בשבוע שעבר הסתיימה הוועידה השביעית של הפתח, שעסקה בסוגיות פנים-פלשתיניות כשברקע מאבקי הירושה לקראת תום כהונתו של אבו-מאזן. מעבר לכך, הוועידה עסקה גם באסטרטגיה נגד ישראל. בוועידה הוחלט על המשך תפיסת "ההתנגדות העממית", שנקבעה בוועידה השישית של הפתח. מדובר בתפיסה המדברת על המשך מו"מ מול ישראל, כאשר הפלשתינים שומרים לעצמם את הזכות להתנגדות לגיטימית כפי שמעוגנת לשיטתם בחוק הבינלאומי.

בפועל הוכח, שאותה התנגדות עממית כוללת שימוש שיטתי באלימות ובפיגועי טרור, כולל פיגועי דקירה ודריסה. הרשות הפלשתינית והפתח תומכים באותה התנגדות עממית, מאחר שלטענתם אין מדובר בטרור. עמדה זו מנציחה את המאבק הישראלי-פלשתיני. ניתן אישור להמשיך ולעסוק בטרור וקובעים שזוהי תהיה המדיניות הפלשתינית לשנים הבאות. הפלשתינים שוב פספסו את ההזדמנות, כאשר יכלו לקבוע עובדות ליום שאחרי אבו-מאזן, ולנקוט צעדים שיביאו לסיום הסכסוך.

השבוע אירעה תקרית נדירה בשומרון, כאשר כוח צה"ל נכנס בציר שלא תואם מול הרשות הפלשתינית ונתקל בהתנגדות. לפי הדיווח, את כניסתם של כוח צה"ל חסמו אנשי מנגנוני הביטחון הפלשתינים, שאף דרכו את נשקם לעבר הכוח. בתגובה, הכוח שב על עקבותיו.

לפי החקירה הראשונית, דריכת הנשק נעשתה לעבר פלשתינים שניסו לעלות על הרכבים הממוגנים של צה"ל. למה כוח צה"ל נכנס בציר שלא תואם מראש, זאת שאלה בפני עצמה. שאלה אחרת היא, האם יכול להיות מצב בעתיד שמנגנוני הביטחון יפנו את נשקם לעבר צה"ל. כבר היו דברים מעולם, והיו מקרים שבהם אנשי מנגנוני הביטחון ביצעו פיגועים. השאלה חוזרת כעת, בשלהי כהונתו של אבו-מאזן, כאשר כאמור ועידת הפתח הנציחה את ההתנגדות לשנים הבאות, ועדיין לא ידוע מי יהיה ומה יהיה ביום שאחרי אבו-מאזן.

פיגוע נוסף הרעיד השבוע את טורקיה, כאשר מכונית תופת התפוצצה בסמוך לאצטדיון וודפון ארנה באיסטנבול, ודקה לאחר מכן התפוצץ מחבל מתאבד בפארק ליד האצטדיון. לאחר הפיגוע, בו נהרגו 38 אנשים, הוכרז על יום אבל לאומי במדינה ופורסמו מספר הודעות גינוי. לקיחת אחריות על הפיגוע הגיעה למחרת, כאשר ארגון כורדי בשם "נצי השחרור של כורדיסטן" הודיע שהוא ביצע את הפיגוע. הארגון מציג עצמו כפלג שהתפצל ממפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), אך לא ידוע האם עדיין קיימים קשרים בין הארגונים.

פיגוע זה הוכיח שוב, שלמרות האכיפה והמאסרים וסתימת הפיות, הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לא יכול לספק ביטחון ולסכל פיגועים. הטיהורים הנרחבים בשורות הצבא והמשטרה החלישו את כוחות הביטחון וחיזקו את ארדואן. כעת, ארדואן ינסה להעניק ביטחון לאזרחים, באמצעות רדיפה קשה יותר של הכורדים במדינה. בסופו של דבר, העמקת הרדיפות אחרי הכורדים, בשילוב שקיעה במלחמות בסוריה ובעירק, רק מחלישים את טורקיה והופכים אותה למטרה קלה ואטרקטיבית יותר לארגוני טרור.

השבוע נערך דיון בוועדה לביקורת המדינה בנושא האיום הרקטי על ישראל. לדברי תת-אלוף (מיל.) יוסי ביינהורן, ראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה, בעימות הבא ישוגרו עשרות אלפי רקטות לשטח ישראל. סגן ראש המל"ל, זאב צוק-רם, אמר שהדבר נמצא באחריות הרשויות המקומיות. בעוד שיש ראש ממשלה וקבינט, טען, לראש עיר אי-אפשר להגיד שום דבר מאחר שהוא האחראי, ותחזוקת המקלטים נמצאת באחריותו.

גם ביינהורן וגם צוק-רם צודקים בדבריהם. מאחר שבעימות הבאה (לא משנה נגד מי) ישוגרו אין-ספור רקטות לשטח ישראל, יש צורך בתחזוקת המקלטים - דבר הנמצא באחריות הרשויות המקומיות. זהו אינו עניין של אכיפה, אלא של עדיפות. הרשויות המקומיות לא בהכרח רוצות לטפל בנושא המקלטים ומעדיפות להעלים עין.

כבר הוכח, כי התושבים מקשיבים להוראות פיקוד העורף, ואם יידרשו לשהות במקלטים הם יעשו זאת. התעלמות של הרשויות המקומיות מהנושא, מסכנת את חיי התושבים. יש להקצין ולומר שכל אדם שייפגע לאחר שרצה להישמע להוראות פיקוד העורף, ולא יכול היה לעשות זאת בשל מחדל של הרשויות המקומיות, דמו נמצא על ידיהן.

כוחותיו של בשאר אסד כבשו השבוע את העיר חאלב. מדובר בהישג משמעותי של כוחות המשטר, לאחר שבירת הצפון הסורי הייתה שנים אחדות בידי המורדים. כיבוש העיר יכול להעניק לאסד רוח גבית ולדרבן את כוחותיו לקראת הקרבות הבאים.

יש לזכור, כי אירן ורוסיה הן הכוח הלוחם העיקרי, כאשר כוחות צבא סוריה מותשים וחסרי כוח אדם מספק. גם אירן ורוסיה לא יכולות להיות בכל מקום, דבר שהוכח לאחר שדאעש כבש שוב את העיר תדמור. המלחמה עוד לא קרובה לסיום, כאשר עשרות אלפי מורדים באין-ספור קבוצות שונות ממשיכים בלחימה. אז למרות כיבוש חאלב, ישנה עוד עבודה רבה מאוד עד שצד כלשהו יביא לסיום הלחימה.