על שימור הדם הטבורי

לידה, עניין טבעי ופשוט לכאורה, שתפקידה לשמר את המין האנושי, הפכה בדור האחרון לפרויקט שמחייב לימוד ובחינה והעיקר, השקעה כספית גדולה. מעולם לא היה יקר יותר ללדת. זה לא יהיה מוגזם להגיד, שהלידה לבדה, יקרה יותר כיום, מגידולם של ילדים בעבר עד הגיעם לגיל מצוות. מאידך מובטח ש"תשומות הלידה" עוד יעלו.

עוד בטרם ההריון משווקות להורים מספר הולך וגדל של בדיקות גנטיות, חלקן אכן חשובות ומוצדקות. אולם חלקן נדירות, תלויות בארץ מוצא ההורים, וברוב המקרים אינן כלכליות כלל. הבדיקות משווקות כרשת ביטחון לחששות של ההורים, בדרך כלל כחבילה אחת גדולה שזוכה גם להכרה ולהנחות של הביטוחים המשלימים. במצב זה, שהבדיקות הופכות לזמינות ומוזלות, בוחרים רוב ההורים למצות את "זכאותם" ולבצע את כל הבדיקות המוצעות זאת בשל הקושי להבין מה חשוב ומה לא. חוסר יכולת מקצועית להבחין בין הבדיקות איננו מאפיין רק את המטופלים. גם הרופאים מתקשים לזכור את שמות המחלות שנבדקות, ביניהן מחלות כה נדירות שהרופא שומע עליהם לראשונה כאשר משווקת הבדיקה.

מאחר ואין כל סיכון בביצוע בדיקות גנטיות טרום לידתית (פרט לסיכון הנדיר של טעות שתוביל לבדיקה פולשנית), עומדים ההורים בפני משוואה פשוטה כביכול - כסף בתמורה לתעודת ביטוח שמגדילה את סיכויי התינוק המתוכנן להיוולד כפרי בריא של אהבתם. ואם רק בכסף עסקינן אזי, המבחן היחיד הוא היכולת הכלכלית של ההורים המיועדים או של הסבא והסבתא, לשלם עבור חלק מהבדיקות המיותרות, ללא קשר לתועלת מהבדיקה.

ההוצאה הגדולה הבאה נעשית במהלך ההריון. כאשר מתקרבים ל'ראות את הנולד', מתבטלת לחלוטין יכלתם של בני-הזוג לעמוד מנגד לנוכח שפע ההצעות לחפש סמנים בדם, לבצע שקיפות עורף, לאתר מומים, להדגים בחד מימד, בתלת מימד, בארבע מימדים וצבע, לדגום מי-שפיר, הכל כדי להבטיח ש"העובר שיוולד יהיה מושלם ללא כל מום גופני, כרומוזומלי או גנטי", אף שבפועל ברור לכל שאין בשלל הבדיקות כדי לגלות או למנוע את כל המומים. גם הרופא המייעץ מצוי בדילמה. למעשה, על-פי החוק, אמור הרופא ליידע את המטופלות על כל בדיקה קיימת, גם אם תועלתה נמוכה, ועל ההורים שבדרך להחליט על-פי הבנתם ונסיונם.

ברירת המחדל של המצב החוקי מובילה לביצוע של כמה שיותר בדיקות. אם יחליטו המטופלים לבצע את כל הבדיקות האפשריות, זה מהווה עדות עקיפה שהרופא מסר מידע וייעץ כנדרש. לעומת זאת אי ביצוע של בדיקה מסוימת משאיר את נטל ההוכחה על הרופא, ומעלה את השאלה אם הרופא המטפל מסר יעוץ "מספק" או "כמקובל". מצב זה כאמור מוביל בדרך כלל לשימוש יתר בבדיקות ומקטין את יכולתו של הרופא לייעץ שלא לבצע.

