"ויישלחו וייקראו לו וייבואו ירבעם וכל קהל ישראל ויידברו אל רחבעם לאמור: אביך הקשה את עולנו ואתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך". במילים אלה פותחים שבטי ישראל את המשא-ומתן בשכם להמלכת רחבעם בנו של שלמה המלך לאחר מות אביו.
על כך משיב רחבעם בדרכו השחצנית והיהירה של המלך לאחר שנועץ בזקניו ובילדיו במשפט שהפך ברבות הימים למטבע לשון: "ויען המלך את העם קשה ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו ויידבר עליהם בעצת הילדים לאמור: "אבי הכביד את עולו ואני אוסיף את עולכם אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים".
בתשובתו זו סימן רחבעם את העתיד לבוא: את הפילוג, ההתמוטטות והגלות. אולם ענייננו במאמר זה אינו בניתוח תיאולוגי את קורות ישראל בתקופת הממלכה המאוחדת, כי אם בהצגת אותו תהליך בגרסתו המודרנית שהביא לחורבן. אותו תהליך הרסני שחוברים אליו השחצנות והיהירות של שליטים שבעים ואופורתוניסטים אל אינטרסים צרים של בעלי ההון ועושי דברם המייעצים בתקשורת והפוגלים-נערי האוצר.
אז והיום
ההקבלה ברורה: לאחר לכתו של שרון מהפוליטיקה בעטיים של בעיות רפואיות, זכה בנו, ממשיכו ותיאומו הפוליטי אולמרט לקנות את השלטון בעזרת התגייסותם וכספם של בעלי ההון השולטים בתקשורת, ביועציה ובפרשניה, ובעזרתם של הילדים – נערי האוצר, "אנשי המשק והכלכלה" והמיליונרים החדשים.
אך הניצחון שלהם זה הפסד של כולנו. בישראל מודל 2006 חיים שני עמים ומתקיימות שתי מדינות. בארץ הזרועה בעל כורכה בחומות של ביטחון, ובחומות מיותרות של איבה, של שנאה, של אלימות ושל גזענות, מתקיימות זו בצד זו מדינת הקהילות המגודרות של האלפיון העליון החי מאחורי חומות בטון של איבה עדתית וגזענות מעמדית, ומדינת כל ענייה - ישראל המחטטת בפחי האשפה, ישראל המבקרת בבתי התמחוי, ישראל בה חיים מאות אלפי ילדים רעבים, ישראל בה בקושי שורדים עשרות אלפי קשישים עניים ומורעבים, ובישראל בה משרת צבא של מיליוני משתכרים שכר מינימום את תאוות הבצע של קומץ בעלי הון.
חורבנו הפיזי של הבית השלישי אינו בגדר דמיון יותר. זו אפשרות ריאלית אל נוכח מדיניות הממשלה והקשר שבין הון לשלטון. הסיבה היא כמו תמיד מבית: כי שונאיך ומחריבייך ממך ייצאו.
ראו הוזהרתם.
הקשר שבין הון לשלטון
בימים אלה של אמצע אפריל מתאפיינת ישראל עדיין במזג אוויר הפכפך. בניגוד גמור למזג האוויר לוהטת ומהבילה במיוחד התקשורת בימים אלה של שלהי החורף ותחילת האביב ובימים של שלהי מערכת הבחירות וימים של טרום ממשלה חדשה. תערובת דליקה ונפיצה במיוחד מוזרמת לעורקיה. לא זו לא תעמולת בחירות זולה ורדודה שנגמרה, זה גם לא התככים, הקומבינות והספינים הרגילים. בקרב האליטות הישנות הוכרז גיוס חירום כללי. על-מנת להמשיך ולשמר את מעמדם של קובץ בעלי אינטרסים ונהנתנים החיים בבועת פורמלין התגייסו כל האליטות כולם למלחמה חסרת הפשרות ולעיתים אף מלוכלכת בשנואי נפשם העניים, מעוטי היכולת ובשכבות החלשות. המטרה סומנה, היעד נבחר וכלי הנשק – ערוץ 2, "מעריב" ו"הארץ" - הוכן בקפידה.
