בגישה הסינית הלב הוא מקומה של הנשמה ומכאן השם הסיני ללב - SHEN, נשמה. פגיעה בלב יכולה לגרום לקשיי מחשבה, הפרעות שינה, קשיי דיבור כולל גמגום, הפרעות קצב של הלב, תעוקת חזה, טשטוש הכרה ועד לאובדן הכרה.
האיבר הזוגי של הלב הוא המעי הדק. תפקידו לעכל את המזון, לספוג את החומרים הדרושים לגוף ואת היתר להעביר הלאה אל המעי הגס ומשם פינוי אל מחוץ לגוף. ההתייחסות לאיבר זה היא כאל מי שמקבל החלטות. אותן החלטות שבהן צריך האדם לבצע סינון ולבחור מה ברצונו לקבל ואת מה לדחות.
עיקר ההבנה והלמידה, בגישה הסינית, מתבצעת על-ידי הלב ולא על-ידי המוח. הלב הוא מרכז המחשבה והמודעות. לא מדובר בלב כמשאבת דם מורכבת, אלא משהו אשר נמצא מעבר לזה מבחינה אנרגטית.
הגישה הסינית מבחינה בין הלב האורגני הממוקם בבית החזה ובין הלב העליון - השמימי - הנמצא במרכז המצח. תפקיד הלב האורגני לדחוף את הדם בעוד אשר הלב השמימי פעיל רק כאשר בעזרת המודעות אנו מבטאים את קיומו. פעילות זו היא תנאי מוקדם להארה, בריאות ונצחיות רוחנית. כל עוד לא נהיה מודעים ללב השמימי, ימשול בנו הלב האורגני ונהיה כפופים לתשוקות. דבר זה יוביל לבריחת אנרגיה מתוכנו ובסופו של דבר יגיע עד למוות.
הלב אחראי על זרימת הדם בכל הגוף. דרך שליטה זו בזרימת הדם שולט הלב על כל איברי הגוף. הלב נושא את התבונה הגופנית המזינה את כל מערכות הגוף ושומרת על הסדר בכולן. כאשר הזרימה חופשית, צבע הפנים והעיניים בורקות.
אור העיניים נקרא אף הוא SHEN - נשמה. הוא ממוקם בקרבת הלב השמימי ומבטא את מצבו. הלב הגופני מת יחד עם הגוף הפיזי. לעומתו, הלב השמימי לא מת לעולם וממשיך להתגלגל הלאה. היוגה והמדיטציה מחזקות את הלב השמימי משום שהם עובדים על מודעות גבוהה ונטולת אגו ותאווה שהם המקרבים את הקץ. המודעות מתפוררת ומתפזרת עקב הקשר לדברים גופניים וחושניים שונים, שבהשוואה עם הטאו אינם אפילו אבק.
אם הדם נתקע בלב ואינו משתחרר ממנו בחופשיות, יתפתח דופק בלתי סדיר. השפתיים לעיתים יהיו סגולות. הגפיים יהיו קרות ויתכנו חסימות שעל רקע קרישי דם.
כאשר הלב אוחז ברוח באופן נכון, האדם מלא חיות, הקשר עם החושים טוב, ישנה יציבות רגשית, רגישות לסובב אותנו והרמוניה עם הסביבה והזולת. תיפוף וצחוק טובים ובריאים ללב. הצחוק הוא הקול של הלב. צחוק היוצא מהבטן הוא צחוק אמיתי ובריא. בהירות מחשבה היא תכונה של אנרגיית הלב. לא מדובר במחשבה אינטלקטואלית הקשורה לטחול אלא המודעות של האדם השייך ללב. אש הלב יכולה לחמם את הכליות ולהשרות תחושת ביטחון. חוש הטעם נובע אף הוא מאנרגיית הלב. הטעם המועדף הוא מריר והוא מיטיב עם הלב.
מגן הלב פועל כנגד פלישת אנרגיה חיצונית רעה אל הלב. לעומתו הלב אחראי על בעיות רגשיות פנימיות. אם הלב חזק, ישרה מגן הלב איכות רוחנית בכל פעילויותינו. אם הלב חלש, אנרגיית מגן הלב תשלט על-ידי תשוקות חיצוניות.
מגן הלב מסנן למעשה את האנרגיות אשר יחדרו ללב, במיוחד את החיצוניות. הגזמה של וויסות זה לכאן או לשם, תגרום ללב, ומכאן לגוף כולו, לחוסר איזון. באם מגן הלב יהיה פתוח מדי ובתכיפות גבוהה, יתרגש האדם מכל השפעה חיצונית ולכן יתקשה לחיות את חייו האישים. במקרה ההפוך, בו השערים יהיו סגורים יתר על המידה, יהיה האדם אדיש לסובב אותו ולכן יחיה לצד החיים ולא אותם עצמם.
