הדיאלוג הלאומי בלבנון

ב-3 באפריל התכנס "פורום הדיאלוג הלאומי" הלבנוני, אך הצליח רק להחליט כי הוא יתכנס שנית בסוף החודש. דפוס זה של התכנסות ודחייה מיידית נמשך מאז חודש פברואר, ונובע מבעיות במבנה הפורום ובנושאים הטעונים אשר עומדים לפתחו. אף אחד משני אלה, ככל הנראה, לא ייפתר בעתיד הקרוב.

"פורום הדיאלוג הלאומי" הוקם ביוזמתו של נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ומנהיג תנועת אמל השיעית. מטרתו הינה להושיב יחדיו את הכוחות הפוליטיים המרכזיים בלבנון לדיון על נושאים השנויים במחלוקת, ואשר גורמים למתיחות בין העדות והפלגים השונים. מכאן נגזרת גם חלוקת המשתתפים בדיונים. זו נעשית על בסיס עדתי ואפילו "חמולתי", ולא בהכרח על פי כוחם הפורמלי של הגורמים השונים במוסדות המדינה. כך, מיוצגים הנוצרים על ידי אלמנטים מסורתיים (משפחת ג'מיל וסמיר ג'עג'ע, מנהיג "הכוחות הלבנוניים"), לצד מישל עוון, מפקד הצבא לשעבר. השיעים מיוצגים על ידי מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה ונביה ברי; הסונים - על ידי סעד אלחרירי, בנו של ראש הממשלה המנוח רפיק אלחרירי ועל ידי וראש הממשלה (הנאמן לו), פואד סניורה; את הדרוזים מייצג באופן בלעדי, וליד ג'נבלאט.

לפתחו של הפורום ניצבים בימים אלה מספר אתגרים: המשך כהונתו של הנשיא הפרו-סורי אמיל לחוד, נוכחותם של החמושים הפלשתינים מחוץ למחנות הפליטים, אופי היחסים עם סוריה, שאלת ריבונותה של לבנון על אזור חוות שבעא (הר דב), וככל הנראה הנושא הטעון מכל - עתיד כוחותיו הצבאיים של חזבאללה. באשר לנשיא לחוד, מרבית הגורמים הנוצרים והדרוזים (יחד עם משפחת חרירי) מבקשים להביא להפסקת כהונתו. מנגד, השיעים ועמם גם מישל עוון, מעדיפים כי ימשיך בתפקידו. בהיבט זה בולטת התנגדותה החריפה של חזבאללה להחלפתו. זו נובעת, ככל הנראה, מחששם כי נשיא חדש עשוי לנסות ולפרק את ארגונם מנשקו בכוח, גם אם הדבר יביא להתנגשות בינו לבין צבא לבנון. לפיכך, מתוך הבנה כי לחוד עשוי בכל מקרה להגיש את התפטרותו על רקע הלחצים הגדולים המופעלים עליו, מנסה כעת חזבאללה לאתר מועמדים חלופיים, אשר יאיימו פחות על המשך מעמדו הצבאי המיוחד.

באשר ליחסים עם סוריה, כלל הגורמים מאוחדים בדעה כי יש להסדירם ולהפכם ל"נורמליים", לפחות באופן סמלי, על ידי פתיחת שגרירויות והחלפת נציגים דיפלומטיים. הסורים, מצדם, דוחים רעיון זה, בעיקר מתוך תפיסה היסטורית כי לבנון הינה חלק אינטגרלי מסוריה. פתיחת שגרירות תהווה וויתור על החלום רב השנים לאיחוד שתי המדינות - הלכה למעשה.

לגבי נשיאת נשק על ידי פלשתינים מחוץ למחנות הפליטים, כל משתתפי "הפורום" מעוניינים להפסיק תופעה זו, אשר אופיינית בעיקר לארגונו של אחמד ג'בריל, בן חסותה של סוריה, המחזיק מספר מאחזים בדרום לבנון ובבקאע. עם זאת, חשיבותו של נושא זה מחווירה לעומת שאלת כוחו העצמאי של חזבאללה.