המטרה מקדשת את האמצעים וכל האמצעים כשרים. אצל השילוש הקדוש של סוקרים, מומחים - פרשנים וספינולוגים תקשורתיים מתקיים הכלל העסקי הידוע שקובע שאת המשכורת יש להצדיק. כמובן שבכל האמצעים כפי שאמרנו. והאמצעים רבים וכוללים הכפשות אישיות, גזענות מוסווית, רדידות, מגמתיות וחוסר אובייקטיביות עד כדי מסירת מידע שאינו אמין. זוהי המציאות היום יומית שנשקפת מפרצופה הניאו ליברלי של התקשורת הישראלית. ארץ נהדרת הפכה לארץ מכוערת.
הסקרים, העיתונאים והפרשנים הופכים לתועמלנים יותר ויותר, למגמתיים יותר ויותר ולכלי הנשק העיקרי של בעלי ההון ובדומה לפלאג'ולט בהתפוצצותם הם מתפזרים לכמה ראשי חץ שכוללים כאמור את הסוקרים, המומחים, העיתונאים והפרשנים.
אפילו ההיסטוריוגרף המקראי לא היה יכול שלא להתקנות בהיסטוריוגרפים במערכות "מעריב" ו"הארץ" ושאר התקשורת הממוסדת בישראל. ובטח שלא היה יכול להם. לא נותר לנו אלא להיזכר בדברי הכתוב המקראי שהוא מן הדוגמאות הקדומות ביותר של תעמולה מלכותית, כפי שמצטיירת בעיני רוחו של הסופר, ולהחליף את שמם של גיבורי הפרשה משלמה לאולמרט: "וייתן אלוהים חכמה לאולמרט ותבונה רבה מאוד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים. ותרב חכמת אולמרט מחכמת כל בני קדם......ויחכם מכל האדם". ואני שואל את עצמי: אם זה כל כך טוב אז למה זה כל כך רע".
סקרים ופרשנים
בהנהגתם ובהכוונתם של בעלי ההון מוזרמת, כפי שאמרנו, לעורקיה של העיתונות מדי יום מנת יתר קטלנית במיוחד של סקרים, מומחים ופרשנים. קריסתם ברעש גדול של הסוקרים לא מונעת את הבאתם לכל תוכנית חדשות או אקטואליה תחת כל מצלמה רעננה. והס כמובן מלהזכיר את חשבון הנפש הנדרש.
וכך זכינו השבוע להתבשר בערוץ הראשון כי לפי הסקרים עמיר פרץ אינו מתאים לכהן כשר הביטחון וזאת לאחר שפרשני קדימה בסניפים העיתונאיים ובשלוחה שלהם במשרד האוצר החליטו שעמיר פרץ מסוכן גם לקופת המדינה.
אגב משרד האוצר הוא תופעה בפני עצמה. כדי להיות שר אוצר בישראל אדם צריך לעבור מבחן התאמה אצל קברניטי המשק, בעלי ההון למיניהם והמומחים הפרשנים ב"מעריב" ו"הארץ". הם פיתחו מכשיר שניצב בפתחו של משרד האוצר שכל שר עתידי צריך לעבור דרכו. זהו מכשיר מיוחד שמזהה עמדות בנושא הכלכלה באופן מדויק. והיה והניצב בפני המכשיר מגלה נטיות סוציאל דמוקרטיות, או חברתיות, ננעל השער ואינו מאפשר את כניסתו.
אילו היה המועמד מצליח לעבור את השער הוא היה נתקל בתוכי של האוצר המדקלם אמרות כנף, כמו ממשלה קטנה, הפחתות מס, הפרטה בלי סוף, גירעון נמוך אינפלציה נמוכה ועוד, ואז צריך היה להנהן בראשו שלוש פעמים לכל אמירה שכזו. רק אז היה המועמד מורשה להיכנס להיכל הקודש של הקובעים את הכלכלה הישראלית.
לאחר שנפסל גם לביטחון וגם לאוצר יש לי הצעה חדשה – ישנה, אלט נוילנד פוליטי של מדינת ישראל. זכור לי עוד מזרחי אחר ממפלגת העבודה שהצהיר על עצמו כסוציאל דמוקרט – שלמה בן עמי. לבסוף הוא נחת במשרד לביטחון הפנים. אני מציע שמפלגת העבודה תצא בהפגנות סוערות, תרעיד ארץ ותפיל שמיים, כדי שחס וחלילה לא יישמט מידיה התיק הזה, שבעלי ההון וקליקת הגנרלים של תש"ח מייעדים לפרץ.
