"אשרי עני אני", כך זועק היום כל אחד מרבבות הרעבים המצטופפים בבתי התמחוי בהמתנה לצלחת מרק חם, או בשעה שהם מלקטים שאריות מזון בין דוכני השוק.
בימים אלה של טרום בחירות, מניות העוני הם "קונים בלבד", היום העניים הם במרכז האג'נדה. ומי הם אלה שללא בושה מצטלמים היום לצידם בבית התמחוי ומבטיחים להם הרים וגבעות? אלה הם אותם שרים ערלי לב, שחלקם ישבו לא מזמן ליד שולחן הממשלה, ואלה הממשיכים גם היום ליהנות ממנעמי השלטון, שהיו שותפים מלאים במעשה ובמחדל להגדלת המצוקה בישראל, כשאוזניהם היו אטומות לשוועתם של עניי עירם.
אכן כן, יד כולם היתה במעל, ללא יוצא מן הכלל, הן שרי הליכוד והן שרי העבודה, והן אלה המצטופפים היום על סיפונה הווירטואלי של קדימה, כולם אותם הפרצופים עטויי המסכות החורשים על גבם של העניים, אותם רמסו ברגל גסה רק אתמול, ומקוששים היום ללא בושה את קולותיהם הדלים, כשגרונם מלא בזמירות חדשות, אותן ישכחו מחר ליד שולחן הממשלה. כמו אותה "הזקנה במסדרון", שהשתחררה לא מכבר מבית החולים, וממתינה היום לצלחת המרק שלה בבית התמחוי.
"כולם מסתערים על קולות העניים", כך זועקת הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות. "קדימה: נשקיע תוך 7 שנים 14 מיליארד שקל לצמצום העוני", "העבודה: ניצור תוך 4 שנים עוד 400 אלף מקומות עבודה", "הליכוד: נחסל תוך 3 שנים את בעיית העוני במדינה".
כך הם מבטיחים ללא מורא בראש חוצות, ובטוחים שאנחנו הרוב הדומם, הבוחרים הנבערים, שכחנו את כל מעלליהם. אבל האזרח התמים, שואל את עצמו מאין יבואו כל המשאבים להגשמת כל הבטחות הסרק האלה? האם הארזים יודעים משהו שאנחנו, אזובי הקיר, איננו יודעים? האם התגלה בחולות הנגב מאגר נפט עצום שממנו ישאבו אותם מיליארדים שיוזרמו לצרורם הנקוב של מיליון וחצי עניי ישראל?
או שמא אירן, סוריה, החיזבאללה והחמאס, מנהלים שיחות חשאיות בטהרן לחתימת הסכם שלום כולל במזרח התיכון החדש. ואז יכתתו מטוסינו לחינוך נאות לילדינו, ותותחינו לרווחתם של עניינו.
עניי ישראל שנפשם נקעה מהבטחות ההבל של טרום בחירות, לא ימהרו לתפור לעצמם כיסים להטמין בהם את אשליות השווא המופרחות בחלל האוויר ללא כל בושה.
