בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חברת הביטוח הדר ניסתה להיתלות בסעיף קטן בפוליסה שעניינו סוג המיגון - כדי לא לשלם עבור הוולבו של מורה הנהיגה ניר שלום שנגנבה ● בית המשפט חייב אותה לרשום את הצ'ק
ניר שלום הוא מורה לנהיגה. לצרכי הדרכת התלמידים הוא משתמש ברכב וולבו ישן. באחד הימים החנה שלום את רכבו במגרש חנייה, נעל אותו והפעיל את האזעקה. מאוחר יותר בלילה קיבל שלום שיחת טלפון. הדובר מעברו השני של הקו הודיע לשלום כי חבל שיטריח את עצמו לחזור אל מגרש החנייה. הרכב נגנב. הגנב הציע להשיב את הרכב, תמורת כופר הולם, כמובן. שלום, כאזרח שומר חוק, סירב לשלם את הכופר והגיש תלונה במשטרה. המשטרה לא הצליחה לאתר הרכב וגם לא את הגנב. סיפור שגרתי במקומותינו, למרבה הצער. המכונית היתה מבוטחת בביטוח מקיף בחברת הביטוח הדר. אכן, הודתה הדר בפני שלום, רכבך היה מבוטח אצלי. אתה גם בחור הגון וישר, החמיאה הדר לשלום. אתה גם לקוח טוב, שיבחה הדר את שלום. החיים שלך, הדירה שלך, המכונית שלך, כולם מבוטחים באמצעות הסוכן שלי מעל 30 שנה. גם אין לי כל טענה כלפיך, הוסיפה הדר. ולמה שתהיה. כל השנים הארוכות האלה התפרנסנו ממך יפה מאוד. שילמת לנו את הפרמיות במלואן ובמועדן, כמו שעון שוויצרי. אם כך, מה הבעיה? תמה שלום. הבעיה היא שבעניינים של ביטוח צריך לדקדק. ראה, הבהירה הדר לשלום, בפוליסה שלי ציינתי מפורשות כי עליך להתקין מערכת מיגון מסוג בטכונית וכי בטכונית מהווה תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי. אתה יודע מה זה תנאי מוקדם? פשוט מאוד: לא התקנת בטכונית, הביטוח לא נכנס לתוקף. אכן זה אומר שבכל השנים הארוכות האלה אתה שילמת פרמיות סתם ואני גביתי אותן מבלי לתת לך דבר. אולם מה פגם יש בלקבל מבלי לתת, תמהה הדר. נדהם פנה שלום לבית משפט השלום בקריות. בפני השופט ערן נווה, העיד שלום, כי לפי דרישות הדר, הוא התקין ברכבו, שינה והתקין, מספר פעמים, את מערכות האזעקה. בעת הגניבה היתה ברכב מערכת מיגון מסוג אמובילייזר אשר דומה בדרך פעולתה לבטכונית. שלום הציג לשופט את האישור על בדיקת המיגון שביצע ברדיו העמק. אישור זה הוגש לסוכן הביטוח אשר מסר לו כי הוא עומד בדרישות המיגון. בפני השופט הופיע גם אליהו זוהר, הבעלים של רדיו העמק, אשר חתם על אישור בדיקת המיגון עבור חברת הביטוח. זוהר עמד על ההבדלים בין בטכונית לבין אמובילייזר: "בטכונית היא למעשה אימובילייזר, עטוף במעטה מתכת עם מנעול. זה ההבדל היחיד. גנב צריך להפעיל כוח מכאני כדי לפגוע בעוד חתיכת ברזל". עדותו של זוהר השאירה על השופט רושם אמין של אדם מקצועי. עדותו מלמדת כי לא קיים הבדל מהותי בין אימובייליזר לבין בטכונית. גם עדותו של שלום הותירה בשופט רושם אמין. לשופט לא היה ספק. אילו נאמר לשלום כי עליו לשנות את המנגנון של המיגון היה עושה כן. לא ניתן לצפות מהמבוטח להבדיל מקצועית בין מערכת המיגון אותה התקין לבין המערכת אותה דרשה הדר. לעומת זאת, ניתן לצפות מחברת ביטוח שבמשך שנים גבתה פרמיות מהמבוטח, כי תשלח את המבוטח להתקין מיגון כנדרש על ידה ולא להפיל את כל האחריות בהקשר זה על המבוטח. השופט גם דחה את טענתה של הדר ביחס לכך שתנאי המיגון מהווה תנאי מקדים. השופט נווה חייב את הדר לשלם את מלוא תביעתו של שלום בתוספת הוצאות המשפט ושכר טירחת עורכי דינו בשיעור של 17.5%.
