ציפי לבני, שרת המשפטים הנמרצת, מובילה למהפכה במשפט הפלילי - שאם אומנם תתקבל כלשונה, תגרום לזעזוע ולטלטלה למערכת המשפט הפלילי בעיקר. שלושה מהלכים עיקריים, מודגשים על-ידי שרת המשפטים המחייבים שינויים מרחיקי לכת לשם הבראת הצד הפלילי של החוק בעיקר, אבל השלכותיו יהיו על המערכת כולה.
א. הקודקס הפלילי - יקבע בחוק, לכל עבירה "עונש מוצא" לצד עונשי מינימום ומקסימום. כלומר: מעין עונש בסיס סטנדרטי - שממנו ניתן יהיה לסטות, למעלה ולמטה, תוך מתן נימוקים בכתב בגזר הדין.
ב. שינויים בהליך בחירת השופטים - אם יהיה צורך גם הליך זה בחוק, כדי לחזק את הבסיס לבחירה הנכונה ולהתאמה של מועמדים לפס השיפוט. ללא ספק בעקבות הפרשיות המביכות לאחרונה של השופטים במערכת בשל התנהגות פסולה חריגה ובלתי הולמת.
ג. הקמת ועדה מייעצת ציבורית של 9 משפטנים, בראשות שופט עליון בדימוס שיכינו מצע עם קווים מנחים לענישה הולמת או מדורגת לעבירות הפליליות החמורות והשכיחות ביותר. מעין טבלה מנחה לענישה הולמת.
יש לציין, שכל היוזמה הזו, לא התעוררה באופן מקרי או מפתיע ולמרות שציפי לבני, נכנסה לתפקיד שרת המשפטים רק לאחרונה ולמרות שמיד עם כניסתה הצהירה בדיבור ובמעש - שתעשה שינויים, יש לשינויים המוצעים בסיס היסטורי מוצק.
לזכותה של לבני יאמר - שהיא העזה להרים את "הכפפה" שהיתה מונחת במגירות המערכת מזה זמן רב - ושרי המשפטים דיברו הרבה בזכות שינויים מתבקשים, אך עשו מעט או לכל היותר ניסו במקצת ונסוגו, עם הקשיים הראשונים כיאה לפוליטיקאים נבונים שמרגישים לאן נושבת הרוח.
מה שברור, שהמערכת המשפטית לעת הזאת חולה - וחייבים לטלטלה חיובית, כדי להכניס שינויים חיוניים לטובתה, לטובת המשפט ושלטון החוק והציבור.
מצב שבו על אותה עבירה - מקבלים עונשים שונים, בפני שופטים שונים, בערים שונות בארץ אינו מצב בריא, לא יעיל וגורם לעיוותי דין, ולרתיעה של הציבור וחוסר אמון במערכת ובשופטים. החשש בשוני של העונשים - יכול להביא למחשבות פסולות, על שחיטות, שוחד, העדפה וקשרים של עורכי דין עם שופטים או חס וחלילה גם מעין רשת של "מאכרים" לענייני משפט ועונש.
העוסקים בפלילים מודעים לעובדה - שהשוני בין השופטים, אפילו השוני בין שופטים באותו בית משפט, באותה קומה, הדנים במקרה דומה - יכול להיות מהותי וקריטי המתבטא בעונש של שנים.
לא מעט מקרים, היו בעבר, שעורכי דין מנוסים עשו "שמיניות" ותרגילים שונים כדי לעבור משופט לשופט או מהרכב "קטלני" להרכב נוח יותר ומתחשב - ואפילו מאזור שפיטה אחד לאחר. וכדי שלא תהיה אי הבנה בנושא - הדבר נוגע גם לשופטי בית המשפט העליון.
לצד האמרה המפורסמת והצודקת של מנחם בגין ז"ל: "יש שופטים בירושלים" - נצמדו משך השנים גם אמרות פחות חיוביות כמו "חבל לנסוע לירושלים" - והצהרות לא מחמיאות נוספות. כמו כן - ידעו עורכי דין פליליים, כי שופטים מסוימים בירושלים שנמצאים בתורנות מעצרים ועררים - אינם נוחים והחלטותיהם כמעט ידועות מראש, ועשו מאמצים לדחות את הבקשות לחודש אחר לשופט נוח יותר.
יחד עם כל זאת, לא מדובר בעקרונות שאומצו על-ידי המערכת כשיטה בדוקה, אלא מדובר בתופעה טבעית, שבה השופטים כבני אדם, הם בעלי גישה, דעה ותפיסת עולם שונה ולא אחידה לנושאי ענישה, הרתעה וגזירת עונש. התופעה אינה ישראלית, אלא נפוצה וידועה בכל בתי המשפט בעולם המערבי והנאור - ובמיוחד בבתי משפט ומערכות משפט המתנהלות עם "מושבעים" - שם התופעות הנ"ל מקבלות דגש יתר במשפטים של אנשי ציבור, סלבריטאים או פוליטיקאים, ראה מקרים בארה"ב ובאנגליה.
