שירו שיר ליום הולדתי

אתמול היה יום ההולדת שלי, ודווקא אתמול לאחר הפיגוע קיבלתי את המתנה היקרה מכל: לראות מול עיני איך האמת הצרופה משתרעת לה לפניי כביום היוולדה, ברורה, מזוקקת, צחה. ראיתי בשידור חי את אפקט אזריה. חיילים בורחים. רוח עזה ירודה של נפל, של כניעה, כישלון, של ראש קטן.

אזרח עשיר אחד במלוא מובנה של המילה, שנפגע בעצמו, איגף את הדורס מצד שמאל, רוקן עליו את 13 כדורי מחסניתו, והתאכזב שלא היו לו במחסנית עוד כדורים, כמו המחסנית של אם 16 שהייתה לעשרות חיילים שהיו שם לידו, אך ברחו.

הוא שאל לאחר מעשה את השאלה הזאת: איך כארבעים חיילים וקצינים שהיו במרחק של מטרים מהמשאית ברחו ולא הגיבו? בריחה המונית, וראינו אותה בטלוויזיה. האזרח שאל וענה לעצמו: זה כנראה אפקט אזריה. כאן כשהגיע למסקנה הזאת חתך עורך השידור מערוץ 2 את הראיון עימו; ריח רע נדף מהמרואיין ויש לחתוך מיד.

הערוץ המקצועי 2

חמש דקות לפני כן ערך אותו ערוץ ראיון רחוב עם אחת הנפגעות שהייתה עדה לאירוע. אחת נרגשת עם מבטא רוסי ועברית שוטפת. היא חזרה עשרות פעמים על המילה "קיבינימט". קיבינימט אלה השכנים שלנו. שכנים שצוחקים עלינו עיני עינק. קיבינימט.

ואז הפנה לה המראיין את השאלה: אני רואה שאת נרגשת, אבל בכל זאת נסי לתאר מה את ממש זוכרת מזירת האירוע? תארי לנו את התמונה שאת זוכרת מאותם רגעים. היא ענתה: ראיתי באותם רגעים מספר ערבים שצחקו בקול רם ומחאו כפיים, לא זוכרת כמה היו אבל... גם כאן הראיון נחסם מיידית, באמצע המשפט, באמצע הדיבור. נדף מהמרואיינת ריח רע. חשבתי שהפסיקו את הראיון לטובת חדשה מתפרצת, דיווח של אישיות ביטחונית חשובה שהגיעה לזירה... שום דבר, המראיין קיבל הוראה מיידית להפסיק את הראיון עם עדת האירוע, כי התחילה להגיד משהו לא מהמניין: ערבים מוחאים כפיים זה לא נשמע טוב בטלוויזיה.

לא כל יום אתה רואה את אפקט האמת ככה מול עיניך, חשופה במלוא מערומיה כדיו אדום שניתז על שלג לבן. זאת היא האמת הכואבת על מדינת החלם שלנו. הבהירות הזאת מופיעה לנגד עינינו בשידור חי. הבהירות, זאת קיבינימט המתנה שלי.