מי שהיה נוחת בחודש האחרון אל תוך הכדורגל הישראלי היה מיד שואל אותנו על מה אנחנו רוטנים כל השנים האלו? יש לנו נבחרת צעירה באליפות אירופה, נבחרת בוגרת שנמצאת עמוק במאבק ליורו, שתי נציגות באופ"א, ליגה משוגעת ומלאה בעניין, ומשקיעים מהגלות שרוצים לשפוך את כספם.
אבל לפני שרצים להרים עוד כוסית בהתאחדות לכדורגל כדאי להעיף מבט לתוך הסיפורים הקטנים שעושים אותנו באמת למה שאנחנו. ועכשיו תארו לעצמכם את התמונה הדימיונית הבאה: אולדטרפורד -מנצ'סטר יונייטד מארחת את ליברפול, כל הכרטיסים למשחק נמכרו, אנשי הטלוויזיה מתמקמים, הכל ערוך ומוכן אך... לא ניתן לקיים את המשחק בגלל שבמגרש אין כבאית!!! מנכ"ל הספורט בעיריית מנצ'סטר רץ מיד להציל את המצב בכך וגונב כבאית מתחנת הכיבוי הקרובה בכדי לאפשר את קיום המשחק. נשמע לכם הזוי? כדאי שתקפצו לנתניה ותשאלו את דניאל יאמר ולהקתו, שלאחרונה מכרו לנו שהם רוצים להטיס לפה את דיויד בקהאם בטיסה פרטית. כמו שזה נראה בקאהם יראה את ישראל רק ב- cnn. ותאמינו לי זו רק ההתחלה.
קחו למשל את חברנו הותיק משכבר הימים, ויקטור יונה ,יו"ר הפועל ירושלים, שבמחזור הפתיחה של משחקי הליגה הלאומית, שכח פרט שולי ולא הכרחי כגון הזמנת חברת שמירה לאבטחת המשחק. מובן, לא? משחק פתיחה, ההכנות מרובות, שבוע לחוץ, אפשר להבין את אדון יונה. אבל מה לעשות שללא הימצאות מאבטחים לא ניתן להכניס קהל למגרש. מה עשה ויקי שלנו, הוא ניסה לארגן כמה חברה מקומיים ולהלביש עליהם חולצות מאבטחים כדי שהמשטרה תחשוב שקיימת אבטחה במגרש. ומשנתגלתה התרמית, החליט יונה על צעד חכם עוד יותר והוא קיום המשחק ללא קהל. וכך הפך משחק בליגה הלאומית למשחק בליגת נערים ג'.
ואם זה לא מספיק, אז הנה מגיע משחק מרהיב במסגרת גביע הטוטו, שהנפיק לנו את התמודדות נהדרת בין מכבי פ"ת לבין בני יהודה, המשחק היה כל כך חשוב לשני המועדונים עד שבהתאחדות נאלצו לקיים אותו באמצע השבוע כמשחק יחיד ללא מחזור שלם בגביע הטוטו. המשחק עצמו התעלה לרמה גבוהה כזו שהקהל יצא מגדרו או יותר נכון נשאר מחוץ לגדרו של המגרש, ותשאלו את 15 הצופים שנכחו באירוע המביך. אפילו הכדורים התביישו לפרפר ברשת והותירו את ההתמודדות בתיקו מאופס.
אז ודאי אתם שואלים את עצמכם מדוע בכל זאת קויים המשחק המביש הזה, שאפילו טופס וינר לא הודפס עבורו? והתשובה טמונה במחזור ליגת העל שקויים יומיים קודם, ובו הורחקו שני שחקני פ"ת, מורד מגאמדוב ופטריק סופו, כאשר אצל הזהובים משכונת התקווה הורחק אסי דומב. ולמי שלא יודע, קיום משחק מסוג זה בגביע הטוטו מבטל את האדומים שקיבלו השחקנים ומאפשר להם לשחק בשבת. תודו שקשה להחליט: לצחוק או לבכות.
ואפילו משחק בליגה הלאומית בין הפועל אשקלון להפועל רעננה, בו קיים חשד כבד כי שחקני אשקלון ניסו להטעות את המשחק לטובת הימורים אישים בתעשיה לא חוקית, הוא חמור בעיני שבעתיים מאשר העובדה שבאיטליה ראשי מועדונים ניסו להשפיע בדרכים לא כשרות על שיבוץ שופטים. שהרי באיטליה הדבר טופל בחומרה רבה, ואילו אצלנו התסריט של האירוע הזה יהיה ידוע מראש. ומה בדבר העובדה שאצלנו ראשי קבוצות מנהלים כבר שנים קו פתוח עם משבץ השופטים לגבי רצונותיהם בשופט זה או אחר, זה לא חמור?
ולמרות שלא הספקתי לספר לכם על התנהגות הורי השחקנים בפ"ת[הפועל] או על עולם סוכני השחקנים, אני חייב לומר שתופעת החלטורה לא נכללת רק בספורט הישראלי, אלא ניתן למצוא אותה כמעט בכל אחד מתחומי העשייה בישראל. אך הספורט משתייך לאותם תחומים שבהם אנו כל הזמן נאלצים להתמודד ולהשוות עצמנו אל המערב, שמהם אנו מוכנים ללמוד הכל: שיטות משחק, בניית מתקנים, אירגון נכון והרשימה עוד ארוכה. אך ישנו דבר אחד אותו אנו ממאנים כבר שנים ללמוד והוא: אמות מידה וסטנדרטים ראויים.
