להבחין בין רעל לתרופה

הגענו לפרשה מספר שבע עשרה בתורה. שבע עשרה זה 'טוב' בגימטריא, רמז לכך שבפרשת השבוע מונחת התשתית לכל מה שטוב בעולם הזה. חמישים יום לאחר יציאת מצרים משה מכנס את עם ישראל אל מול הר סיני בהוראה ישירה מלמעלה והקב"ה מורה לו מה לומר לעם (שמות יט): [ד] אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ... ואחרי התזכורת בדבר הנסים והנפלאות שחוו בחודשים האחרונים, התגובה של העם די צפויה: [ח] וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה... עד כאן משה מעביר לעם את דבר ה' והעם מקבל.

כעת מודיע ה' למשה על מהלך חדש, תקדימי וגם חד-פעמי: [ט] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-ה'. העם כבר הסכים, התחייבו ואמרו כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, אבל ה' אינו מסתפק בכך, הוא מצווה את משה להכין את העם להתגלות הגדולה שתהיה בעוד שלושה ימים. אומנם כבר השמעתי גם להם ובזמן אמת את מה שאמרתי לך וכבר ברור להם שאתה מביא אליהם את דברי, אבל לא די בכך, חשוב שיראו בעיניהם כי אין עוד מלבדי. ואז באה ההתגלות הגדולה: [טז] וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. באותו מעמד שמענו את עשרת הדברות.

את עשרת הדברות כולם מכירים, לפחות תיאורטית. גם אם לא יודעים מה בדיוק נאמר בהן, לפחות יודעים שיש דבר כזה ובימינו גם זה משהו. לא נתעכב כאן על תוכנן ומהותן של דברות אלו, רק נציין שחשיבותן הייחודית נעצה במעמד שבו ניתנו, בפומביות של ההתגלות. כי מבחינת מהותית ערכן של מצוות אלו, ככל שהוא נעלה, הוא שווה לגמרי לערכה של כל מצווה אחרת בתורה. יותר מזה, אלה לא המצוות הראשונות שבהן נצטווינו. לפני כן היו לנו שבע מצוות (בני נח) שכל האנושות מחויבת בהן, נוספה לנו מצוות ברית מילה ואחרי קריעת ים סוף קיבלנו עוד מצוות. הרי עם זה סיימנו את המאמר של השבוע שעבר, עם: ...שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט ועם התועלת שיש בשמיעה בקול ה'.

המצוות הן לא הבעיה, הן הפתרון

בסיום אותו מאמר ראינו ששמיעה בקול ה' ושמירת חוקיו היא המתכון לחיים בריאים. במלים אחרות המצוות מהוות תרופות לכל החולאים. וכאמור, זה כבר נאמר לנו כמה שבועות לפני מעמד הר סיני אבל היינו חייבים גם את ההתגלות הגדולה שבאותו מעמד. כי עד אז קיבלנו מצוות מכלי שני, משה בא ואמר שזה מה שה' ציווה. והרי תמיד עלול להמצא מי שיפקפק בדברים ויטען שזו המצאה אישית שלו. ה' יזם את ההתגלות הגדולה לעיני כל העם כדי שכולם יהיו עדים לכך שהוא בכבודו ובעצמו נותן את ההוראות וכך לא יפקפקו עוד בדברי משה או בדברי הנביאים שיקומו אחריו. במאמר מוסגר נציין שאפילו באותו דור זה לא מנע לגמרי את הפקפוק, שהרי קרח טען שמשה ממציא חוקים מדעתו.

ולצערנו בדור שלנו זה לגמרי ברור, הפקפוקים והערעורים הפכו נפוצים כל כך עד שהתורה ומצוותיה הפכו לבעיה שיש לפתור. מתייחסים אל מה שהתורה מציעה לנו כתרופות לחוליי הפרט החברה והעם, כאל נטל מעיק שיש להיפטר ממנו. בפרשת השבוע, בעשרת הדברות מצווה התורה (פרק כ): [ז] זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. ואצלנו מחפשים היתרים ודרכים לעקוף את קדושת השבת. התורה קובעת כי המשפחה הגרעינית היא הבסיס לבריאותם של החברה ושל העם ולכן היא מצווה: לֹא תִנְאָף; ומציבה גם גדר ביטחון שתשאיר אותנו רחוקים מאזור הסכנה הזאת בציווי: לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, ואצלנו מתכננים כנסים פומביים המציעים תרופות לחולאים חברתיים בדרך מקורית כביכול, ניאוף.

אלא שמה שהם מציעים זה לא תרופות, זה רעל. זו הדרך להרס הפרט החברה והעם ח"ו. לקראת מעמד הר סיני הודיע לנו בורא עולם מה היעד שלו, מה התכלית ומהי הדרך להגיע לאותה תכלית. ציטטנו את זה בפיסקה הראשונה ונזכיר שוב: אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ. אם מישהו מחפש את סוד השרידות של עם ישראל, פה הוא נתון בפירוש. הקב"ה בחר בנו לייצג אותו עלי אדמות. ומכיוון שכך, מכיוון שמצידו אין שום שינוי בבחירה הזאת והיא נצחית כמו שהוא נצחי, יוצא שגם אנחנו עם ישראל, אנחנו נצחיים. תודה לא-ל שרוב מוחלט בעם שמח בבחירה הזאת ומתאמץ לשמר אותה.