הסופרת האמריקנית ברבה טוכמן יכלה בקלות רבה לכתוב חלק נוסף לספרה "מצעד האיוולת". כמות החומר שבו היתה נעזרת היתה מספיקה לה לכרך עב כרס נוסף.
את סיפרה היא היתה מתחילה בדרך דומה לאותה דרך שבה התחילה את החלק הראשון, סיפור הסוס הטרויאני, במלחמות טרויה וספרטה. אותו סיפור מפורסם, המספר על המתנה אותה העניק המלך הטרויאני למלך ספרטה אחרי קרב קשה. את סוף הסיפור כולנו מכירים, אבל האם שר ההיסטוריה (והוא לא שר בלי תיק) לימד אותנו בני האדם לקח חשוב – לא להכניס לתוכנו סוס טרויאני?
ישראל של 1993 הכניסה לתוכה סוס ענק במסווה של חתול מחמד. אותו סוס ששמויאסר ערפאת וכוחות הביטחון שלו היו אמורים לספק לנו ולעם הפלשתיני את הפתרון לבעיות הביטחון. אמר ראש הממשלה דאז, יצחק רבין: "הם ילחמו בטרור בלי בג"צ ובצלם".
במסגרת אותו הסכם ארור שנחתם, נקבע כי הפלשתינים יוכלו להכניס איתם כלי נשק שאיתם השתמשו במאבקם כנגד ישראל, על-מנת שיוכלו לשמור על החוק והסדר ולהלחם בטרור. הסיסמה שליוותה את אותה תקופה בהפגנות הקשות כנגד הממשלה היתה "אל תתנו להם רובים". רבים מהשמאל צחקו, לעגו ואף הגדיל לקרוא להם רבין ז"ל: "פחדני השלום".
כ-3 שנים אח"כ הפכה להיות הסיסמה לה לעגו לרלוונטית ביותר, אותו נשק שניתן לפלשתינים החל להרוג יהודים בזמן מאורעות "מנהרת הכותל" וכך נהרגו 16 חיילים ישראלים. עברו עוד כ- 4 שנים וכבר מאות ישראלים ידעו את נחת הרובה הפלשתיני.
נחזור אל החלק השני של הסופרת טוכמן, ובו יסופר על ממשלות ישראל לדורותיהן שניסו "להמליך, משטרים במדינות שונות במזה"ת. לבנון עם ג'ומאיל, הפלשתינים עם "איגודי הכפר" ועכשיו הניסיון לחזק את אבו מאזן, כי חייבים לספק לו עוד נשק אל מול החמאס, איתו לא התעמת אפילו פעם אחת מאז נכנס לכהונתו כנשיא וגם לא כאשר היה ראש ממשלה.
ממשלת ישראל של 2006 צועדת לה ב"מצעד האיוולת" הפרטי שלה, רבותי ההיסטוריה חוזרת......