אני מניח שבתפיסתם של בעלי ההון והבורגנות האשכנזית זחוחת הדעת מבית המדרש של לפיד ופורז, זהו התיק שמזרחי ראוי לאייש. שכן יש להניח בסבירות מאוד גבוהה שלפחות אחד מבני ביתו של המועמד, אם לא הוא בעצמו, ישב בכלא, ולכן הוא בטח מכיר היטב הנושאים שבהם עוסק המשרד ואת המערכת.
קיצוני והזוי - האומנם?
לאחר שנפסל מלכהן כראש ממשלה, כשר אוצר ובשבוע שבו התבשרנו על אי כשירותו של עמיר פרץ לכהן גם בתפקיד שר הביטחון, רעשה וגעשה הארץ על מה שהוגדר על-ידי עיתונאי החצר של קדימה "ממשלת ימין קיצונית וההזויה בראשות פרץ".
ראשית עצם ההגדרה היא בעייתית. שכן ימין קיצוני מטבעו שיהיה בשוליים לעומת הימין המתון. הגדרת כמחצית הכנסת, כחמישים מנדטים, כימין קיצוני זהו מעשה אנטי דמוקרטי בעליל וניסיון לסתימת פיות בנוסח שלא היה מבייש את האפלים שבמשטרים של המאה העשרים.
נשאלת גם השאלה מדוע ש"ס ואגודה לדוגמא בממשלת קדימה הם ימין מתון, אך בממשלת העבודה הם ימין קיצוני. הדבר היחידי המופרך וההזוי בתיאוריה זו, היא התיאוריה עצמה וממציאיה.
לדידם של הפרשנים והמומחים ישנו רק פתרון אחד לבעיה המדינית. זוהי תוכנית ההתכנסות ונסיגה חד-צדדית נוספת משטחי יהודה ושומרון וכל מי שאינו מתיישר לפי קו זה הוא קיצוני והזוי. הממשלה ששאף להקים אם כן עמיר פרץ עם הימין היא קיצונית והזויה. שוב זוחלת העבודה לדבריהם לממשלה עם הימין הקיצוני, עם הליכוד, האיחוד הלאומי – מפד"ל, ש"ס ואגודה. האומנם!
מבלי להיכנס לשאלה כן היה ניסיון או לא היה ניסיון להרכיב ממשלה שכזו, יש לקבוע שהתגובה ההיסטרית בתקשורת מראה יותר מכל את ההתחסדות, הצביעות והדמגוגיה של הספינולוגים של קדימה בעיתונים הגדולים.
הצגתו של אולמרט כהומניסט, כליברל וכאיש השפוי, היא עלבון צורב לכושר השיפוט של הקורא ופרסה עיתונאית ומוסרית בכל קנה מידה. אולמרט וקדימה הם לא פחות ימין כלכלי קיצוני ממה שכביכול הליכוד, ש"ס והמפד"ל הם ימין מדיני קיצוני.
אהוד אולמרט משול מבחינה כלכלית חברתית לג'ורג' בוש. ג'ורג' בוש ואהוד אולמרט הם תאומים סיאמיים שהופרדו בלידתם. אפילו במבט מעמיק מקרוב קשה להבחין בהבדלים ביניהם. הזהות במדיניותם הכלכלית והחברתית מושלמת, בעוד בוש הבטיח לעם האמריקני לקדם את מה שכינה "Compassionate Coservatism" – "שמרנות חמלתית", אהוד אולמרט הבטיח לעם בישראל - "כלכלה חזקה עם חמלה". לא מלחמה בעוני, או חלילה שוויון הזדמנויות והס מלהזכיר צדק חברתי, חמלה זה כל הסיפור. בישראל חמלה היא מילת קוד למדיניות חברתית המסתכמת בהופעות בתוכנית הסרק של יאיר לפיד או דודו טופז ובתוכניות רייטינג "שעוזרות לעניים".
מאפיין מרכזי נוסף באישיותו הפוליטית של המאפיין את נשיאותו של בוש הבן היא הדאגה המתמדת לחברים ולבעלי בריתו - הטבות מס בגודל של מאות מיליארדי דולרים לעשירים והענקת חוזי ענק בארצות הברית ובעירק למקורבים ותאגידי ענק בעלי זהות רפובליקנית.
