רמטכ"ל - לשיקום ומלחמה

כניסתו של הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי לתפקידו החדש, בעת הזאת, כרוכה בקשיים לא מעטים בשל מצבו של צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה. דעתו של חלק גדול מהציבור, ביניהם חיילים וקצינים שהשתתפו במלחמה וגם מבין קציני המילואים - היא שצה"ל כשל במשימותיו, שההתנהלות המבצעית והביצועים לא היו ברמה הנדרשת, שהחיזבאללה לא הובס ולא הוכרע, שהעורף לא הוגן והוזנח וההרתעה של צה"ל נפגמה קשות.

התחקירים המבצעיים - גילו פערים גדולים בין היכולת האמיתית והפוטנציאל הגלום בצה"ל ולוחמיו לבין המציאות בשטח. המשימות הלא מוגדרות בבהירות, שינויים תכופים וחלקם ברגע האחרון הביאו לביצועים כושלים, עם קרבנות מיותרים, ונתנו הרגשה של חוסר יד מנווטת ושולטת במצב, החל מראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל.

אבל כפי שכתבתי במספר מאמרים בנושא: "ניצחון אך לא הכרעה - ההפתעה הכפולה - ניצחון או כישלון", שם ציינתי במפורש, שלמרות כל הכשלים והפגמים בניהול המלחמה, בהצבת יעדים ובהשגתם, היו הישגים לא מעטים, הן צבאיים, מבצעיים ובמיוחד מדיניים דיפלומטיים.

אסור לשכוח, שרוב מדינות אירופה, כל מדינות החברות במועצת הביטחון, הצביעו פה אחד (15:0) בעד מסמך 1701 - ונתנו גיבוי לישראל בעד זכותה הלגיטימית להגנה עצמית ותגובה מלחמתית כאשר היא מותקפת ע"י גורם טרוריסטי נוסח חיזבאללה. אסור לשכוח, בלהט הביקורת וההצלפה העצמית האהובה על עם ישראל, שנסראללה וסגנו הופיעו מספר פעמים בתקשורת הלבנונית והצהירו כי הם מצטערים שחטפו את החיילים ונתנו לישראל מניע לגיטימי לתקוף את דרום לבנון, כולל הנזק הרב שגרם צה"ל לתשתיות של לבנון ובמיוחד, מחיקתו והורדתו של רובע "הדאחייה" בבירות, מעוז אנשי החיזבאללה.

במאמרי הקודמים ציינתי, כי הציבור בישראל, התרגל וציפה בצדק, שצה"ל יחזור על ביצועיו הקודמים, כמו במלחמות 56, 67, 73 והמבצעים בלבנון שלפני לבנון 2, וכאשר הם תפקדו לא ב-100% אלא רק ב-70-80%, כמו במלחמה האחרונה, האכזבה סינוורה רבים מהמבקרים. למרות כל הכשלים, בכל המגעים עם האוייב, צה"ל גבר עליו והסב לו אבידות כבדות, ולמרות ההפתעה שציפתה לו, מצד הקסאמים וטילי נ"ט שהשתמשו בהם גם כנגד חי"ר - בשקלול הסופי צה"ל גבר על החיזבאללה, אך נכון שלא הכריע את המערכה כמצופה.
אך כל זה שייך לעבר וכאשר פני צה"ל לעתיד והמשימות של הרמטכ"ל החדש, מכוונות בעיקר לשיקומו והכנתו של צה"ל למלחמה הבאה, הנושא העיקרי בנוסף לתשתיות, לוגיסטיקה, ימ"חים, אימונים, משמעת, מינויים נכונים ומתאימים, הוא רוח צה"ל, המוטיבציה, הפיקוד והמפקדים והחייאת העיקרון של מנהיגות ודוגמה אישית.

המושג שהפך למיתוס "אחרי"! - חייב לחזור ולהנהיג את צה"ל. וכפי שדורות התחנכו על הערך הערכי הזה גם הדורות הבאים, למרות ההתקדמות והשימוש הרב בטכנולוגיה המודרנית, לא יכולים להחליף את הקריאה - אחרי!

