כן, זו התקשורת

יש משהו בטענה של דונלד טראמפ שהתקשורת לוקחת לו את הבחירות - אבל ממש לא בצורה שהוא מתכוון אליה. שני עיתונאים מצוינים הציגו לטראמפ שתי שאלות מפתח והוציאו ממנו תשובות שככל הנראה חתמו את גורלו - והוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו.

הראשון היה אנדרסון קופר מ-CNN, בעימות השני. הוא שאל את טראמפ על דבריו בנוגע להתנהגותו המינית כלפי נשים. טראמפ ענה: זו הייתה שיחת-בנים ותו לא. קופר לחץ: "מעולם לא עשית את הדברים שעליהם דיברת?". טראמפ השיב: "מעולם לא".

התשובה הזאת גררה את גל הנשים הטוענים שטראמפ ועוד איך עשה את הדברים הללו - להן עצמן, לאורך כמה עשורים. אחת מהן אמרה במפורש, שכאשר שמעה את הכחשתו של טראמפ, התחשק לה לחבוט במכשיר הטלוויזיה. כל עוד הדברים של טראמפ - מגעילים ככל שהיו - היו בחזקת פטפוט שוביניסטי שמתאים יותר לנער שטוף הורמונים, אפשר היה איכשהו להחליק אותם. ברגע שצצו הטענות שהוא ביצע הטרדות מיניות פיזיות ואפילו מעשים מגונים - העסק היה כמעט סגור. אגב: טראמפ ממשיך לטעון שהכל שקרים ואפילו הבטיח לספק הוכחות - אבל לא עשה זאת.

השני היה כריס וולאס מפוקס ניוז, להזכירכם - הרשת הימנית התומכת בטראמפ בחד-צדדיות שנופלת רק מזו של ישראל היום. בעימות השלישי העלה וולאס את טענותיו של טראמפ לפיהן הבחירות נגזלות ממנו, ושאל במישרין: "האם תקבל את תוצאות הבחירות אם תפסיד?". טראמפ השיב: "אני לא יכול לומר לך. אצטרך לראות בזמן אמת". וולאס לא ויתר ושאל שוב. טראמפ חזר גם הוא: "נראה בזמן אמת. אחזיק אותך במתח".

כאן נגמר הסיפור. מועמד לנשיאות שאינו מתחייב לקבל בהכנעה כל תוצאה שהיא, איננו מועמד לגיטימי. אנשיו אומנם ניסו לומר אחרי העימות, שטראמפ התכוון לאפשרות של ערעור אם יתגלו אי-סדרים, אבל יש בעיה קטנה אחת עם ההסבר הזה: טראמפ לא אמר זאת. הוא יכול היה להבהיר את עצמו במענה לשאלה החוזרת של וולאס, אך העדיף לחזור על אותה תשובה חסרת תקדים שהפכה לכותרת של העימות, ואשר תרדוף אותו עד 8 בנובמבר ואולי מעבר לכך.

התקשורת הממסדית האמריקנית אכן נוטה ברובה לעבר קלינטון. חלק מהעיתונים הגדולים הצהירו במפורש על תמיכתם בה, כפי שמקובל לעשות בכל ארבע שנים. זה נובע מכך שהתקשורת מטבעה היא לרוב ליברלית יותר ושמרנית פחות, וגם מהתקפותיו החוזרות ונשנות של טראמפ על התקשורת וממה שנשמע כאיום על החופש שלה. עמדותיו של טראמפ והתנהגותו לא ממש עושים חיים קשים למי שרוצה להתנגד לו.

ואחרי כל זאת - טראמפ חייב לאותה תקשורת עצמה את עצם העובדה שהוא בכלל מועמד לנשיאות. הייתה זו אותה תקשורת שנתנה לו במה ופרסום בלתי מוגבלים לאורך הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית, תוך שהיא כמעט מתמכרת לסערות שסיפק לה על בסיס יומי. לפי אחת ההערכות, טראמפ קיבל בחינם פרסום בשווי של 3 מיליארד דולר. שוב: 3 מיליארד דולר. דומה שיש מידה רבה של צדק בכך שאותה תקשורת עצמה, וליתר דיוק - אותו חוסר אחריות שלו בהופעותיו הפומביות - הם שמחסלים את הקמפיין שלו.