ביחס לנאשם הפלשתיני: "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית"
שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, סבור כי יש להגן על זכויות היסוד של נאשמים ערבים כמעט בכל מחיר, גם אם אלה פלשתינים מעזה שבידי שירות הביטחון מידע הקושר אותם לפעילות חבלנית ולפעילי טרור. כך עולה מהחלטתו של ג'בראן בערר שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (בש"פ 3794/06).
כנגד עומר רשואן - תושב עזה שגורש מישראל באוגוסט 2005 מסיבות ביטחוניות, ושהסתנן לאחרונה לישראל דרך מצרים - הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות לאחר גירוש והתחזות לאחר. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של רשואן עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
בית משפט השלום בבאר שבע קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של רשואן עד תום ההליכים. רשואן ערער על כך לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום בדבר המעצר. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו בסיכון הביטחוני הנשקף מרשואן: "כי על-פי חומר הראיות, קיימת מסוכנות לביטחון נוכח התנהגותו של העורר, הן באמצעים בהם הגיע הוא עצמו ארצה ולנוכח קשריו, בעבר ובהווה, עם תושבים אחרים באזורי הרשות ורצונו לסייע להם להגיע לישראל באמצעים בלתי חוקיים, באופן שיש בו בעליל, כדי לסכן את הביטחון".
העניין התגלגל לפתחו של השופט ג'ובראן במסגרת ערר שהגיש רשואן, ובאת כוח המדינה חזרה בבית המשפט העליון על הנימוקים להשארת רשואן במעצר, וכפי שסיכם זאת ג'ובראן עצמו: "לטענתה, קיימת עילת מסוכנות מובהקת, שכן לעורר קשרים עם אחרים ויש לו נכונות לסייע לאחרים להיכנס לארץ והוא גורש בשל מידע מודיעיני באשר לקשרים עם גורמים עוינים".
אלא שבבואו להכריע בעתירה לגופה, נעלמה לפתע מזיכרונו של השופט ג'ובראן עילת המעצר האמיתית שעמדה בבסיס החלטות הערכאות הקודמות ובבסיס התנגדות המדינה לחלופת מעצר כלשהי. מסיבה כלשהי קבע ג'ובראן, כי "בנסיבות העניין, החשש להימלטות מהדין הינו, לכאורה, עילת המעצר העיקרית". בכלל, מהרטוריקה של החלטת השופט ג'ובראן עולה תמונה מעוותת של העובדות, כאילו כל האישומים שעמדו נגד רשואן הסתכמו בחציית הגבול בין ישראל למצרים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהאישום המייחס לו תכנון פעילות חבלנית כנגד אזרחי המדינה. וכך בהינף של קולמוס, תוך התעלמות צורמת מהעובדות עצמן, משחרר שופט ישראלי פלשתיני שמואשם בעבירות ביטחוניות מובהקות, ושנשקפת ממנו סכנה של ממש לביטחון אזרחי ישראל.
לא ניתן להתעלם מהתחושה, כי השופט ג'ובראן סימן לעצמו את המטרה ולאחר מכן עיצב בהתאם את העובדות והטיעונים המשפטיים. והכול קורה כה בקלות וללא ספיגת כל ביקורת ציבורית, תקשורתית, אקדמית או אחרת.
בעוד חיילינו מסכנים בימים ובלילות אלה את חייהם, פשוטו כמשמעו, במטרה עיקרית אחת שהיא החזרת כושר ההרתעה כנגד ארגוני הטרור, יושבים שופטים, דוגמת השופט ג'ובראן, במגדל השן של ביהמ"ש העליון, מגלים סלחנות וותרנות בלתי מובנות כלפי פלשתינים החשודים בפעילות טרור, ופוגעים בהינף קולמוסם בכושר ההרתעה ובבטחון המדינה.
השופט ג'ובראן ביחס לפעילי ימין: קמה כנגדם חזקת המסוכנות שאינה מאפשרת חלופת מעצר
במקרים אחרים לעומת זאת, כאשר הנאשמים היו פעילי ימין, גישתו של ג'ובראן היתה מחמירה הרבה יותר, כפי שיפורט להלן.
כנגד אלישע סביטצקי הוגש כתב אישום באשמת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ותקיפה, וזאת לאחר שערבים התלוננו כי "מתנחל" זרק אבן גדולה על השמשה הקדמית של רכבם, בקרבת צומת תפוח. השופט ג'ובראן סבר, כי די בשתי ההודעות של הערבים, המצויות בתיק החקירה, וכי קיימות די ראיות כדי לבסס, ולו לכאורה, סיכוי להרשעתו של הנאשם (בש"פ 7124/05).
אך כידוע, אין די בראיות לכאורה, ועל-מנת לעצור נאשם עד תום ההליכים, יש להצביע על עילת מעצר. במקרה זה, קבע ג'ובראן, כי נשקפת מסוכנות מצידו של הנאשם ואין לשקול שחרורו למעצר בית. ומה ההיגיון שעמד הפעם בבסיס קביעה זו, שהינה הפוכה מהקביעה ביחס לפלשתיני שהיה לרשויות הביטחון מידע על קשריו לתכנון פעילות חבלנית ולפעילי טרור? הסכיתו ושמעו את הנימוקים של כב' השופט ג'ובראן לקיומה של עילת מסוכנות שחייבה את מעצרו של אלישע עד תום ההליכים:
"כנגד העורר תלויים ועומדים שני כתבי אישום, כשבאחד מיוחסת לו עבירה של התפרעות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בכך שהוא יחד עם אחר החלו להתפלל בקול רם בסמוך לשער הרחמים מעל הר הבית, כאשר הם קוראים "שמע ישראל" וגם (שומו שמים - כ.י.) "הר הבית בידינו" (יש לתהות מה היה גורלו של מוטה גור ז"ל, לו ג'ובראן היה יושב כבר אז על כס בית המשפט העליון).
