במהלך עשרות השנים שבהן אני עוסקת בתביעות נגד רשלנות רפואית, נמנו בין המקרים הקשים ביותר שהגיעו לטיפולי - תינוקות שנגרמו להם נזקים נוירולוגיים חמורים בגלל "החיסון המשולש" שקיבלו. זוהי אחת הבעיות הרפואיות והמשפטיות שלא נפתרה באופן חד-משמעי, עד עצם היום הזה.
כל תינוק במדינת ישראל אמור לקבל בשנת חייו הראשונה חיסונים מספר, ביניהם חיסון נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת, המכונה "חיסון משולש".
קיימות דעות שונות בקרב ציבור הרופאים בעולם אודות הסכנות הטמונות במתן החיסון המשולש לתינוקות. לטיפולי הובאו מקרים רבים של תינוקות שלקו בתופעות לוואי קשות מיד לאחר קבלת חיסון זה, ונגרמו להם נזקים נוירולוגיים חמורים, לצמיתות. מתוך ראיונות שערכתי עם הורי התינוקות הפגועים התברר לי כי איש לא גילה להם, גם לא האחיות ב"טיפת-חלב", כי קיימות סכנות במתן חיסון זה.
באי-אזהרה כזו יש אינטרס למדינה - שהמידע לא ירתיע את ההורים, העלולים לסרב למתן החיסון לילדיהם. לדעת רבים וגדולים, חייבים למצוא את הדרך הסבירה לומר להורים את האמת מצד אחד, ומצד שני לא לעורר בהם פחד-שווא.
מבחינה חוקית קיימות שתי אפשרויות להגשת תביעה על פגיעות נוירולוגיות ואחרות כתוצאה מהחיסון המשולש. האפשרות הראשונה הינה הגשת תביעת נזיקין רגילה, בבית משפט מתאים, בעילת רשלנות רפואית ועם עתירה למתן פיצויים עבור הנזקים. התביעה מוגשת בדרך כלל נגד טיפת-חלב והרשות הממונה עליה, משרד הבריאות או הרשות המקומית.
הגשתי תביעות מספר מסוג זה, והטיפול בהן היה קשה, סבוך וממושך ביותר. לצורך זכייה בתביעה היה עלי להוכיח שהתקיימה רשלנות רפואית במתן החיסון שניתן בניגוד להנחיות שהופיעו בתדריך החיסונים הרלוונטי לשנה ההיא, כגון: שהחיסון ניתן כשלתינוק היה חום, או שהיה חולה במחלה הקשורה במערכת הנשימה; או שחיסון ניתן לתינוק שנולד עם נזק מוחי מסוים, שהחיסון גרם להחמרתו.
בנוסף להוכחת הרשלנות, היה עלי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזקים שנגרמו לתינוק ובין הרשלנות הרפואית שהתרחשה, לטענתי. לצורך זה היה עלי להגיש חוות דעת שנכתבו על-ידי מומחים רפואיים לנושא זה, שעלותן הסתכמה בסכומי עתק. כל משפט התנהל לאורך שנים רבות, עד שהתובעים הותשו כמעט לגמרי.
שופטי ישראל אינם ממהרים לקבוע כי אכן היה קשר סיבתי בין מתן החיסון והופעת הנזקים, שבהיעדרו לא פוסקים פיצויים. אין זה פלא שעורכי דין העוסקים ברשלנות רפואית חושבים פעמיים לפני שהם מקבלים לטיפולם תיק שנושאו נזקים נוירולוגיים שנגרמו על-ידי החיסון המשולש, וזאת בגלל גישת בית המשפט. בהמשך אספר על מקרה שהיה בטיפולי, בו הצלחתי לקבל עבור הילדה שנפגעה פיצוי גבוה במיוחד, כאשר השופטת המחוזית שוכנעה כי נזקיה הנוירולוגיים של הילדה אכן נגרמו על-ידי החיסון המשולש. עלי לציין כי טרם נתקלתי במקרה דומה שזכה להצלחה כזו.
האפשרות השנייה לקבלת פיצויים בגין נזקים נוירולוגיים שנגרמו בעקבות מתן חיסון משולש הוענקה לנפגעים באמצעות "חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש'ן- 1989", על-פיו הוקמה ועדה שבראשה יושב שופט שלום ולצִדו שני רופאים מומחים בתחום החיסונים. על-פי חוק זה מוגשות התביעות ללא צורך בהוכחת קיומה של רשלנות, אולם קיימת החובה להוכיח קיום קשר סיבתי בין החיסון לבין הנזקים הנוירולוגיים. הפיצוי האמור להינתן על-פי חוק זה הוא מוגבל, ואדם שהגיש תביעה על-פיו מנוע מלהגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין בעילת רשלנות רפואית.
