מלטפים את הבריונים

החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בנושא הפרקליטים (יום ד', 13.4.16) היא אגו טריפ אחד גדול לחבורה הבריונית שמנסה מזה שנתיים לסכל החלטת ממשלה, הוראות של הממונים עליה ופעילות חקיקה.

הרושם הברור מקריאת ההחלטה הוא, שבית הדין אומר לפרקליטים: "אל תכעסו, ילדים. קחו סוכריה. אבא ואימא אוהבים אתכם" - שזה יפה מאוד כאשר מדובר בילדים, אבל לא תמיד חינוכי, ולגמרי לא מתאים כאשר עוסקים בעובדי מדינה המופקדים על שלטון החוק.

ההחלטה שבה ומדגישה, כמעט עד זרא, עד כמה הפרקליטים ועבודתם חשובים. איש אינו חולק על כך. הבעיה היא, שאין בה כמעט אף מילה על האינטרס הציבורי שבקיום ביקורת עצמאית עליהם. הציבור נזכר רק כמי שיש לו אינטרס ב"שמירת כבודם ועצמאותם" של הפרקליטים, ולא כמי שעלול להיפגע מכשלים רוחביים ומטעויות נקודתיות שלהם. נעבור על כמה נקודות באותה החלטה.

• להנהלת משרד המשפטים "יש הבנה עמוקה בדבר הצורך בשמירת כבודם ומעמדם של הפרקליטים הפועלים לטובת הציבור". ומה עם הבנה עמוקה בדבר הצורך לשמור על כבודו, רכושו וזכויותיו של הציבור העלול להיפגע מעבודתם של אלו? אף מילה.

• "ראוי שדברור כל יחידות המשרד יעשה תוך סינרגיה כשהם משווים לנגד עיניהם את המטרה עליה הצהירה מנכ"לית המשרד – שמירת כבודם ומעמדם של הפרקליטים". נראה שהכוונה לכך שלנציבות הביקורת יש דוברת משלה. ומה עם היחצ"ן החיצוני ששכר ארגון הפרקליטים? אף מילה.

• "הפרקליטים יצאו למאבק לאור תחושה מתמשכת של פגיעה בכבודם ומעמדם ומתוך רצון לשמור על עצמאותם המקצועית הנדרשת לביצוע עבודתם באופן מיטבי לטובת הציבור. אכן מאבק על דמותה ומקצועיותה של הפרקליטות והפרקליטים ראוי ונכון". ומה עם הסירוב שלהם למלא את ההבנות אליהן הגיע הממונה עליהם - היועץ המשפטי לממשלה? ומה עם האינטרס הציבורי בקיום בקרה עצמאית עליהם? והאם כל האמצעים כשרים במאבק כזה? אף מילה.

• "בדברינו אלה אנו מביעים את עמדתנו לאור הדברים שקראנו ונשמעו היום ומתוך הכרה בחשיבותה הרבה של עבודת הפרקליטים". משפט מיותר לחלוטין, שרק מדגיש את אותה גישה חד-צדדית של בית הדין.

• "בין הצדדים יש רצון טוב ונכונות אמיתית להביא לסיום הסכסוך לשמירת כבודם ועצמאותם של הפרקליטים לטובת כלל הציבור". מה עניין הכבוד לכאן? האם כל העסק הוא האגו של לימור פלד וחבריה? והאם סירוב לביקורת עצמאית משרת את "טובת כלל הציבור"?

• "לגבי העיצומים שננקטו קודם לשבועיים האחרונים בעניין זה תינתן החלטה בנפרד". כלומר: הפרקליטים יכולים להמשיך ולהימנע משיתוף פעולה עם הנציבות, בניגוד מוחלט להוראות הממונים עליהם. אין גם מילה על העתירה שהגישו 11 מהם לבג"ץ, כדי למנוע את פרסום הדוח של הנציבות על הלחצים הפסולים שמפעילים פרקליטים על המכון לרפואה משפטית.

משרד המשפטים מנסה כבר שנתיים ללכת בטוב עם הפרקליטים, וכל מה שהוא מקבל בתמורה זה יריקה בפרצוף. התייעצו איתם לפני, בזמן ואחרי הקמת הנציבות. התייעצו איתם לפני הגשת הצעת החוק. נתנו להם את הבדיקה של אליעזר גולדברג. השעו חלק משמעותי מעבודת הנציבות. כל צעד כזה הביא לדרישות נוספות, ולעיתים סותרות, של הפרקליטים.

מה שהשופט אייל אברהמי וחבריו לא מבינים, או מתעלמים ממנו, הוא שלא מדובר כאן על "כבוד" ו"עצמאות". מדובר כאן על רצון ברור ומוצהר למנוע את הביקורת החיצונית העצמאית. זו האסטרטגיה. כל שאר הדרישות הן טקטיקה: רוחבי, פרטני, עם פרסום, בלי פרסום - הכל מיועד להשיג את מטרת-העל עליה הם חוזרים שוב ושוב.

הגיע הזמן להפסיק ללטף אותם. הגיע הזמן להבהיר להם: תהיה עליהם ביקורת חיצונית, עצמאית, חזקה ומקצועית. לא מתאים לכם - יש בחוץ עוד עשרות אלפי עורכי דין שישמחו לקבל משכורת חודשית וקביעות בשירות המדינה.