על רקע זה - יוזמתה של שרת המשפטים מבורכת ובמקומה. השאלה היא, האם צריך ללוות כל מהלך בחקיקה או ניתן לפתור הבעיה גם בדרכים חלופיות.
להערכתי, לא יהיה זה בחוכמה ולא מעשי לקבוע בחוק עונשי "מוצא" או עונש סטנדרטי התחלתי ולידו טבלת עונשים מדורגים עם הנחיות ענישה למקרים של חריגות מתבקשות בשל נתונים אישיים, חברתיים שונים.
פרט לעובדה שהדבר יצמצמם את שיקול דעת השופטים ויהפוך אותם מעין "רובוטים משפטיים" - שעלולים לקום על יוצריהם באמצעות זיכויים או שינויים בפרטי האישום או לחצים לעסקות טיעון. האחידות בענישה, עד כמה שהדבר ניתן (והיא לא חייבת להיות אחידה), אלא להיות במסגרות כלליות אחידות, יכולה להישמר, בעזרת ערעורים לבתי משפט גבוהים יותר, מחוזי ועליון, אשר מונחים על-ידי פסיקה מנחה ותקדימית - ותפקידם הוא לשמור על אחידות ואיזון. לכן אין צורך בחקיקה בתחום זה. יתירה מזאת - עלול להיווצר מצב - שבו רעיון חיובי - נהפך לחקיקה גרועה וכל הצדדים יצאו מופסדים.
הרעיון של ועדה מייעצת של 9 משפטנים, שתכין קווים מנחים, לענישה, תוך קביעת עונשי מוצא או עונשים מדורגים, היא חיובית ויכולה להתקיים וניתן ליישמה ללא חוק על-ידי פרסום הנחיות, על-ידי השתלמויות של שופטים, כנסים מקצועיים ולימוד בבית הספר להכשרת שופטים.
הרעיון של שינויים בהליך בחירת השופטים, כדי לסנן ולהימנע ממינויים כושלים ולא מתאימים הוא חיובי - ואם צריך חקיקה יש לעשותה.
כמו כן הייתי אפילו מציע לשקול שינויים בוועדה למינוי שופטים, על-ידי הרחבתה ל-10 חברים (3 שופטים, 3 שרים או ח"כים, 3 נציגי לשכה, 1 שרת משפטים עם קול מכריע) כדי לתת לה יותר גיוון ואיזון בין החברים הבוחרים. בהזדמנות זו, כדאי לחזור ולהזכיר את השיטה האמריקנית למינוי שופטים לעליון. בימים אלה ממש - מת בשיבה טובה, נשיא בית המשפט העליון הפדרלי של ארה"ב השופט רנקוויסט בן 80 פלוס. נשיא ארה"ב - הוא האיש הממנה את שופטי העליון, ואת הנשיא לאחר שהם עוברים "שימוע" פומבי בוועדה של הסנט.
מינוי השופטים הפדרליים ובמיוחד לעליון - הם בעלי משקל והשפעה מכריעים, לקידום מדיניות ליברלית נאורה או שמרנית קתולית נוקשה, הכל בהתאם לתפישת עולמו של הנשיא המכהן והממנה. הנשיא בוש - שהוא שמרן ודתי, חייב את בחירתו לזרם האוונגליסטי הקתולי ולכן גם המינויים שלו - ומינוי הנשיא החדש - יהיו באותה מסורת של שמרנות, אנטי הפלות לנשים ושמירת הקיים.
הנשיא בוש לא שכח עדיין - כי בית המשפט העליון בראשות הנשיא רנקוויסט ז"ל העניק לו למעשה את הנשיאות מול אל-גור בסיבוב הראשון על חודם של מאות קולות בלבד. לגבי ציפי לבני - מומלץ לאמץ את שיטת "השימוע" בוועדה למינויים ושיטת הסינון הציבורי - תוך הפריית והרחבת השיטה הקיימת וגיוונה.
המקרים האחרונים של השופטים שחרגו מהקו השיפוטי המקובל, על-ידי התנהגות פסולה וקלוקלת שהביכה והזיקה למערכת - חייבת לקבל פתרון יעיל יותר ושינויים חדים יותר - אם על-ידי שינוי פרוצדורלי או שינוי חוק בוועדה לעניין מינוי והדחת שופטים.
בכל מקרה - כאשר שרת המשפטים מנענעת את העץ בכוונתה שיישארו עליו הפירות הטובים והבשלים בלבד - כדי לשמר את שלטון החוק, אמון הציבור במערכת הייחודית הזאת.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