כאמור, לפי מיטב ידיעתי, לא ניתן על-ידי הוועדה הזו, עד עצם היום הזה, ולוּ פסק דין אחד המכיר בקיומו של קשר סיבתי כנ"ל והפוסק פיצויים לניזוק שנפגע כתוצאה ממתן חיסון משולש.
את התביעה, שכאמור לעיל זכיתי בה הגשתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשם גל רם והוריה. לגל, שהיתה קטינה בת 16 ביום הגשת התביעה, נגרמו שיתוק מוחין קשה ופיגור בעיקבות חיסון משולש שקיבלה בטיפת-חלב במקום מגוריה.
גל נולדה בשבוע השלושים להיריון, בניתוח קיסרי, והועברה לפגייה. לאחר שהות של חודש בפגייה לצורך איזון משקלה, שוחררה "במצב כללי טוב, ערנית, מחזיקה היטב את ראשה, טונוס גפיים תקין". לדברי הוריה, הגיעה הביתה "כתינוקת חמודה, בריאה לחלוטין, חייכנית וערנית". בגיל חודשיים הופנתה גל על-ידי הרופאה המטפלת לטיפת-חלב, לביצוע הזריקה הראשונה של החיסון המשולש. זמן קצר לאחר החיסון נתקפה גל בהתכווצויות בכל הגוף, בעוויתות ובבכי בלתי-פוסק, צרחני והיסטרי.
ההורים דיווחו מיד על תגובות אלו לאחות טיפת-חלב ולרופאה המטפלת, שהפנתה אותה למתן החיסון, אולם אלו הרגיעו אותם במילים: "אין מה לדאוג".
חודשיים לאחר מכן קיבלו ההורים מהרופאה המטפלת הוראה חד-משמעית לבצע את הזריקה השנייה של החיסון המשולש, שאכן בוצעה בטיפת-חלב, למרות שהורים הודיעו לאחות בטיפת-חלב על התופעות שאירעו לאחר הזריקה הראשונה.
למרבה האסון, מיד לאחר מתן החיסון השני החלה גל לסבול מאותן תגובות בדיוק: "התכווצויות בכל הגוף, בכי צרחני והיסטרי שאינו פוסק". ההורים מיהרו לדווח על כך לאחות טיפת-חלב ולרופאה המטפלת, שענו להם כי התגובות הן תוצאה ממתן החיסון המשולש לגל בהיותה פג, אך מצב זה חולף ויעבור.
לאחר יום ארוך של בכי ללא הפסק נחרדו ההורים לראות שעיניה של גל התהפכו והאישונים נעלמו לגמרי. הם מיהרו להודיע על כך לרופאת הילדים המטפלת והגיעו אליה בדחיפות, וזו הפנתה אותם לביצוע בדיקות רבות ושונות.
מרגע זה ואילך הפכו חיי גל והמשפחה כולה לסיוט אחד ארוך. גל עברה סדרת בדיקות נוירולוגיות ובדיקת עיניים בה נקבע כי "אין לשלול בעיה נוירולוגית". למרות התרחשויות אלה, ועל-אף החשד שהתינוקת סובלת מבעיה נוירולוגית, הופנתה גל על-ידי הרופאה המטפלת לביצוע הזריקה השלישית של החיסון המשולש.
מיד לאחר קבלת חיסון זה החלה גל לסבול מהתכווצויות חריפות ביותר, ואז נאמר להורים במפורש: "גל סובלת מפגיעה מוחית ולא ידוע מה יהיה מצבה בעתיד".
לשמע סיפורם הטראגי של ההורים ביקשתי לקבל חוות דעת רפואית לצורך הגשת תביעה, מפרופ' דוד נלקן, מומחה לאימונולוגיה, שקבע בצורה חד-משמעית כי במקרה זה בוצעה רשלנות רפואית מהטעמים הבאים: "במקרה שלפנינו גל קיבלה את שלושת החיסונים בלי מחשבה על היותה פג וללא כל התחשבות בהוראות המפורשות של משרד הבריאות שאוסר על חיסונים משולשים לאחר שנצפתה תגובה קשה לאחר החיסון הראשון... הואיל וגל נולדה כפג, היה רצוי שתקבל את זריקת החיסון במועד מאוחר יותר... ובוודאי שלא בגיל חודשיים, שזה פחות מפרק הזמן המינימאלי למתן החיסון לילד נורמלי. למעשה, החיסון ניתן לגל כשהיתה בגיל אפס".