לא משאירים "פלזמה" שבורה בשטח. "הפלזמה", ותהיה המודרנית והמשוכללת ביותר, לא תוכל להחליף את הקריאה "אחרי" שהיתה סמל למנהיגות, אומץ, דוגמה אישית של מפקדי צה"ל לדורותיהם.

המלחמה חשפה גם פן מחמיא של צה"ל: במקרים רבים מדי, היה משבר מנהיגות

מלחמת לבנון 2, על אף הטענות והביקורת הרבה, בעיקר מצד אנשי המילואים, שברובה צודקת, נכונה ובאה מתוך מניעים כנים - חשפה גם פן נוסף לא מחמיא של צה"ל. במקרים רבים מדי, היה משבר מנהיגות. במקרים חריגים, קצינים גם בדרגות בכירות כמו סא"ל, חששו ממגע עם אויב וחמור מכך, דווח על מג"ד (מ) בדרגת סא"ל, שביקש להחליפו בפיקוד על הגדוד ולהשתתף כחייל פשוט - כי לא האמין ביכולתו המבצעית פיקודית. תגידו - כנות למופת, או קצין בכיר שכשל, נבהל, לא מאמין בעצמו להנהיג את חייליו לקרב - איך הגיע לדרגה בכירה בצה"ל ולמה התייצב למילואים.

התיאורים שראינו בתקשורת, לפיהם הקצינים הבכירים מנהלים את הקרבות והמבצעים ממטה אחורי - או חמ"ל אחורי - מלא מכשירי טלוויזיה, תוך הזזת "העכבר" וזיפזוף בשלט - בחדר אפוף רעשים ריחות סיגריות וזיעה אנושית - (למרות המיזוג) - אינו מתיישב עם תורת הלחימה של צה"ל, עליה התחנכו, חונכו, גדלו, האמינו דורות של מפקדים לאורך כל מלחמות ישראל, החל ממלחמת השחרור.
שלא תהיה אי הבנה בנושא - טכנולוגיה, קידמה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשירות צה"ל, הוא מן הדברים הטובים והמתחייבים בנושא. אין תחליף למחשבים, ל"פלזמות", אמצעי האזנה, ראיית יום-לילה, וכל יתר החידושים לטובת החייל הרגלי, הממונע המשוריין וצה"ל כגוף לוחם. גם לא בתפיסה של "צבא קטן וחכם".

המצאת המזל"ט והשימוש בו לסיורים, צילום מודיעין שטח ואפילו תקיפה עם טילים, היא המצאה ועזרה בלתי ניתנת להערכה לצבא מודרני ומתקדם. אבל - מזל"ט, עם כל חשיבותו והמכשור הטכנולוגי שהוא נושא עליו - לא יוכל לעולם להחליף טייס בשר ודם. יש כבר טייס אוטומטי, שעושה עבודה רבה ומשחרר את הטייס, מטיפול שגרתי, אבל טייס שחושב, דואג, מרגיש, מחליט, נאלץ לאלתר בזמן מצוקה, לתת דוגמא אישית במנהיגותו קור רוחו ושליטתו במצב - שום טייס אוטומטי לא יחליף את האדם, לפחות לא במאה הקרובה. כמו שרובוט משטרתי או צבאי יכול לבצע שירותי קרב ומבצע, שחוסכים בחיי אדם ובסיכונים, רובוטים חיילים לא יוכלו לכבוש, להתחפר, לאלתר בשטח תוך כדי קרב להנהיג, לתת דוגמה אישית ולשלוט בשטח ובאוכלוסיה - עדיין לא.

