הם לא ייתנו לנו

הם לא ייתנו לעם ישראל להוציא את המסתננים מהארץ - שמא תישמר זהותו הלאומית.

גם לא להוציא את הגז מעמקי הים - שמא יגיע לעצמאות כלכלית.

וגם לא להיאבק בטרור - שמא ינצח אותו.

ולא ליישב את יהודה והשומרון - שמא יפתור את בעיות הדיור.

גם לא להכניס זהות יהודית בבתי הספר - שמא עם ישראל ייזכר מיהו ומהו.

גם לא להיפטר מוועדי העובדים - שמא יתחיל לפרוח.

גם לא להחיל את ריבונותו על יהודה והשומרון - שמא יתייאשו הערבים ויוכרעו.

והעמותות "הירוקות" שלהם לא ייתנו לו לייהד את הנגב והגליל ולפתח את הארץ, שמא יירשנה.

ועמותות "הזכויות" שלהם ירסקו לו את מוסד המשפחה המסורתי - שמא יפרה ויפרוץ ויתרבה ויתעצם במאד מאד, והם יתרוצצו בעולם כולו על-מנת לכפות עול הגויים על צווארו.

(רשימה חלקית)

אמנם, בכל נושא לגופו, יש להם אלף ואחד טיעונים, הסברים, ראיות, הוכחות, מומחים וגרפים, אבל הם נועדו רק לבלבל לנו ולעצמם את השכל. כשרואים הכל ביחד, את התמונה הגדולה, את היער ולא את העצים - מיד מבינים.

הם קוראים לעצמם נאורים ומתקדמים. אבל הם כוחות הריאקציה, שמנסים לעכב את תחיית ישראל בארצו, שעסוקים בקשירת ידיו ובתקיעת מקלות בין גלגליו. וככה מתקדמת ומתפתחת לה ההיסטוריה של האומה ויוצרת את הדינמיקה שלה ואת תנופתה וחותרת בהתמדה אל תכליתה, באמצעות מאבק בין כוחות יורדים לכוחות עולים, בין כוחות שוקעים, לכוחות רעננים ומתחדשים.

בין כוחות מיואשים ומפוחדים, לכוחות מלאי אמונה וביטחון. בין מי שעבר מפואר מאחוריו, למי שעתיד גדול לפניו. ותפקידה של הריאקציה הזו הוא לגרום לכוחות העולים, להתחזק, להתגבר, להתעצם, להתנסות, להשתרש, להעמיק שורשים, עד שיתבגרו ויתגברו, ויתעצמו, ויהיו נכונים לתפקידם ההיסטורי.

וכמשל המפורסם של ספר הזוהר על אותה אישה ששולח המלך בכדי לפתות את בנו, רק על-מנת שיתגבר על הפיתוי ויהיה לאיש. לא צריך לכעוס עליהם, הם ממלאים את תפקידם ההיסטורי, אבל צריך להיאבק בהם באמונה, בנחישות, בקור רוח, ביישוב הדעת ובביטחון, ובלי שום שנאה וודאי שלא אלימות.

ולנצחם. כי בסופו של דבר - עם אחד אנחנו. אחד כיחידו של עולם, ושני הכוחות הללו הם כשתי ידיים של גוף אחד שרק מתוך פעולתם המנוגדת, זו מול זו, שמאל מול ימין, הן מצליחות להרים את החפץ, חפצו של ריבונו של עולם.