בהמשך חוות-הדעת הוסיף הפרופסור וקבע: "בעקבות החיסונים האלה, שנעשו נגד כל ההוראות ונגד המקובל ברפואה, גל סובלת היום משיתוק מוחין. מצבה הקבוע הוא נכות של 100 אחוז... שיתוק המוחין של גל התפתח כתוצאה מחיסון P/T/D , כאשר החיסון הראשון גרם לנזק נוירולוגי קל בלבד... ואילו זריקת החיסון השנייה, שניתנה בניגוד להוראות מוחלטות של משרד הבריאות, גרמה לנזק נוירולוגי חמור ביותר שהוחמר בזריקת החיסון השלישית, שאסור היה לתת אותה".
כאמור הגשתי את התביעה, שנתמכה גם בחווֹת דעת של הנוירולוג ד"ר פנחס לרמן ורופאים מומחים לשיקום: פרופ' עורי ופרופ' טלר. הנתבעים, מצִדם, הגישו חוות דעת של מומחה לנוירולוגית ילדים, ד"ר נתן ברנד, בה נקבע כי גל סובלת משיתוק מוחין מולד ללא כל קשר עם החיסון המשולש. ד"ר ברנד ציטט קביעה של האקדמיה לרפואת ילדים בארצות הברית, לפיה לא הוכח כי החיסון גורם לתופעות נוירולוגיות מאוחרות. לדעתו של ד"ר ברנד, שיתוק המוחין שממנו סבלה גל מקורו בפגות, בהיפרדות השלייה ובניתוח הקיסרי הדחוף שנעשה עקב מצוקת העובּר, ללא כל קשר לחיסון המשולש.
למרות חוות דעת זו המליצה השופטת על מתן פיצוי גבוה מאוד, ובכך הביעה את דעתה כי אכן בוצעה כאן רשלנות רפואית שכתוצאה ממנה נובעים נזקיה של גל. התביעה אכן הסתיימה בהסכם פשרה, שבמסגרתו הצלחתי לקבל עבור גל פיצוי גבוה מאוד.
במקרים נוספים שהגיעו לטיפולי, בהם ראיתי מראש כי אכן נגרמו לתובעים נזקים נוירולוגיים כתוצאה ישירה מהחיסון המשולש, אולם לא ניתן להוכיח את קיומה של רשלנות רפואית במתן החיסון - פניתי לוועדת המומחים בראשותה של שופטת בית משפט השלום, ולאחר דיונים מתישים הגעתי למסקנה כי הוועדה לא ממלאת את יעדה, ועל-ידי כך מחמירה הפגיעה בנפגעי החיסון; וכי החוק לא הצליח להגשים את המטרות לשמן נועד,הואיל ואף ילד לא זכה לפיצוי על-פיו. לאור כל אלה החלטתי שהגיעה השעה להכניס לתמונה את לשכת עורכי הדין.
העליתי את הנושא לדיון בפורום הנזיקין של הלשכה, בו אני חברה, והוחלט להקים ועדה מיוחדת שכללה , את פרופ' אברהם סהר, פרופ' דניאל מור, ד"ר דורון דינאי ואותי.
במסגרת הפעילות בוועדה בדקנו את הדין הנוהג בנושא זה במדינות המשפט המקובל. העלינו כי חקיקה בעניין קיימת בבריטניה ובארה"ב. לאור זאת, ובעיקר בהשראת הדין הנוהג בארה"ב, ובמגמה לאמת את עקרונותיו - הגשנו נייר עמדה ובו הצענו לאמץ את הגישה של החוק האמריקני, לפצות את נפגעי החיסונים בגין נזקיהם הנוירולוגים, וזאת בהתקיים הנסיבות שתיקבענה בחוק.
וזו לשון נייר העמדה שכתבנו אנו, חברי הוועדה, עבור לשכת עורכי הדין: "על-פי החלטת פורום הנזיקין... שהתקבלה בעקבות פנייתה של עו"ד אילנה זינגל, הוקמה ועדת משנה שנתבקשה לבדוק את חוק ביטוח נפגעי חיסון... ולהציע לפורום הצעות לתיקונים. עם זאת, בגלל שיפור במהלך השנים פחת מספר הניזוקים (נוירולוגית) הצפויים, עד לכדי מקרים בודדים מדי שנה. ברור כי יש לפצות נפגעים אלו. הפיצוי מצד המדינה נועד, בעקיפין, גם לתת ביטחון להורים ולהפחית את מספר המבקשים להימנע מחיסון ילדיהם מחשש לסיבוכים, בעוד הילדים ייוותרו פגועים ונעדרי פיצוי".
בעקבות נייר עמדה זה נפתח, אפוא, צוהר לאפשרות שהילדים שנפגעו על-ידי החיסון המשולש, גם ללא קיום רשלנות רפואית, יזכו בעתיד לפיצוי.
אעיר כי בחלק ב' של הספר "שתיקת הרופאים", שבימים אלה אני שוקדת על כתיבתו, יופיע פרק מיוחד בנושא נזקי החיסון המשולש, אשר יכלול את המקרים שבהם טיפלתי.