יחד עם זאת, יש מקום נרחב ומשמעותי להיעזר בטכנולוגיה המודרנית המתפתחת לנגד עינינו. לא נוכל להתעלם ממצב בו חלליות טסות בחלל, אנשים מגיעים לירח, מטיילים בחלל, מתקנים תקלות ועוברים מחללים אחת לשנייה, תוך צילום ודיווח למרכזי בקרה ושליטה. חדרי מלחמה עם "פלזמות" חשובים ואסור לבטלם, אך צריך להפעילם בדרך שונה ולהתאימם, לשיטות הלחימה החדשות ולמסורת צה"ל, של מפקדים ההולכים בראש המחנה, מפקדים שמסמלים לחיילים מנהיגות, דוגמה אישית, קצינים האומרים "אחרי", גם אם לא צועקים זאת, נוסכים ביטחון, שחיי הפקודים שלהם, נמצאים בידיים טובות, מקצועיות ואמינות.

במטות המלחמה צריכים לשבת "קציני בקרה ושליטה" מיומנים מוכשרים ומותאמים לתפקיד (כמו בקרי שדות תעופה וחיל האוויר), ולהעביר אינפורמציה ישירה, עדכנית, חייה, און-ליין למפקדים בשטח - קצינים ברמת קציני מבצעים ואג"מ. מפקדי עוצבות, חטיבות וגדודים, מנהלים את המלחמה/מבצע מתוך "חדר הפלזמה", מועלים בתפקידם ופוגעים במורשת צה"ל ובמורשת מנהיגות השדה ודוגמא האישית.

קצינים שנפצעים בקרב וממשיכים להנהיג את חייליהם, מפקדים שנפצעים ובורחים מבית חולים כדי לחזור ליחידותיהם, קצינים מפקדים וחיילים, שמסכנים את חייהם כדי לפנות פצועים, לחלץ חיילים לכודים, נפגעים תחת אש כבדה ואלה שמקריבים נפשם ומזנקים על רימון חי, כדי להציל את חייליהם תוך קריאת "שמע ישראל", אלה מפקדי ישראל וצה"ל. אלה קצינים ומפקדים וגאוות עם ישראל, שבמותם מצווים לנו את החיים.

הייחוד של צה"ל היה ויישאר רק אם נמשיך במסורת של המפקדים ההולכים בראש

ההיסטוריה הצבאית מלמדת כי גדולי המפקדים והמצביאים השאירו את רישומם בדברי ימי המערכות הצבאיות כאשר הם מפקדים מהשטח, החל באלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, חניבעל, נפוליון, רומל, פטון, עד למפקדי צה"ל לדורותיהם טליק, גורודיש, שרון, בריל ואחרים.

"המיתוס" של המפקדים עליהם התחנכו דורות, כמורשת צה"ל בעלי הצל"שים שחרפו נפשם, שורה ארוכה ארוכה (שלא ניתן להזכירם במאמר קצר זה), דוגמת מאיר-הר-ציון, גוליבר, רפול, קפוסטה, סטמפלה, אל"מ בן-שוהם, אל"מ אביגדור קהלני (גיבור ישראל), צביקה גרינוולד, אהוד ברק, אריק שרון ורבים אחרים, (חיים או מתים), מכל החיילות: יבשה, ים ואוויר. לרבות "מיתוסים" וגיבורי מלחמת לבנון 2 (ראה גם מאמרי: "אנטבה - החווה הסינית - ניתוץ מיתוסים"). כל אלה, לא נלחמו ולא זכו לתהילת עולם ביושבם מאחורי מסכי "פלזמה" במפקדות ממוזגות. הייחוד של צה"ל על אויבינו היה ויישאר רק אם נמשיך במסורת של המפקדים ההולכים בראש תוך מתן דוגמא אישית.

אני מקווה שהבדיקות התחקירים המסקנות והלקחים לא יעממו ויטשטשו את המסקנה המתבקשת - שמנהיגות, דוגמה אישית, שליטה, כבוד מיומנות, רוכשים מעבירים ומקרינים על אחרים בשדה, בריח האדמה, בשקיעה וזריחת החמה, בחברות, באחוות לוחמים והקרבה עצמית. אלה חומרי הגלם של מפקדי צה"ל. אנחנו תקווה שהרמטכ"ל ה-19, רא"ל גבי אשכנזי אכן יבצע את המשימה הלאומית הזאת בהצטיינות.