כמו ג'ורג' הבן גם אהוד לא מפקיר חברים. בעוד שבוועדת הבחירות המרכזית עדיין ספרו את הקולות, המועמד לראשות הממשלה כבר החל לספק את הסחורה. ב"גלובס" חשפו דליה טל ומשה ליכטמן, בין העיתונאים היחידים שמסוגלים לחדור ולזהות את האינטרסים של בעלי הון מבעד לשפת הסתרים המוצפנת של החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, כי "אולמרט ביטל, שעות אחדות לאחר שאישר - את עסקת בריכות המלח, בעתלית ובאילת, של משפחת דנקנר. על-פי העסקה המתוכננת, ייעודן של בריכות המלח היה מיועד להשתנות לטובת בנייה למגורים.
אולמרט חתם על העסקה הן בתוקף תפקידו כיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל וגם בתוקף היותו שר האוצר. באוצר הסבירו את החתימה על העסקה ואת ביטולה המיידי ב"אי הבנה" עם היועץ המשפטי מזוז, שקבע כי יש להמתין עם אישור העסקה עד לאחר מינוי שר אוצר חדש".
"על-פי ההסכם בין המדינה לחברה, שבשליטת שמואל ודני דנקנר, יקבל המינהל 70% מערך הקרקע באילת, ואילו הדנקנרים יקבלו 30%, בעוד שבעתלית יקבל כל אחד מהצדדים 50% מערך הקרקע. על-פי ההסכם, ישווק המינהל את הקרקע לקבלנים, והדנקנרים ישתתפו במימון פיתוח השטח וברווחים שהמינהל יגרוף מעסקות המכירה, במידה שהקרקע תימכר.
קרקעות בריכות המלח משמשות כבטוחה להלוואה שניתנה למשפחת דנקנר לצורך רכישת 11% מבנק הפועלים. על-פי הערכות שווי הדירות שיותרו לבנייה בשטח בריכות המלח יגיעו לכ- 130 מיליון דולר".
בתנאים האלה כל אחד יכול היה גם הוא לרכוש 11% מבנק הפועלים.
על העסקה הזו נמתחה ביקורת על-ידי מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה הקודם התנגד לה, ובבית המשפט עליון תלויה ועומדת עתירה של החברה להגנת הטבע והקשת הדמוקרטית המזרחית נגד עסקה זו.
היו סמוכים ובטוחים, באותה מידה שבה סמוכים הדנקנרים, שאולמרט ימהר לתקן בימים הקרובים את אי ההבנה שיצרה "אי ההבנה" הראשונה.
וקו דמיון נוסף וברור בין התאומים הללו הוא השחיתות האישית, כמו אולמרט גם בוש הבן הפך לאיש עשיר מאד בעזרת מספר עסקות מפוקפקות. באחת מהן הוא הסתייע במידע פנים על-מנת למכור את מניותיו ולגרוף רווח של עשרות מיליוני דולרים.
אבל לאמריקנים יש יתרון על פני הישראלים בעוד בוש נמצא באחרית ימיו הפוליטיים, לצערנו אצלנו אולמרט רק מתחיל את הקריירה.
התכנסות והינתקות – האמת שמאחורי התוכנית
בישראל שלאחר פינוי רצועת עזה וגוש קטיף ולאחר הבחירות מתבקשת שאלה מעניינת. שתיקת התקשורת הממוסדת בעניין לא רק שהיא מגמתית כי אם בהתחשב בבעלי ההון השולטים בה היא גם מובנת.
ובכן השאלה היא מה היה קורה אלמלא הכיבוש ויותר מכך האם הפתרון הוא התכנסות ונסיגה חד-צדדית נוספת? האם הכספים שהושקעו בשטחים יגיעו לחינוך ולרווחה, לשכונות, ולפריפריה? היות והסכומים שהוזרמו לעבר בעלי ההון גבוהים בהרבה מהסכומים שהוזרמו בעבר להתנחלויות ולמגזר החרדי, סביר להניח שהכסף שיתפנה, יגיע גם הוא לבעלי האינטרסים, והמצב בשכונות ובערים העניות ביותר בישראל כבני ברק וירושלים לא ישתנה או ישתנה לרעה.
בכתבה שפורסמה באתר "אופקים חדשים" טוען עיתונאי החצר הניאו ליברלי, נחמיה שטרסלר, כי תחקיר מקיף שביצע "הארץ" מגלה שבכל שנה השקיעה המדינה בשטחים 2.5 מיליארד שקל עודפים - ועוד 4 מיליארד שקל, שמימנו הוצאות ביטחוניות עודפות בשטחים. כלומר, ההוצאה האזרחית העודפת עומדת על 95 מיליארד שקל ב- 38 השנים האחרונות - וההוצאה הביטחונית העודפת עומדת על 152 מיליארד. בסך הכול, מדובר ב- 247 מיליארד שקל מאז 67' ועד היום.
