אופק מדיני

ככל שמלחמת לבנון הנוכחית מתמשכת ומעמיקה, תרתי משמע, מעל הקרקע ומתחתיה, כך האופק המדיני, אם היה בכלל, הולך ומתרחק.
המקסימום שניתן להוציא מהסבך הצבאי הפוליטי הנוכחי זה הסדר ביניים, אם בלחץ הקהיליה האירופית + ארה"ב, או מצב של אי לוחמה זמנית, לאמור: הודנה צבאית ופוליטית - שתפוקח ע"י כוח רב לאומי - נוסח נאט"ו - בדרום לבנון.

ברור, שישראל, שיצאה למבצע המסובך והגדול הזה, שלא מרצונה, אבל בעיתוי נוח מבחינה בינלאומית פוליטית ובגיבוי של המשפט הבינלאומי וכללי המלחמה - אסור לה במעשים פזיזים ובחריגה במידתיות מבוקרת לאבד את היתרון ההתחלתי. הסבלנות של מדינות אירופיות כבר מתחילה להגיע לקיצה ומראות ההרס והפליטים - לא מוסיף לנו בריאות.

צה"ל צריך זמן - יד חופשית יש לו - אבל משך הזמן העומד לרשותו הוא פקטור קריטי. אז נכון, שעקרונית צודקים אלה הטוענים שנתנו לחיזבללה 6 שנים טובות להתארגן, להתחפר ואפילו להתפרפר על חשבוננו. אבל כמו בחלום של יוסף - עכשיו יבואו שש חטיבות של צה"ל, יבלעו את דרום לבנון, ינקו, יפוצצו, יהרסו - יהפכו את המבצרים התת-קרקעיים וערי המקלט - לשטח הפקר.

העולם כבר מתחיל להראות סימני עצבנות וקוצר רוח - ראה משלחות שרי החוץ, נציגי האו"ם והקהיליה האירופית הזורמים לישראל. הגב' קונדוליזה בדרך לאזור עם הפסקה ברומא לכנס שרי חוץ בנושא, והגב' ציפי לבני בכוננות. בכוננות ספיגה והסברה.

כבר כתבתי על כך, מספר פעמים בעבר, ישראל חסרה שר או סגן שר שעקרו הסברה, הן בימי שלום ובעיקר בימי מלחמה וסערות מקומיות שמופיעות במחזוריות קצרה. ההסברה הישראלית סובלת, מאז קום המדינה, מפיזור כוחות טובים, ממלחמות פנימיות של סמכויות, אגו ושליטה. המאבק העיקרי היה תמיד בין משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ובמקצת גם מצה"ל.

אנו זוכרים לטובה מסבירים לאומיים בעת צרה כמו הנשיא לשעבר חיים הרצוג ז"ל, שהיה גם אלוף במילואים, גם פוליטיקאי ומדינאי מוערך, והסבריו ועמדותיו הן כלפי חוץ ובעיקר כלפי פנים היו שקולים ונבונים שהוסיפו ביטחון ושקט נפשי. גם נחמן שי (מתוכנית "השגריר") נקרא עכשיו לקבל תיק מהטלוויזיה למתן פרשנות על ההסברה ותפקידיה - וזאת על סמך היותו המרגיע הלאומי במלחמת המפרץ, בה הסתגרו המוני בית ישראל בבתים אטומים עם נייר דבק ושתו הרבה מים.

ואם מדברים על הסברה, בעיקר בחו"ל - אסור לשכוח את טובי הנואמים ונציגינו באו"ם כמו אבא אבן ז"ל, חיים הרצוג ז"ל ויבלח"א בנימין נתניהו, וכיום השגריר דני גילרמן - העושה עבודה טובה ומכובדת.

גם נחמן שי, שהיה דובר צה"ל וגם אחרים, שמבינים בהסברה מעשית ובתפקידה החשוב ולפעמים המכריע במערכה, הן הצבאית והן הפוליטית - מאוחדים בדעה, שצריך גוף מרכזי אחד, שירכז וישלוט על ההסברה ועל גופיה המפוזרים בין הרשויות. בעבר המלצתי על שר הסברה - את אהוד אולמרט בתפקידיו הקודמים בכנסת, בממשלה או בעיריית ירושלים. כיום, יש אנשים נוספים שיכולים להרים את הכפפה ולבצע תפקיד חיוני.

בהסברת חוץ יש לנו את מר שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק, בוז'י הרצוג ונציגי משרד החוץ. מאחר שאהוד אולמרט הקים את פורום ראשי הממשלה לשעבר, צריך לנצל אותו מיידית ופיזית להסברה ממשלתית ולנצל את ההזדמנות שנוצרה למינוי שר הסברה או סגן שר למשרה.

כשלב ביניים, או שלב מעבר, אני ממליץ למנות למסביר לאומי פנימי את השר חיים רמון, שעושה בינתיים עבודה טובה בערוצי הטלוויזיה, להסברת מטרות הממשלה ומהלכיה. הדבר נחוץ - כי כבר נראים בקיעים בקונצנזוס, דוגמת ההפגנה של השמאל - בראשות הגב' שולמית אלוני, שמתבזה בעמדותיה ודרישותיה לעת זיקנה. העובדה שממשלת ישראל ובעיקר צה"ל ישן משך 6 שנים, או נרדם בשמירה, היא נכונה, אבל המסקנה שהיו צריכים למנוע את ההתעצמות כבר אחרי הנסיגה של צה"ל, בהוראת אהוד ברק או אחרי חטיפת החיילים בהר דב ומטחי הקטיושות הראשונים אחרי הנסיגה - קצת מוגזמת ונמהרת.

תקיפת דרום לבנון, בנוסח שמתבצע עכשיו, כלומר: אוויר, ים ובסוף יבשה - לא היה ניתן לביצוע, לא בתקופת רבין ז"ל, ברק, נתניהו ושרון. היום מסתבר, שגם אילו היו עושים פעולות אוויריות נמרצות, זה לא היה עוזר להגיע למטרה, מרגיז את העולם, וצובר נקודות שליליות לזכותה של ישראל.

המצב כיום שונה עדיין. יש לממשלת ישראל רוח גבית מהעולם החופשי, לרבות חלק מארצות ערב, במודע או בעקיפין, ולכן צריך לנצל את הזמן המועט העומד לרשותנו להשיג את מרב המטרות הניתנות להשגה.

שיהיה ברור, פירוק החיזבללה מנשקו, או היעלמותו מהנוף הפוליטי בלבנון - לא ניתן להשגה גם אם יתנו לנו שנה. להוריד את הלהבות, להפוך את דרום לבנון או 20-25 קילומטרים ליד הגבול לשטח ריק ומפורז, נשלט ע"י כוחות בינלאומיים - ניתן, רצוי ופתרוני. לכן עד אז - הסיסמה צריכה להיות: "תנו לצה"ל - והוא ינצח".