בסוגיה זו נחלקים הגורמים השונים באופן ברור מסיבות טקטיות ואידיאולוגיות. הדרוזים וחלק מהנוצרים (משפחת ג'מיל וסמיר ג'עג'ע) מבקשים כי הארגון יתפרק מנשקו ולוחמיו ישתלבו בצבא לבנון. מנגד, סעד אלחרירי, ככל הנראה, משיקולים טקטיים, מצהיר על תמיכתו ב"התנגדות", בעוד ראש הממשלה מטעמו, סניורה, גורס כי "לכל לבנון יש את הזכות להתנגד ולא רק לקבוצה אחת".

בכך רומז, ככל הנראה, כי הגיע הזמן שהשלטון יחדש את המונופול הלגיטימי שלו על מנגנוני הכוח במדינה. חזבאללה מצידו, מתנגד לכל ניסיון לפרקו מנשקו מתוך תפיסה אידיאולוגית אך גם משיקולים פוליטיים טקטיים. לעמדת הארגון מצטרף מישל עוון, אשר אף חתם עמו על הצהרה משותפת בנושא זה (מסמך "מר מיכאל"). כמובן שעמדתו של עוון הינה טקטית בלבד, ונועדה לזכות בתמיכתו של חזבאללה במועמדותו (או במועמדות גורם אחר מטעמו) לנשיאות.

עתיד נשקו של חזבאללה מתקשר ישירות לשאלת הריבונות הלבנונית על אזור חוות שבעא. למרות שכל הפלגים מסכימים, לפחות בפומבי, כי האזור שייך ללבנון, משפחת אלחרירי וג'נבלאט, נציג הדרוזים, עדיין דורשים מסוריה להגיש לאו"ם מסמכים רשמיים המוכיחים כי החוות אינן סוריות. מבחינת הסורים, המשך העמימות סביב שאלת ריבונותה על החוות משרתת את האינטרס שלהם (שימור המתיחות בין לבנון וישראל מבלי להיות מעורבים בה ישירות).

לפיכך, הם אינם ממהרים לנקוט עמדה רשמית, מה עוד שנקיטת עמדה בעניין עלולה להשפיע גם על עתידן של חוות שבעא בכל משא ומתן עתידי עם ישראל. כך או כך, כל הגורמים למעט חזבאללה, טוענים כי במקרה ויוכח כי האזור הינו לבנוני, ניתן לשחררו באמצעים דיפלומטיים. חזבאללה, מצידו, כורך נושא זה עם שאלת המשך החזקתו של הארגון בכוח צבאי עצמאי. מבחינתו, "נשק ההתנגדות" נועד לא רק על מנת לשחרר את חוות שבעא, אלא גם להגן על לבנון כולה. לעומת זאת, בעיני שאר הגורמים מהווה המצב הקיים, הוכחה תמידית לכישלונה של לבנון כמדינה. לפיכך, מבקשים לפרק את חזבאללה מנשקו ולגבש גוף צבאי מאוחד.

סוגיה זו הינה טעונה ביותר ועשויה להקרין לא רק על הזירה הפנימית הלבנונית אלא גם על ישראל. חזבאללה חוזר ומדגיש כי לא יוותר על כוחו הצבאי. יתרה מזו, נצראללה אף הצהיר כי "מי שינסה לכפות עלינו את פירוק הנשק, נגדע את ידו ואת ראשו ונוציא לו את נשמתו". כאן טמון פוטנציאל עתידי להחרפת היחסים בין העדות השונות ואף להתנגשות אלימה בין הארגון לבין צבא לבנון. על מנת להימנע מסיכון זה, עלול חזבאללה לבצע פיגועים על גבול הצפון כדי להמחיש - לאור התגובות הישראליות הצפויות -- את חיוניות כוחו הצבאי לביטחון לבנון כולה. נמלים אחרות, ישנה עדיין אפשרות שמתיחות פנים-לבנוני - הפעם סביב סוגיית מעמדו הצבאי של חזבאללה - שוב תצית את גבול ישראל-לבנון.