על כך יש לענות, שכפי שידוע, ההוצאות שממשלת שרון – ביבי – לפיד העבירה ומימנה בהם את בעלי ההון באופן ישיר ועקיף מסתכמת בסכום אגדי של למעלה מ- 400 מיליארד שקל במהלך של כחמש שנים בלבד!!! משמעותו שבתקופה שמהווה רק כשישית מהתקופה שמזכיר שטרסלר, הוציאה הממשלה על עשירי המשק סכום גבוהה פי שנים מאשר שהיא השקיעה בשטחים. אם נכפיל את הסכום ב- 38 השנים של תמיכה בהתנחלויות כפי שטוען שטרסלר נגיע לסכום שלא ניתן אפילו לחשבו בכל מחשב כיס והמסתכם ב- 153140000000000 ש"ח. הסכום שהושקע לכן בשטחים אינו מהווה אפילו טיפה בים לעומת סכום זה.
יש אכן אמת בטענתו של שטרסלר, כי מדינת ישראל, ולמעשה אף מדינה מתוקנת בעולם, אינה יכולה להעלות שני דגלים (מסוימים כפי שנראה) בו זמנית. רק המדובר בדגלים שונים מאלה ששטרסלר מזכיר. מדינת ישראל לא יכולה להניף בו זמנית את דגל העשרת העשירים ובעלי ההון ואת הדגל החברתי כלכלי והמלחמה בעוני. את דגלי החזרתם של המתנחלים הביתה בכבוד והטיפול במגזר החרדי המבוסס על כבוד הדדי ולא מתנשא, תוך שמירת הזהות הייחודית של כל מגזר ומגזר בפאזל הרב גוני של החברה בישראל ואת דגל הרווחה היא דווקא כן יכולה להעלות.
צריך לומר כאן את האמת, כי הסכום של 247 מיליארד שקל לא היה מושקע בחינוך, ברווחה, בשכונות ובפריפריה, כי אם היה מוזרם לכיסם של בעלי אינטרסים ספורים של בעלי הון, כפי שאנו יכולים להיווכח בכתבה. מאחר "והשקעה" בחינוך וברווחה בתפיסת העולם הניאו ליברלית של הפיננסיסטים הספקולטיביים משמעותה הפרטה של כל המערכות הללו והעברתם לקומץ משפחות של בעלי הון, כפי שזה קורה גם כיום, אין שום סיכוי שבעולם שהמערכות הללו היו משתפרות, אלא הכסף היה משמש להתעשרות של אלה שממילא כיסיהם מפוצצים בחבילות של דולרים.
שטרסלר טוען בציניות גמורה כי בהתנחלויות אין עוני, אין מחוסרי בית ואלה שחיים שם נהנים ממותרות של וילות וחיים ללא דאגה, אך את אותו הדבר וביתר שאת ניתן לומר על דרי סביון, הרצליה פיתוח ועומר. ההבדל שבהתנחלויות רובם של האנשים, גם אלה האידיאולוגיים, שילבו אידיאולוגיה עם איכות חיים, שלא יכלו לזכות בה במקומות מגוריהם הקודמים. על כן זה מוסרי הרבה יותר לתמוך דווקא במפונים אלה, מאשר בקומץ אוכלי חינם שחיים על הלוואות של עשרות ומאות מיליארדי שקלים, על חשבון האזרח הפשוט, שיממן להם את חייהם הטובים ברביות קצוצות ובעמלות רצחניות של הבנקים, כאשר אלה יימקו להם את חובותיהם והלוואותיהם כחובות מסופקים בתמיכתם של בנק ישראל, נגידו ואולמרט.
יתרה מזאת, תוכנית הינתקות בדרך שבה בוצעה, היא הדוגמא הקלאסית למדיניות של העשרת בעלי ההון ומהווה בעצם את צידו השני של מטבע הריסת מדינת הרווחה. שרון – נתניהו – לפיד הרסו את מדינת הרווחה ביודעין, תוך ידיעה מוחלטת, שלאחר קריסת מדינת הרווחה לא יצלח בידם לשקם את מפוני רצועת עזה ותוך התעמלות ברוטאלית וצינית מצרכיהם הבסיסיים של אנשים שחרב עליהם עולמם.