בכתב האישום השני יוחסה לאלישע עבירה "חמורה הרבה ביותר" (יחסית כמובן לקיום קשר עם פעילי טרור ותכנון פעילות חבלנית): מדובר בעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, שבוצעה כאשר אלישע עמד ברחוב בן יהודה בירושלים והניף שלטים "אין סוטים - אין פיגועים" וזאת בעת מצעד הגאווה שנערך בירושלים, ואף זרק ביצים (כן, ביצי תרנגולת אמיתיים, לא סרק!) לעבר קהל הצועדים.
במשך 12 החודשים האחרונים שהה אפוא אלישע בתא המעצר, עד שלפני שלושה שבועות ניתנה הכרעה בעניינו, ע"י שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, אשר נתן אמון מלא בעדויותיהם של הפלשתינים, והרשיע את אלישע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
כך גם היה בעניינם של פעילי ימין אחרים, רזיאל עובד ואבינועם אייזיק, אשר הוגש נגדם כתב אישום, לפיו, בתקופת ההינתקות, חברו עם אחרים ותכננו לפגוע במתקני חברת בזק בכוונה לשבש מערכות תקשורת כך שתנתקנה מוסדות ציבור ושירותים ציבוריים מתקשורת טלפונית, וזאת על-רקע התנגדותם לתוכנית ההינתקות וכפעולת מחאה מצידם.
בית משפט השלום בבאר שבע החליט לשחרר את רזיאל ואבינועם למעצר בית מלא. נוכח פטירתו אביו ז"ל של רזיאל, התיר לו ביהמ"ש השלום להימצא בישיבה בשילה, בפיקוח מלא וצמוד של אחיו נתנאל המלמד בישיבה. בדומה, התיר בימ"ש השלום לאבינועם להימצא בשעות מסוימות בישיבת קרני שומרון בפיקוח צמוד של אביו ואמו, שיהיו עמו בקשר עין מתמיד.
תנאים מגבילים אלה שהוטלו על השניים, לא הניחו את דעתו את ג'ובראן, שהעניין התגלגל לפתחו, לאחר שביהמ"ש המחוזי החליט לקבל את ערר המדינה.
"שוכנעתי", כתב ג'ובראן בהחלטתו, "כי לאור העובדה שהעוררים הכינו את פעולותיהם, תכננו אותן וביצעו אותן בצוותא, בעבודת צוות, על-רקע אידיאולוגי, אכן קמה עילת מעצר, המעידה על מסוכנותם. כמו כן לטעמי - כפי שקבע בית המשפט המחוזי - בשחרור העוררים למעצר בית מלא אין כדי להפיג את מסוכנותם".
אותן המלים בדיוק, היו מתאימות, ואף ביתר שאת, להיאמר ביחס לנאשם הפלשתיני רשואן. אך לגביו, כזכור, החליט ג'ובראן, כי "בנסיבות המקרה" אין כל בעיה לשחררו למעצר בית מלא, ללא כל התנאה לפיקוח צמוד וקיום קשר עין עם דמות אחראית כל שהיא, ותוך שהוא משאיר את קביעת התנאים המגבילים לשיקול דעתו של בימ"ש השלום.
המדינה לא השלימה עם החלטתו של ג'ובראן ביחס לפלשתיני והווא נעצר פחות מחודש לאחר ששוחרר למעצר בית, והפעם - ע"י הממונה על ביקורת הגבולות, בגין שהייה שלא כדין בישראל. הפעם הובא עניינו של רשואן בפני שלושה שופטים אחרים: פרוקצ'יה, אדמונד לוי ורובינשטיין. וראו איזה פלא: השופטים המלומדים נמנעו מלהטיח ביקורת בכוחות הביטחון או בממונה על ביקורת הגבולות בגין מעצרו של רשואן בניגוד להחלטתו המפורשת של חברם, השופט ג'ובראן, ובגין נימוק פורמאלי/טכני נמנעו מלשחרר את רשואן בחזרה למעצר בית: המדינה הודיעה לביהמ"ש כי הכרעה בעניינו של רשואן צריכה להינתן תוך מספר ימים בודדים, ובין לבין הוא הודה כבר במספר סעיפי אישום (בג"צ 5278/06).
למען שלמות התמונה יוער, כי המדינה נמנעה מתקיפת החלטתו של ג'ובראן, וזאת באמצעות טיעון משפטי מקורי, לפיו שחרורו של רשואן בהליך הפלילי ומעצרו בהליך על-פי חוק הכניסה לישראל אינם סותרים זה את זה, שכן מדובר בשני מסלולים משפטיים נפרדים.
במקרה של רשואן, מוזערה הסכנה לבטחון המדינה, הודות לעקשנות כוחות הביטחון, למצב משפטי מיוחד ולהרבה מזל. החשש שצריך להדיר שינה מעינינו הוא כי בפעם הבאה ייתכן ולא תהיה לכוחות הביטחון ולפרקליטות האפשרות לתקן את המעוות, והחלטות שיפוטיות מעין אלה עשויות להיות הרות אסון.
לסיום, הדוגמאות שנפרשו לעיל מחייבות את כל מי שהמדינה יקרה ללבו לצאת בקריאה ברורה כלפי המערכת המשפטית, המתגלה מפעם לפעם בהגיונה המעוות ובמוסרה הכפול (ובדיוק כמו שקרא לאחרונה ראש הממשלה כלפי כל מבקשי רעתנו מחוץ): "עד כאן".
