דן מרגלית, אתה שוב טועה

מכובדי,

עוד לפני שאנחנו דנים בנושא: האם דורית ביניש ראויה להחליף את אהרן ברק בביהמ"ש העליון, צריך לדון בשאלה: האם השיטה שבה בוחרים את מחליפתו של הנשיא הפורש - היא שיטה טובה, או לא. אם השיטה טובה, אין צורך בהחלפתה. אם השיטה איננה טובה, צריך לשנותה עכשיו!! אין אח"כ.

ולנושא עצמו. אתה חושב שכבוד השופטת דורית ביניש מתאימה לכהן כנשיאת ביהמ"ש העליון, ואני טוען, שהיא איננה ראויה לכהן כשופטת בכלל. ביניש הביתה! לא רק מפני שדבק בה רבב אישי, אלא משום שהאוריינטציה המשפטית שלה היא... סקטוריאלית. דהיינו, בהתנגשות בין עיקרון דמוקרטי, לבין אידיאולוגיה שמאלנית, היא נגד הדמוקרטיה.

היית כאן כאשר ביהמ"ש העליון נתן אור ירוק לתוכנית ההינתקות, למרות שעיקרון יסוד בדמוקרטיה הוא: הרוב קובע! ורוב הציבור, כפי שהוכח בקלפי בבחירות ב- 2003, היה נגד התוכנית המדינית של יו"ר העבודה לשעבר, עמרם מצנע.

אתה יודע כמוני, שאילו מצנע היה מנצח בבחירות, והוא תוך כדי כהונתו היה מבצע פרסה אידיאולוגית, ומחליט ש"טובת המדינה", מחייבת הקמת התנחלויות חדשות, ועיבוי אלה הקיימות, דורית ביניש (וגם אתה), היתה שולחת אותו לאזרחים לקבל את רשותם. ועוד לא אמרתי מילה על השחיתות (של שרון), והחשד הכבד לפלילים.

שנינו, אתה ואני, "לקוחות" של ביהמ"ש העליון. ומהסיבה הזו, מותר לנו להביע את דעתנו. מבחינתנו, תפקידם של השופטים המכהנים במוסד החשוב הזה הוא ברור: הם יצרנים, ספקים ומפיצים של: צדק, מוסר, ונורמות התנהגות ראויות. אלא שאתה, בשונה ממני, נחשב ללקוח v.i.p, ואני לקוח פשוט. רוצה לומר: אתה נחשב, ואותי, כבוד השופטת דורית ביניש, לא רואה ממטר.

אילו ראתה אותי, היתה מן הסתם, מכבדת את הפתק ששלשלתי לקלפי בבחירות ב- 2003. אלא שהיא, בגין האוריינטציה הסקטוריאלית שלה, רוקנה לי את הפתק מתכולתו המדינית. לפתק שלך היא לא היתה עושה את זה. במקום לזעוק את זעקתי ככלב שמירה, אתה מייחצן את המוסד הזה כסוכן פרסום.

אתה מלגלג על עמרי שרון, מפני שמהמקום שבו הוא נימצא, שופטים כמו דורית ביניש, משתייכים ל"כנופיית שלטון החוק". בעניין הזה אני מבקש לומר לך, שהעדפת מקורבים (והגברת ביניש העדיפה לקדם את מקורביה), היא קוד התנהגות של כנופייה.

תכניס את המילה "כנופייה" למכונת כביסה, תראה שתצא המילה "מילייה". דורית ביניש היא השופטת שמשרתת את המילייה. ומהסיבה הזו, לציבור שלם אין אמון בה. לא בה, ולא במוסד שבו היא מכהנת. חוסר האמון של ציבור שלם בה, ובמוסד שבו היא מכהנת, מחזק את הדימוי של בימ"ש סקטוריאלי.

ביהמ"ש העליון ימלא את ייעודו, רק כאשר חוסר האמון כלפיו, בין "הסקטורים" יהיה באחוזים שווים. המציאות היא, שאחוז גבוה ביותר בציבור הימני-דתי-חרדי, לא מאמין בביהמ"ש, ורק אחוז נמוך בשמאל הישראלי אינו מאמין.

במאמרך, "ביניש ראויה לנשיאות", אתה טוען ש"אין בזירה טובה ממנה, ומזוהה ממנה עם המאבק לטוהר המידות ושלטון החוק" (מעריב/ 26.4.06). מבלי להיכנס לויכוח, אם יש טובים ממנה או לא - האם העדפת מקורבים על פני שופטות ראויות, היא בעיניך "טוהר מידות"? יש כאלה שעומדים לדין בגין התנהגות כזו. הפירוש היחידי להעדפת מקורבים הוא: שבהתנגשות בין האינטרס הציבורי, לאינטרס האישי - האינטרס האישי גובר. עכשיו אתה מבין מדוע אתה נשמע כמו יחצן?

ונחזור לשיטה שבה ממנים את הנשיא/ה הבא/ה לביהמ"ש העליון. "שינוי השיטה עתה", כך אתה כותב, "חמישה חודשים לפני פרישת ברק מכהונתו, כשהמאבק מתנהל סביב מועמדת מזוהה, הוא בבחינת סטירת לחי מזיקה ובלתי ראויה".

סטירת לחי מזיקה ובלתי ראויה?? אני סבור שביהמ"ש העליון, עם השופטת ביניש, זקוק ל"אגרוף בפרצוף" (במובן המטפורי) שיזעזע אותו ככה, שאחרי שיתאושש, יגלה פתאום ממרחק סביר, את אותו ציבור, שהוא לא ראה ממטר. מעולם...