למעשה הם גם לא רצו בכך. שרון, נתניהו ולפיד מכירים ללא צל של ספק את המספר של 400 מיליארד ש"ח, עלות החזקת מגזר בעלי ההון למשק ולמדינה, ועניינם לא היה בהשכנת שלום בין העמים ובהגשת תמיכה למפוני רצועת עזה וגוש קטיף, כי אם בהעברת סכומי הכסף לחיות המחמד שלהם במגזר העסקי. מפוני רצועת עזה וגוש קטיף הועלו על מזבח ההתעשרות של בעלי ההון ותאוות הבצע והשחיתות האופורתוניסטית של שרון, אולמרט, נתניהו, וחבר מרעיו של ערפאת מהקזינו כמרטין שלאף וראשיד.
לכן ברור קשר השתיקה של גורמים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ועיתונאיים שונים. מכיוון שגם העיתונות כפי שאנו יודעם היא סגולה להתעשרות, זו הסיבה, שלמרות שחיתותו של שרון ומשפחתו שלא הייתה מביישת את משפחת דון קורליאונה, תומכה העיתונות בשרון ובמפץ האופורתוניסטים הגדול שלו, תוך התעלמות מוחלטת מעברו המושחת של האיש. שכן שרון וכיום אולמרט הוא הפרה שממנה חולבים בעלי ההון ועשירי העיתונות, שבישראל ממילא חד הם, את המעט שנותר עוד לכלל העם.
הפרשנות והתגובה בכל העיתונים, ערוצי הרדיו והטלוויזיה, ובערוצי החדשות באינטרנט, היא הדוגמא המובהקת ביותר לצביעות ולשמרנות הליברלית של התקשורת נושאת דברם של בעלי ההון ומי שכביכול כינה את עצמו פעם "שמאל ישראלי" . בשם הנסיגה והניאו ליברליזם של שרון מוכן "השמאל הישראלי הישן" לסלוח לגדול המושחתים ולמשפחת דון קורליאונה מחוות השקמים ולהפוך את החברה בישראל למושחתת בנוסח ארה"ב בתקופת המאפיה הידועה לשמצה . השחיתות היא היא הסרטן הגדול ביותר של הדמוקרטיה, והיא זו שתמוטט את ישראל לאחר שיתמוטט בה שלטון החוק, ושום בעיה ביטחונית לא מתקרבת אליה אפילו במעט. הנזק הכלכלי והחברתי שיגרם כתוצאה מהשחיתות גם הוא גדול לעין שיעור מהנזק שיגרם בהשארת היישובים שאין ספק שיש לוותר עליהם, אולם אך ורק במסגרת של משא-ומתן ולא בנסיגה חד-צדדית.
הצביעות מתבטאת גם בכך, שעד לפני הנסיגה היה פרס בשמאל הזה ובכלל סוס מת. מוסרית, מעשית, ואלקטוראלית. פתאום כבמטה קסמים, הפך גדול מושחתי הארץ לאחר שרון ומשפחתו, שדאג לדכא כל שיפור מינימאלי באיכות חייהם של אנשים עובדים קשיי יום, והלוזר הסדרתי, לאחר עריקתו לקדימה ליקיר התקשורת ולנכס אלקטוראלי!!! פתאום משווק לנו האיש כמי שמונע בידי השלום וטובת המדינה וכאיש העולם הגדול שעשוי להשית כבוד על המדינה (והאמת לשמש כמכבסת השחיתות של שרון).
אבל האנשים הפשוטים, אותם אנשים קשי יום, בעלי מוסר ומצפון, שטובת המדינה לנגד עיניהם, יודעים שמדובר באופורתוניסט חסר תקנה. בפוליטיקאי חסר תכונות, באיש תאב כוח שהתמכר להנאות השלטון. וכך גם שאר צבועי העבודה לשעבר, כחיים רמון ודליה איציק, הלא היא אשת הסוציאל דמוקרטיה הידועה לשמצה ולוחמת זכויות העשוקים, שדאגה להעלות את מחיר הלחם יותר מכולם.
