בבחירות הבאות יש לכולנו הזדמנות יוצאת דופן - אנחנו יכולים לדרוש מהנבחרים שלנו שיבטיחו לנו שינויים בתקציב המדינה - ויהיה עליהם לקיים זאת ימים ספורים לאחר בחירתם. שכן, מיד לאחר הבחירות יהיה על הכנסת להתכנס ולהצביע על חוק התקציב ל-2006. אין לה פשוט ברירה, מפני שהזמן האחרון בו תוכל לבחור בעד או נגד התקציב, צפוי להיות (בסוף מארס) שלושה-ארבעה ימים לאחר השלמת ספירת הקולות.
בואו נאמר שהכנסת תקבל איזושהי ארכה - אך עדיין הקירבה לבחירות נדירה למדי. ואם אתם שואלים אותי, הכאב הגדול (תרתי משמע), בו אנחנו צריכים לדרוש מהפוליטיקאים "לטפל" בו הוא תקציב משרד הבריאות.
מי לא מכיר את הסיטואציה הזו. את או אתה חולים ויושבים בתור לרופא בקופת חולים וכשמגיע תורכם, נדחף לפניכם מישהו. לפעמים זה שנדחף הוא סתם חצוף מהשכונה, אך לא פעם מדובר במישהו אחר. אדם הנושא עימו תיק גדול ומחשב נייד וניכר בו שהוא מכיר את הרופא שלכם. הכוונה היא לאיש המכירות של חברת תרופות. או כמו שנהוג לקרוא להם - תועמלנים. העובדה שאיש לא קורא לאנשים הללו אנשי מכירות היא לכשלעצמה מקוממת. תעמולה היא עניין לפוליטיקאים, לא למקום הרגיש ביותר בתחום השיווק - הבריאות שלנו.
העובדה העצובה יותר היא כי מעבר לשם המוזר מסתתרת למעשה אחת מהמערכות המוסתרות, המתוחכמות והעשירות ביותר בעולם העסקים. שוק תעשיית התרופות ואחיו, שוק המוצרים הרפואיים, היו פה תמיד. אך לאחרונה נרשם שינוי בדרך בה הם מתנהלים.
כל העניין מתחיל מזה שאין ליצרניות אישור חוקי לפרסם את תרופות המרשם שלהן (בניגוד לתרופות ללא מרשם, ה-OTC). עצם קיומו של מערך שיווק לתרופות המרשם נשמר באופן מגוחך בסוד, ואף גורם ליצרני התרופות להפוך לפושעים.
תועמלנים מסתובבים מאז ומתמיד במסדרונות מרפאות מערכת הבריאות שלנו. הם יוצרים קשרים אישיים עם הרופאים ומקבלי ההחלטות, קשרים שעליהם מושתת מערך השיווק שלהם. אך מכיוון שאסור להם לשווק ישירות לרופא, אלה רק דרך סל התרופות ההולך ומצטמק שלנו, ממשיכים היצרנים להתגנב.
בחוק ההסדרים שאמור להתלוות לחוק תקציב 2006, ישנו סעיף המחייב הפסקה מוחלטת של פעילות התועמלנים במרפאות. הנוסח מעורפל משהו אך ברור לכל כי זהו עצם העניין. חברות התרופות עושות בימים אלה מאמצים רבים כדי לבטל את רוע הגזירה.
הייתי השבוע אצל הרופא כי גם לי כואב הגרון. במרפאה שלו יש פוסטר של גוף האדם, אשר בתחתיתו לוגו של יצרן תרופות גדול, על שולחנו מחברת טיוטות עם לוגו של יצרן אחר ועל העט שלו לוגו של יצרן נוסף. הוא המליץ לי על תרופה "חדשה וטבעית". עכשיו אני חושד ברופא כי בבית המרקחת הסתבר לי שהתרופה הזו מיוצרת על-ידי היצרן שהלוגו שלו מתנוסס על העט של הרופא שלי.
הראשונים ששינו את התנהלות שוק זה בישראל היו רופאי השיניים. הם תלו במרפאות פוסטרים פרסומיים וכשהיתה לנו בעיה אם איזו שן טוחנת, אמרו לנו רופאי שיניים כבר לפני שנים בגלוי, כי התכשיר שהפוסטר שלו תלוי במרפאה הוא הכי טוב. כולם יודעים שאצל רופא שיניים מדובר בביזנס פרטי, אך עדיין סומכים עליו. הרופאים בקופות החולים ממשיכים להסתיר את העובדה שהם מנהלים קשרים עם יצרני תרופות וציוד רפואי.
בשבוע שעבר נרשם שיא חדש ברמת האבסורד בתחום זה. מכבי שירותי בריאות העלתה קמפיין פרסום מושקע שקשה לפספס. קופת החולים מנסה לגייס לקוחות את בני ה-40 פלוס. היא בחרה להזמין את הציבור להיבדק במרפאות שלה, ולגלות מי סובל מלחץ דם גבוה. גם מי שאינו חד עין או בקי בנושא, היה יכול לשמוע ברדיו, לצפות בטלוויזיה ולקרוא בשלט חוצות, כי הקמפיין מומן על-ידי הקופה וחברת פייזר. כן כן, יצרנית התרופות הענקית, שמייצר את הוויאגרה ו...תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה. קופת החולים מודה בגלוי כי יצרן תרופות מרשם מממן את הפרסום. אך האם העובדה שמכבי בחרה לחבור לפייזר הופכת אותה ללא מוסרית, או לא אמינה?
המתנגדים יאמרו, כי זהו מעשה לא אתי, ואני שואל מדוע לעזאזל אני צריך לחשוד בכל רופא? נכון, יש מקום לצנזורה בתחום זה. חשוב שיהיה פיקוח. אך האין בשקט בו מתקבל הקמפיין הזה בציבור להצביע על צורך בבחינה מחודשת של תחום פרסום ושיווק התרופות?