|
תאריך:
|
12/11/2005
|
|
|
עודכן:
|
12/11/2005
|
|
עו"ד חיים קליר
|
|
אין ספק שמגיעות ברכות לעמיר פרץ על נצחונו בבחירות לראשות מפלגת העבודה. זוהי הצלחה אישית, מנהיגותית, ארגונית, וכמובן, ניצחון מהותי וערכי.
|
|
|
בער"ש פרשת נח פורסם על החלטה היסטורית. "הוועדה המתמדת" של המפד"ל, העוסקת בגיבוש חוקת המפלגה, החליטה להביא לאישור ועידת המפלגה שינוי בחוקה. מעתה גם "אנשים מסורתיים" יוכלו להיות חברים במפד"ל ולהיבחר מטעמה לכנסת ולרשויות המקומיות. לא רק מי שהצהירו על עצמם כ'שומרי תורה ומצוות'. זאת בתנאי שיצהירו כי הם מקבלים את דרכה של התנועה ואת חוקתה וכו'.
|
|
|
בשבוע שעבר למדנו מפי נחום ברנע בידיעות, שהעיתונאים אמנון דנקנר ("שחיתות" "שחיתות"), דן מרגלית "שחיתות" "שחיתות"), ויוסף (טומי) לפיד ("שחיתות" "שחיתות" "שחיתות" "שחיתות") היו אעפּעס שותפים מסחרית כאשר הם עשו לנו הצגות על מסכינו בתוכנית "הכל פוליטי".
|
|
|
עיתון מעריב מפרסם (11.11.05) ראיון עם מאבטחו של רבין, ראש צוות האבטחה, ששמו שגור במקורה של כל ציפור בישראל. אך מעריב טוען כי החוק מחייב העלמתו. לא אציין כאן את שמו של אותו אדם, המוכר לכל היורמים בישראל, אך ראוי לציין כי הראיון והכתבה על האיש נראים לכאורה כ"ספין" תעמולתי שאינו מקרי.
|
|
|
חלפו 10 שנים מרצח יצחק רבין. מי שהיו עדים לרצח הזה ולימים שאחריו, לא יצליחו כנראה להשתיק במוחם את שתיקת הרחובות, שלא נשמעת כמוה במקומותינו, אפילו ביום הכיפורים. שתיקה זועקת. אם יש משהו שזכור לי, יותר מכל דבר אחר, זו הדממה. תל אביב, עיר רוטטת שמשמיעה נהמה קבועה ובלתי פוסקת, הפסיקה לנשום. המכוניות לא צפצפו, האנשים חלפו במהירות ברחובות בלי לדבר, הסדר נשמר, לא נשמעו ויכוחי סרק קולניים על חניה, צעירים לא השמיעו מוזיקה מחרישת אוזניים ממרפסות ורכבים, כולם נסעו לאט. שקט. כמו אחרי פיצוץ גדול, שאחריו באה הדממה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, דיווחו אז במשטרה על ירידה חדה בעבירות רכוש וגוף. עיר בהלם, מדינה בהלם. אחרי ההלם, באה ההדחקה, ואחריה הפוסט טראומה. עברו 10 שנים ואנחנו מדברים מהר יותר ובקול רם יותר, זזים בתנועה תזזיתית מצד לצד, הופכים ומייצרים מהפיכות, אלימים יותר, קשובים פחות, עושים הרבה רעש.
|
|
|
|