ועוד הערה קטנה. אם לאריק לא היו קוראים שרון אלא דרעי הסיפור היה נראה אחרת. מעבר לצביעות ולשמרנות הליברלית יש לא מעט גזענות והתחסדות בעמדות שמבטאת התקשורת מבית המדרש של ערוץ 2, "מעריב" ו"הארץ". שרון זוכה ליחס מועדף מהתקשורת שהנה ברובה אשכנזית בגלל שהוא עושה דברם של האשכנזים ובה מהקליקה האשכנזית הנכונה.
דבר נוסף וזה שאולי הכי מקוממם את התקשורת הוא לאו דווקא הדעות הכלכליות של עמיר פרץ, אלא הפחד הקמאי שלהם מפני עדות המזרח ומהשונה. האמת בין שני הדברים, הכלכלי והעדתי, מחבר קו מאוד ברור. הפחד שהאשכנזים, השבעים והדשנים, יצטרכו לחלוק ולו במעט מהעושר שצברו שלא באופן מוסרי ומושחת, פשוט מעביר אותם על דעתם.
זו הסיבה להתבטאויות הגזעניות של גיגי פרס, שנאמרו כמובן על דעת אחיו ומגרונו ומגרונם של לא מעט עיתונאים. לכן עזיבתו של פרס וגזענו את מפלגת העבודה היא רק עובדה משמחת, כדי שהמפלגה תיעשה גם סוף סוף רואיה לשמה, ושמה יעשה ראוי לה.
השאלה שהעלנו קודם, האם היה צורך בפינוי היישובים או לא היא כיום שאלה משנית ולמעשה גם בעלת תשובה ברורה, שכן ברור שרובו של העם הנו בעד נסיגה זו ולא משנה מי העומד בראשו, שכן שטחים יוחזרו במסגרת של כל הסכם עתידי ותחת כל הרכב קואליציוני.
מאחר וגם נתניהו כבר החזיר שטחי מולדת לגדול הרוצחים ערפת, לא התנגדות עקרונית עמדה בסיס התנגדותו לפינוי, כי אם שיקולים אישיים, פוליטיים ואינטרסנטיים שונים. האופורתוניסט נתניהו לא יהסס להחזיר את הכול במידה והדבר ישתלם לו באופן אישי ולחבריו הספקולנטים.
השאלה המהותית כיום היא שאלה מוסרית מה עושים אם האנשים וכיצד משקמים אותם ומטפלים בהם או האם ממשיכים לזרוק ולנטוש אותם ברחובות, כפי שעשו שרון, אולמרט ונתניהו. האם במדינה היהודית נשאר עוד משהו יהודי וצלם אנוש בסיסי, או הפכנו באופן סופי כפי שרוצים אולמרט ותיאומו הסיאמי בוש לקפיטליזם אמריקני נוצרי ומושחת.
פתרון מדיני – שני מודלים ופתרון אחד? לא בטוח!
הצגת הדברים כאילו יש פתרון אחד לבעיה המדינית, היא דמגוגייה בגרוש. וכך גם הטענה כאילו ישנם שני תפיסות עולם שעומדות זו מול זו והתפיסה של ההתכנסות והנסיגה היא הפתרון הנכון והרצוי. אולי נכון ורצוי לבעלי ההון, כפי שראינו, אך רע לרוב העם. חלוקה היא לא הפתרון היחיד ובטח לא הטוב מביניהם.
קיים בהחלט פתרון נוסף ששואב לא מתוך תפיסת העולם הכלכלית ימנית והבורגנית , אלא מזו השמאלית והסוציאל דמוקרטית. בתפיסה זו פתרון של חלוקת הארץ כמו גם של מדינה דו לאומית הוא פתרון שאינו מתקבל על הדעת. פתרונות אלו הם מקסמי שווא שיובילו לפיצוץ ושפיכת דמים כמו הסכם אוסלו הבורגני.
הסכם אוסלו היה הסכם בורגני בין מושחתי האזור, פרס וערפאת, שנועד לשרת את האינטרסים האישיים שלהם בלבד וככזה סופו היה שיתנפץ.
