הייתי רוצה להסכים עם התוכחה הקשה של ד"ר גדי טאוב, אותה ניסח במאמר הגותי מעמיק בעיתון הארץ ב-10 ביוני, לפיו כל מי שמעז לזהות בדל של דמיון בין ישראל ב-2016 ובין גרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא למעשה מבדל את עצמו מן הקולקטיב הישראלי מתוך צדקנות נרקיסיסטית.

ההשוואה לגרמניה של שנות ה-30 היא קשה וכואבת לכל מי שעושה אותה, כפי שהיא כואבת גם למי שסבור שאין מקום להשוואה זו. עמוס הנביא בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה לא פעל מתוך צדקנות נרקיסיטית, כשבִּדֵּל עצמו מתוך כאב אל מול פרות הבשן שבהר שומרון ואל מול ההתלהמות שפשטה בקולקטיב הישראלי.

לעברו של עמוס נשלחו החצים - "חוֹזֶה לֵךְ בֱּרַח". אומנם, לא שלחו את עמוס לעזה של החמאס או ללבנון של חיזבאללה, כפי שנוהגת לעשות שרת התרבות, מירי רגב, אלא שלחו את הנוקד ובולס השקמים מתקוע למדבר, ודרשו ממנו שרק "שָׁם תִּתְנַבֵּא".

אני נמנה אל הסופגים תוויות, שד"ר גדי טאוב מדביק ומאשים אנשים כמוני כמה שהוא קורא "מבצעים מהלך רטורי אנטי לאומי". רק חסר שיצרף ביטויים: "עוכר עם ישראל", "פושע", "בוגד" וישמיע קולות מספר ירמיהו: "בֶּן מָוֶת הָאִישׁ הַזֶּה", כפי שעושים בימים אלו בצרורות אתרים חברתיים יותר מדי רבים לעברו של מפקד פלוגה בצבא הגנה לישראל.

בן מוות

על-פי הנוסחה של ד"ר גדי טאוב גם הנביא ירמיהו הבדיל עצמו מן הקולקטיב, אותו קולקטיב שהאשימו, כי הוא מרפה את ידי החיילים בשעת מערכה צבאית לה הנביא התנגד בכל תוקף. ומיד באו הדרישות לשים אותו במהפכת כי "בֶּן מָוֶת הָאִיש הַזֶּה".

את ד"ר גדי טאוב לא זעזעה השתלחות המונית והיסטרית באתרים חברתיים ובעיתונות נגד מפקד פלוגה, שמסר עדות במשפט צבאי על-פי הבנתו וראייתו כמפקד במערכה צבאית.

ד"ר גדי טאוב ממאן לראות סממנים כואבים של שנות ה-30 מהמאה ה-20 בהשתלחות חברי כנסת ישראל נגד שופטים ונגד המערכת הביטחונית בתוך אולם בית המשפט בבסיס צבאי. אחד מאותם חברי כנסת שחרפו את המערכת, בחלוף כשבועיים התמנה לשר ביטחון. מי שהעז לבקר את התנהגות החיל הודח מתפקידו כשר הביטחון.

אני מזמין את ד"ר גדי טאוב למשמרת של "נשים עושות שלום" ברחוב אלנבי. העובדה שיש ביניהן אימהות שכולות או קצינות לשעבר בצה"ל, לא ימנע פרץ אלימות קשה. כן, לא נעים לשמוע שזה מזכיר את הימים הראשונים באפלת שנות ה-30 במאה הקודמת.

לגיטימציה

ד"ר טאוב נעלב מהטענה ש"כך זה התחיל שם". הוא נמנע מלראות ניצני התחלה מדאיגה, כשבתוכנית בוקר בערוץ 2 ניתנה במה לסהרוריות מטורפת המשחררת מחרצובות לשונה התרת דמו של מפקד בצה"ל - "אם נעמן היה המ"פ שלי הוא על בגידה כזאת לא היה מצליח ללכת על רגליו". הסתייגויות של מגישי התוכנית כמו ההסתייגות של ממשלת ישראל הן רפות ומביישות, רק לא להרגיז את המחנה.

אני מקווה, שד"ר גדי טאוב לא יגנה את הנביא ישעיהו, שבפרק א' תוקף את הלגיטימיות של המערכת הממלכתית בפנותו לראשיה בשם "קְצִינֵי סְדוֹם", ומביע את דאגתו מתהליכים שמתחוללים בחברה הישראלית - "עַם עֲמוֹרָה".

ד"ר גדי טאוב טוען ש"אלה המשתמשים בהשוואה כמגיני הדמוקרטיה, אינם תורמים בפועל לחיזוקה, אלא תוקפים את הלגיטימציה שלה".

ד"ר גדי טאוב. מגיני הדמוקרטיה והמבקשים לחזק את הלגיטימיות שלה חייבים להמשיך לומר את מה שאמר ישעיהו בפרק ה' פס' כ' - "הוֹי הָאוֹמְרִים לָרָע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, שָׁמִים חֹשֶׁך לָאוֹר וְאוֹר לַחֹשֶׁך,,,".