פנים אפלות באלפו

העיר בה גזז אברהם אבינו את צאנו, בה בנה יואב בן צרויה את בית הכנסת שהיה להגדה, צומת הסחר והחוכמה זמן הוותיקים בעולם המוכרת על-ידי אונסקו במורשת האנושות, עיר שמנתה שני מיליון תושבים בטרם אחזה בה חמת מלחמה שיצאה מדעתה, הייתה היום לחרפת האנושות כולה ואין משורר בעולם היכול לספוד למתיה, לבכות על הריסותיה, לנוד למנהיגיה של תבל רבתי הממלאים חללו של עולם בגינויים חסודים הנבלעים ברעמי הטילים ופגזי התותחים וחביות הנפץ המרטשים אנשים ונשים וילדים ומניסים לתוך עולם הרואה בפליטי שלטון השטן על העולם לא את הקרבן אלא את האיום.

ארם צובא, שם נשמר במערת אליהו בארגז ברזל נעול ספר התורה שכתב בן אשר שהרמב"ם כתב עליו כי "היה לו לעיניים" וממנו העתיק את התורה וציטט בכל כתביו את פסוקיה, ועם שהכתר נמצא היום כמעט בשלמותו בירושלים, קדושתו משאילה הילה של קדושה על העיר הזאת כולה. ההילה הוחשכה. עתה מחללים אותה בחטא הנורא של מסע מטורף של פשעים מבחילים נגד האנושות, וארם צובא, חַלַבּ, היום הייתה "לאלפו" במודעות של העולם כולו ו"אלפו" הפך לשם של בירת כשל האנושות בימינו ואלפו המפוארת, ש"כל חמודות הייתה אוספת"- נאספת אל ערי הסמל של ההרס במלחמות חורמה ותהיה שם למשל ולשנינה של מהרסיה, מחריביה, מרצחי בניה ובנותיה, אנדרטה של עיי חרבות לשלטון הציניות המעונבת של ראשית שנות המאה העשרים ואחת הרואה עצמה כמאה של דת זכויות האדם האוניברסליות ומולכת כוזבת ומזויפת באפלה על-רקע אש התופת הטורפת שיירה של סיוע אנושי שמטוסים

מוכחשים על-ידי כל מי שהורה להם לטוס הציתו אותה להאיר בה פניו האפלות של השטן החוגג את סתוו של העולם. אין פסיקים ואין אתנחתות במשפט הזה שאין לו סוף....