הפתגם "אלוהים, שמור אותי מאוהבַי ומשונאַי אשמר בעצמי" מתאר את הצורך שלנו להגן ולשמור על עצמנו במיוחד מפני הקרובים לנו. קרבה משפחתית לעיתים מסמאת את עינינו ומקהה חושים, עד כדי ויתור על נקיטת אמצעים חיוניים לשמירה על זכויותינו.
בני משפחתנו הגרעינית לרוב מהווים עבורנו עוגן. מעין מקום מבטחים, אליו נוכל לפנות בכל עת לקבלת סיוע, לטכס עצה, לשתף ולהתוודות. הם יהיו לצידנו ברגעי האושר בחיינו וישמחו בשמחתנו, ומנגד, גם ברגעי המשבר והעצב הם ילוו אותנו ויעשו כל שביכולתם על-מנת להקל עלינו ולרומם את רוחנו. שותפותם של אחים נגזרת מרגע הולדתם. הם גדלים יחדיו בשותפות באותו הבית לאותם הורים, לעיתים חולקים את חדר הילדים ואת חדר המשחקים ושותפים לחוויות הילדות ולציוני הדרך בחיים בתקופה בה מעוצבת ומתעצבת אישיותם.
כך לרוב מתגבשת תפיסת העולם המובילה לבניית עסקים משפחתיים, בה יש היגיון רב. מודל העסק המשפחתי הוא לכאורה מודל נטול סיכונים. אנו סבורים, כי בן משפחה קרוב ומוכר כגון אח או הורה, יהיה נאמן כלפינו, מניעיו יהיו נטולי אינטרסים אישיים וקנאה, וניתן יהיה לצפות את דרך תפקודו גם ברגעי משבר, להבדיל מאדם חיצוני אשר אין לנו עמו כל היכרות מוקדמת.
תפישת עולם זו הנחתה גם את
משה אשר נקלע לסכסוך עם אחיו אבי. כתוצאה מכך, אין לו גישה מזה מספר שבועות למוסך רכב, אותו פתחו לפני שני עשורים ובו הם שותפים מחצה על מחצה. המוסך משגשג, מעסיק 30 עובדים, בעל מוניטין ומבוסס.
מסיבות שונות הסכימו משה ואבי בעת פתיחת העסק המשותף, כי אבי הוא אשר יוצג כלפי רשויות המס ויופיע ברישומים כבעלים של מלוא הזכויות בעסק, וישמש כנאמן עבור משה על זכויותיו בעסק. ההסכמה לא קיבלה ביטוי בכתב אלא בעל-פה בלבד, והצדדים נהגו לפיו במשך 20 שנה.
לפני כשנה משה חווה משבר בחיי הזוגיות שלו ולאחר הליך משפטי סבוך, התגרש מאשתו. אשתו של משה, אשר חפצה להתנקם בו עקב הסכסוך אשר פרץ ביניהם, שכנעה את אבי להאמין, כי משה פועל שלא בדרכי יושר בעסק ומעלים ממנו הכנסות ורווחים. משבר האמון אשר פקד את האחים הוביל לכך שביום בהיר אחד, החליט אבי למנוע ממשה להיכנס לעסק ולעבוד בו: הוא פשוט החליף את המנעול בכניסה. טענתו של אבי היא, כי משה אינו שותף בעסק, אלא היה לכל השנים רק עובד שכיר בו.
משה עומד בפני שוקת שבורה. הזכויות בעסק אינן רשומות על שמו, ואין לו ראיה חד-משמעית לשותפות שלו בעסק. על משה לפעול כעת "לגיוס" ראיות על-מנת להוכיח את זיקתו לעסק. הוא צריך לפנות לבית המשפט כדי להגן על זכויותיו, תוך שהוא חשוף לסכנה שאבי יבצע פעולות חד-צדדיות שיורידו לטמיון את המאמצים שהשקיע במשך שנים במוסך.
המסקנה העולה ממקרה זה, היא שהחיים שלנו דינמיים ולעיתים נפיצים, אין לצפות מה יילד יום ועלינו לגבות ולהסדיר בכתובים ענייני רכוש וממון, גם אם אנו סמוכים ובטוחים שהקרובים לנו יפעלו כלפינו תמיד בדרכי יושר ומוסר. לו משה ואבי היו חותמים בתחילת דרכם על הסכם שותפות, אשר בין היתר יסדיר את זכויותיהם בעסק המשותף (על אף הרישום הפורמלי) ויקבע מנגנונים מוסכמים ליישוב סכסוך ולבירור מחלוקות, משה לא היה נקלע למצבו הנוכחי.
גם בלא הסכסוך המשפחתי המצער, עלולים היו להתרחש אירועים שיסכנו את חלקו של משה בעסק. אם משה היה הולך לעולמו, היו נקלעים יורשיו למצב בו פרי עמלו היה נשלל מהם עקב העדר רישום ועקב קושי הוכחתי. אם אבי היה נקלע לקשיים כלכליים אישיים, יכולים היו נושיו לעקל את כל העסק - למרות שכאמור חציו שייך למשה.
עלינו לפעול על-מנת לשמור על עצמנו במיוחד מאוהבינו, מאחר שאינטראקציה עסקית עימם עלולה לטמון בחובה את הלא-נודע והסיכון בה רב. משונאינו אנו נשמרים ממילא; זוהי ברירת המחדל.
