובות, אותו "דבר מה" הוא מה שסיפרה הקורבן למישהו אחר. אם שוטרת א' סיפרה לשוטרת ב' שנפלה קורבן להטרדה מינית, הרי ששוטרת ב' עשויה להיות עדה חשובה בהליך נגד המטריד. אבל אם היא נותרה אלמונית - נפגעת דווקא הקורבן, שתלונתה עשויה להיוותר ללא סיוע.

בחזרה לפסק הדין של ביהמ"ש העליון. מעשיהם של מורל ואלוני-סדובניק היו חמורים ביותר וגובלים בפלילים; נגד מורל אפילו הייתה חקירת משטרה, אך היא נסגרה. אסור להם לצאת בלא פגע. ראוי שדניאל יגיש כעת תביעות אזרחיות נגדם; שישלמו גם הם. שאלה כבדה היא האם אלוני-סדובניק ראויה להמשיך ולהיות עורכת דין. בהקשר זה נעיר, כי פסק הדין מצא שהיא הייתה אמורה להגיש תלונה ללשכה נגד דניאל ואז להדליף אותה לתקשורת; יהיה זה רק הולם, אם היא עצמה תעמוד לדין משמעתי.

השורה התחתונה היא, שהגיעה העת לגישה מאוזנת יותר לתלונות על עבירות מין. גישה שלא תקבע אוטומטית שהמתלוננת צודקת. גישה שתכיר בכך שייתכנו עלילות וסחיטות. גישה שתעניש את מי שמשקר.