המוות שולט במדינה

שנת 2016 תזכר בוודאי כאחת השנים הקשות ביותר במדינה. זוהי שנה שבכל מקום אורב המוות, תאונות הדרכים גובות את המחיר היקר ביותר, השתיה המרובה של הטיפה המרה מביאה
צעירים חמומי מוח לעבור על מצוות אל תרצח ואנסים ופדופילם מסתובבים בכל מקום.

השנה החלה בגל הטרור הקרוי אינתיפדאת הסכינים, ועל זה התגברנו פחות או יותר. סוף-סוף מחבל היוצא לרצוח יודע שאין דרך חזרה והוא יחזור בארון קבורה. ה לא מנע ירי מכלי נשק מאולתרים, זה לא מנע את הרצח בשרונה, אולם הם ידעו שאין דרך חזרה. גם מקומם של מידיי בקבוקי התבערה והאבנים לא נפקד והם גבו את קורבנותיהם.

אלא שהמוות שלקח הכי הרבה נפשות בשנה זו היה המוות בדרכים. כל יום אנו מתבשרים על תאונה או תאונות קטלניות כאלה ואחרות, בכביש זה או אחר אין אפליה, כבישים אדומים ככבישים טובים ומשופרים, כולם גובים את מחיר הדמים. השנה נוסף כלי משחית נוסף ואלה הם האופניים החשמליים שבעליהם נוהגים בהם כאילו אין אחרים על הכביש או על המדרכה.

מעשה של יום יום

אין אכיפה לא בכבישים לא בחוצות העיר, הכל כשר ואיש הישר בעיניו יעשה. כל ממזר מלך. זה עתה קראתי באינטרנט כי חבר כנסת חזן הידוע נסע במהירות מופרזת, לטענתו כי התשתית מעולה. נו אז מה נלין אם המחוקק שלנו עובר על החוקים שהוא עצמו חוקק, אז מה אנחנו רוצים מבורים ועמי ארצות כמונו.

עמותת אור ירוק היא עמותה חיובית ביותר אלא שהיא מפנה את חיציה לממשלה אליה ניתן לפנות בכתב. לא צריך להוציא על כך מאות אלפי שקלים. הם צריכים להפנות את המשאבים לציבור הרחב ולנסות לחנכו, ואם במקום האבא של הקומיקאית אבואב תופיע פרזנטורית אהודה, כי אז יש לכך סיכוי. אבל הפרזנטור הנוכחי לא עושה טוב לכך.

פתח תקוה הפכה לעיר שבה הרצח הינו מעשה של יום יום, פעם סודני שתוי שנתקל בחבורת צעירים שתויים ששונאים את האחר, ומכים אותו למות, פעם שני חברים שבלהט השתיה נלחמים זה בזה והאחד רוצח את השני עם אבן, ועוד פעם אדם שתוי שנלחם בריב כנופיות יוצא ודוקר למות את היריב.

ואם אלה לא מספיקים, אז מדי שנה כ-25 נשים נרצחות על מה שקרוי כבוד המשפחה, 50% מהן במגזר הערבי, והשאר או עלי-ידי הבעל, או האח או סתם כך. המקלטים לנשים מוכות מלאים עד אפס מקום כי הגברים הללו לא שמים על צווי הרחקה והם ימלאו את זממם כך או
אחרת.

אז עד מתי ימשך מסע הרצח הזה ברחובותינו, זה הרבה יותר מסוכן מעמונה כזו או אחרת, זה הוצאת פסק דין מוות לחברה שלנו, שבה אין כבוד איש לרעו ושפת הכוח תפשה את מקום שפת המוח, הגיע הזמן לשים לזה קץ ויפה שעה אחת קודם.