יש לזכור כי לא ניתן לעקור אנשים ממקומם, לא יהודים וגם כאלה שאינם. הפתרון חייב להיות שונה. דיון מקיף במסגרת של הפתרון המדיני תחרוג מהמסגרת שהצבנו למאמר, אך נעיר רק שהיא חייבת להיות מעוגנת בהקמתה של ישות מדינית שתתבסס על אלמנטים קונפדרטיביים ופדרטייביים מצד אחד ומצד שני תישמר הזהות העצמאית של כל המדינות ויונהגו אלמנטים של איחוד מדיני כדוגמת האיחוד האירופי. במסגרת כזאת ניתן להגיד בגדול שמדיניות הפנים תנוהל על-ידי כל אחד ממרכיבי הישות החדשה באופן עצמאי ומדיניות החוץ ופתרון סכסוכים פנימיים תנוהל יחדיו.
לסיכום
לסיכום ניתן לומר שבהחלט היה עדיף על מפלגת העבודה לשבת באופוזיציה, מאחר והיא עדיין לא קיבלה את הכלים לשינוי, למרות שתפיסת עולמה השתרשה בציבור. אך באם פניה של העבודה לקואליציה עדיפה עשרות מונים קואליציה עם מפלגות הימין המדיני ולא קדימה. כפי שאמרנו, קדימה זה ימין כלכלי קיצוני הרבה יותר מהימין המדיני של האיחוד, ש"ס ואגודה.
הליכה של עמיר פרץ לקואליציה של קדימה ואולמרט היא מעילה באמון הבוחר ובהבטחות שנתן. את המעילה הזאת ניתן יהיה לשכוח ולסלוח לעמיר פרץ אך ורק בתנאי אחד, שיביא קבלות מוכחות של עשייה בתחום הכלכלי חברתי שאם לא יהיה סופו וסופה של העבודה כסופו של ביבי והליכוד.
אחד הטיעונים של הפרשנים היה, וזכה לקונצנזוס רחב, שפרץ בממשלת ימין יהיה כבול ולא יוכל לעשות כלום. עמיר פרץ והעבודה קיבלו את המנדט מהבוחר על בסיס האג'נדה הכלכלית חברתית. בממשלת קדימה פרץ יהיה כבול הרבה יותר מאשר בממשלת ימין מדיני, כאשר גם ממילא אין שום אופק שכזה.
יש קו ברור שמחבר בין השמאל, ובעיקר הסוציאל הדמוקרטי, לבין הציבור הדתי. הראשון זהו הקו המדיני, גם אם מדובר בתפיסות שונות של אותה המסגרת. השני זהו הקו הכלכלי חברתי שעליו אין עוררין בכלל. הקו הזה של תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית ממשיך את תפיסתם של הנביאים והצדק החברתי במסורת ישראל. הסדן שעליו צמחה הדת המקראית הוא סוציאלי, נביאי ישראל הדגישו את הצד המוסרי ועקרונות סוציאליים וההומניזם וניצניו טמונים בחשיבת חז"ל.
אסור למפלגת העבודה כמפלגה סוציאל דמוקרטית להתבזות ולהגיע להתבהמות הליברלית ולתהומות השנאה של האידיאולוגיה הליברלית כלפי הדת.
החיבור של דת ישראל לימין הוא זה שנוגד את דרך הטבע. שחזור הקשר בין השמאל לציבור הדתי הוא מתבקש וזהו קשר טבעי, אמיתי וצורך השעה.
נוסיף עוד שהתופעת הקיצוניות, כמו מרזל חירות ועוד, זו תוצאה ופרי הבאושים של המדיניות של הימין הכלכלי הקיצוני ולא להיפך. אולמרט זה לא התוצאה של מרזל ומעשיו אלא מרזל זה תוצאה של מעשיו של אולמרט ודומיו.
אגב הימין הכלכלי הקיצוני שאותו מייצגים קדימה ואולמרט לא מעוניינים כלל בהיעלמות התופעות הגזעניות ובתופעת מרזל. הם זקוקים להם על-מנת שימצא השעיר לעזאזל למעשיהם. הימין הקיצוני של קדימה יעשה הכול על-מנת לשמר תופעה זו. הדבר היחידי שישתנה הוא שכאשר תיפתר הבעיה המדינית, ינוקז כובד הפעילות של תופעות אלה מהמישור המדיני למישור הפנימי ויצמא שעיר לעזאזל חדש, הלא הם ערביי ישראל במקום הפלשתינים.
הימין הכלכלי חברתי זקוק למרזל על-מנת לכסות על מעשיו ופשעיו בתחום הכלכלי חברתי. כלל הברזל הוא שבכל מקום שבו יש גזענות, הגזענות היא פועל יוצא של המדיניות הכלכלית חברתית ולא להיפך.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
