המחבלים מפציצים ואנו "מכילים"

סבב הלחימה שהגיע אחר כך טופל באופן שלומיאלי ומביש כאשר הפיקוד הבכיר בצה"ל (שככל הנראה השתלט תודעתית על הדרג המדיני) חוזר ומפגין חולשה ורפיסות. אומנם בכל הקשור ליחסי ציבור ומלל מפגין הצבא יכולות מצוינות אלא שלמרבה האסון המלל הוא ריק מתוכן. וכך, כאשר איומים ודברי רהב מסתיימים בקול ענות חלושה של מבנים הרוסים, מחרטה עשנה, מחסן עולה באש ותו לא, כי אז ניצבים אנו במלוא העליבות נוכח האויבים האכזריים המקיפים אותנו מכל עבר.

לאחר שהמחבלים הפציצו ללא אבחנה יישובים אזרחיים בפצצות וטילים, יותר ממאה ביום אחד! התייצבו כאיש אחד מפקדי הצבא והפוליטיקאים ובפיהם המנטרות השדופות המוכרות כל כך לעייפה: "לא נשלים", "לא ניתן", "צה"ל יגיב בכל בכוח", "ננחית על החמאס מכה קשה"!

מי שרוצה לבחון עד כמה הדיבורים ריקים מכל תוכן, לצערנו ולאסוננו, מוזמן להתבונן בפרסום מהבקר של דובר צה"ל המתהדר בכותרת: "תקיפת 65 יעדי טרור ברחבי הרצועה". לפני שתקראו הצטיידו בכדור הרגעה, הוא נחוץ, האמינו לי.

קראתי ולקמן רשימת המטרות שהופגזו:

"מחסני רחפנים, מחרטה לייצור רקטות, מתחמים צבאיים, מחנות אימונים, אתרים לייצור אמצעי לחימה, אמצעי לחימה ימיים, רכיבים לטילים נגד מטוסים". מי שעיניו בראשו ושכלו עמו יבחין בנקל שלחימה לא הייתה כאן, מכה ניצחת לאויב לא הייתה, פגיעה אנושה או חמורה באנשיו לא נזכרת כלל. זהו? זה "כל הכוח"? כך מגשים הפיקוד הבכיר את ההבטחות "לא ניתן, לא נשלים"? זו "המכה הקשה" אותה הבטיחו להנחית על החמאס?

עוד אני כותב וכותרת צצה לה ברשת. מפקד אוגדת עזה שכוונותיו בוודאי טהורות מצהיר: "הצבא חזק, נמשיך להרתיע את האויב ולסכל טרור" - מאה פגזים וטילים ביום אחד - עוד הרתעה כזו, עוד סיכול כזה ואבדנו...

מישהו בפיקוד יצא מאיפוס, זה ברור. הוכחה נוספת? למי שאינו יודע, לפני שאנו מפציצים בית ברצועה אנו מקפידים להזהיר את יושביו. לשם מה תצעקו? על-מנת שלא ייפגעו חלילה... אנו לא רוצים להרוג את האויב, רק להרוס בתים, מנהרות, מתחמי אימונים ועוד... את האמור לא המצאתי, קיים בצה"ל נוהל ממש - "הקש בגג" הוא נקרא. יורים משהו קטן על הגג ורק אחרי שהמחבלים יוצאים - מפציצים את הבית.

תקדים לדבר היה עוד לפני הרבה שנים. זוכר אני כיצד הזהיר צה"ל את החמאס שאנו עומדים לחסל מבני צבא. עשרות "שוטרים" ומחבלים נמלטו, או אז הפצצנו. למשל ולשנינה היינו בעיני הרוצחים. "פינג פונג", "סבב לחימה", ומעת לעת גם קרב ממש בו נהרגים מיטב בנינו עת הם נכנסים לעזה על-מנת לנקות אותה מרוצחים. אותם רוצחים על חייהם שומר צה"ל מכל משמר לבל ייפגעו, כפי שתואר לעיל.

כל שתואר לעיל אינו מתקיים בחלל ריק. התרענו בעבר וכך נמשיך לעשות - רוב הפיקוד הבכיר בצה"ל שכח שצבא צריך להכריע, למגר את האויב ולנצח. תפקידו לא "לנהל סכסוך", "להכיל אירועים", לפעול ב"מידתיות" וב"עצימות נמוכה". כל אלה הם מתכון לשפיכות דמים, לאובדן ההרתעה, לאובדן לריק של חיי חיילים טהורים, בעלי מסירות נפש לעם ישראל.

יש שיטענו שלא הפיקוד הצבאי אשם אלא הדרג המדיני שאלה הנחיותיו. אלה טועים שכן מזה שנים הרבה שהצבא השתלט תודעתית על הדרג המדיני. החשיבה השבלונית, העדר המעוף והדמיון, אבדן התעוזה שאפיינה אותנו בעבר, ה"משפטיזציה" החולנית המסרסת ומגבילה, התפישות הפוסט מודרניות אותן הצליח השמאל להחדיר לצבא ולהטמיע בקציניו - כל אלה הביאו את הפיקוד הבכיר להיות מסורבל, כבד ונטול רצון אמתי להכריע ולנצח.

גישה זו מועברת מזה שנות דור מהצבא למדינאים כאשר הקצינים הבכירים משפיעים השפעת יתר על המדינאים. זוכרים כיצד מפקדי צבא מתערבים בעניינים אזרחיים? זוכרים כיצד סגן רמטכ"ל "מזהה תהליכים בחברה המזכירים לו את גרמניה ערב עליית הנאציזם", זוכרים כיצד קציני צבא (במיל') מתראיינים ואומרים כי יש צורך במהלך מדיני?

אלה שכחו אויב מהו, אלה לא יכולים להוביל את בנינו בקרב, אלה מסכנים את ביטחוננו. ועל כן יש להחליפם. ויפה שעה אחת קודם.