באחד מימי ששי האחרונים פירסם שי זמיר מאמר ביקורת על סיפרי: מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לא"י. כבר בראשית המאמר קבע זמיר שאני ימנית והספר לדבריו "נראה כמו ספר שהוא למעשה תעמולה שמקומה בעלון שבת של בית הכנסת או בסרטון ויראלי של תנועת 'אם תרצו'. כזה הוא ספרה של רבקה שפק-ליסק, 'מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל'.
בהמשך המאמר זמיר אינו מתייחס לעובדות ולמחקרים עליהם מבוסס הספר אלא מסביר כיצד הספר בא לחזק את האג'נדה של הימין.
והרי תגובתי להדבקת תווית חסרת בסיס של מי שלגביו הפלשתינים תמיד צודקים:
צר לי על שי זמיר שהפך את סיפרי 'מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל' לספר תעמולה לטובת הימין הישראלי. הביקורת על התזה של הספר אינה עניינית אלא חוטאת במה ששי זמיר מייחס לי. מאמרו הוא תעמולה אנטי-ימנית.
צר לי לאכזב את מר זמיר אבל, לו הוא היה קורא מאמרים שפירסמתי שנים רבות באתרים באינטרנט, או צופה בראיון אתי ב"ערב חדש", או קורא את הראיונות אתי בתקשורת של המתנחלים הוא היה מבין את מטרת הספר שלי שהיא שונה לחלוטין ממה שנדמה לו.
אינני שייכת לימין וכל חיי השתייכתי לשמאל הציוני. אני חניכת תנועת הנוער העובד, שרתתי בנח"ל והייתי חברת קיבוץ תקופה מסוימת. כל חיי הייתי שמאל ציוני. אני מכירה בזכות ההגדרה העצמית של הפלשתינים וכל חיי תמכתי בפתרון של שתי מדינות.
למרות תמיכתי בכל אלה לא יכולתי להתעלם מ"כפל הלשון" של ההנהגה הפלשתינית. כתבתי את הספר מתוך מחאה על המאמצים של ההנהגה הפלשתינית לסלף את ההיסטוריה של הארץ הזאת ולמחוק כל זיקה בין העם היהודי לארץ ישראל באמצעות אונסקו. אבל, זמיר מתעלם מכל זה.
אכן, אבו מאזן הצהיר באנגלית שהוא בעד פתרון של שתי מדינות ואינו רוצה לחזור לצפת, אבל אולי תצטט את כל דבריו בנדון: הוא אמר ש"זכות השיבה" היא זכות אישית ואין לאיש זכות להחליט במקום הנוגעים בדבר. ההנהגה הפלשתינית מעולם לא ויתרה על "זכות השיבה" שהיא סוס טרויאני לחיסול הרוב היהודי במדינת ישראל. יתר על כן, סאיב עריקאת או נבל שעת, לצערי שכחתי מי מהם, הכריז שהיהדות היא דת ולדת אין זכות למדינה.
ההנהגה הפלשתינית מעולם לא הכירה בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי אלא רק בישראל כעובדה קיימת. הם גם לא ביטלו עד היום את הצ'רטר של הפתח על חיסול ישראל.
בניגוד לך, אני בעד פתרון של שתי מדינות, אך אינני "חסידה שוטה" של הפלשתינים. אני בעד הפתרון משום שגם אם הם מהגרים יש למצוא פתרון למציאותם כאן. הציונות היא שהפכה אותם לעם. אני בעד שתי מדינות כי אני רוצה לחיות במדינה יהודית-דמוקרטית ולהנחילה לצאצאי.
התזה של הספר אינה שוללת כל זכות מהפלשתינים לגור כאן ואפילו לקבל מדינה. התזה של הספר רק מעמידה דברים על דיוקם: הפלשתינים הם רובם צאצאי מהגרי עבודה שבאו לארץ בעקבות ההתיישבות היהודית ואח"כ ממשלת המנדט שיצרו תעסוקה ורמת חיים יותר טובה מאשר בארצות ערב. הבאתי מחקרים המוכיחים זאת. רק מיעוט הוא צאצא של מהגרים ותיקים.
התזה של הספר מבוססת על מחקרים ולא על השקפה פוליטית. אבל, שי זמיר לא מצא לנחוץ להתייחס לעובדות המובאות בספר אלא לאישיותה ודעותיה הפוליטית, לדעתו, של המחברת. מצער, ששי זמיר מתעלם ממה שלא נוח לתפישתו הפוליטית.
התזה של הספר לא באה לשלול מהפלשתינים דבר אלא רק להעמיד דברים על דיוקם.
מעבר לאספקט האנושי, מוכרחים לאותת לעולם שישראל מבינה דבר או שניים בדיפלומטיה מזרח תיכונית 
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