שימור דם טבורי- דילמה חדשה

עוד בטרם למדו ההורים להתמודד עם שפע הבדיקות בהריון ובטרם נולד התינוק, נולדה דילמה חדשה ליולדות ולרופא. הורים שבדרך "מופצצים" בהצעות אטרקטיביות להשקיע עוד כמה אלפים (כששת אלפים שקלים בממוצע) בחבילת ביטוח שכוללת שימור תאי גזע מדם טבורי של הילוד בבנק פרטי. השאלה, כפי שנראה, איננה לגבי הצורך בתאי גזע זמינים ברפואה ולכל דורש, אלא מה יעיל ונכון יותר, בנק ציבורי או בנק פרטי? למקרה זה נכון הכלל גם מי שמאמין שבסקטור הפרטי הכל טוב יותר, יאלץ להודות שבמקרה זה המצב אינו שונה. בינתיים, עד שהבנקים הציבוריים יפתחו שירות יעיל ואמין שיבטיח לכל דורש תאי גזע בכל תנאי, ישגשגו הבנקים הפרטיים. השוני הקונספטואלי בין השניים ימנע בכל מקרה מהבנקים הפרטיים מלמלא את החלל ויחייב הקמת בנקים ציבוריים.

תאי גזע (תאי אב) הינם תאים הנמצאים במח העצם ובדם ההיקפי של צעירים ומבוגרים והם בעלי כושר להתמיין לכל אחד מתאי הגוף כולל כל שורת תאי הדם. הדם הטבורי מכיל כמות יחסית גבוהה של תאי גזע צעירים בעלי פוטנציאל להחליף את שורת תאי הדם וזה מהווה מקור מצוין למשל למטופלים בסרטן הדם אחרי טיפול כימוטרפי. כמובן שתנאי הכרחי וחשוב להצלחה היא מידת התאמה מכסימלית בין התורם לנתרם. לצורך כך כמובן שככל שבנק הדם גדול ומגוון הסיכוי למצוא את הדם התואם את צרכי הנתרמים גדול יותר.

מאז 1988, עת בוצעה בצרפת ההשתלה הראשונה המוצלחת של תאי גזע מדם טבורי של אחות לאחיה שסבל ממחלה גנטית (האח המטופל חי עד היום כאדם בריא), הצטבר ברחבי העולם ניסיון של מספר אלפי השתלות (אין מידע מדוייק, אך הערכות נעות בין 5000-6000 השתלות), שני שליש בצעירים וילדים ושליש במבוגרים, רובם עם מחלות של סרטן הדם. רובן של ההשתלות בוצעו בארה"ב, מבנקים ציבוריים, רק מיעוטן נעשו מדם של בנקים פרטיים.

הבנקים הפרטיים, שהחלו לצמוח בעולם ובארץ כפטריות אחרי הגשם מיד אחרי שהוכח הצורך, אינם יכולים לענות על הצורך הציבורי מאחר והדם המופקד אצלם, נועד בהסכם לשרותם של המבוטחים ובני משפחתם של היילוד ואינם אמורים לספק את הדם לכל דיכפין. מאידך, הבנקים הציבוריים אוספים את הדם הטבורי משליות אחרי לידה, כתרומה, מממנים את עצמם, ומציעים את הדם לכל נזקק תמורת תשלום סביר שמכוסה ברוב המקרים ע"י הביטוח הרפואי. הסבירות למצוא דם התואם בצורה טובה עד אופטימלית את החולה מתוך בנק דם טבורי גדול ומגוון, הנלקח מכל רבדי האוכלוסיה ומכל הקבוצות האתניות שבתוכה, הינו מצויין. מאידך התרומה העצמית הנעשית במסגרת הבנקים הפרטיים הינה מקרית, מוגבלת מבחינת חתכי האוכלוסיה, איננה מיועדת להעברה לכל דיכפין, אלא לתורם ולכן חשיבותה החברתית מוגבלת.

הטוענים כנגד בנקים פרטיים, מזכירים שהסיכויים קטנים מאוד שבני המשפחה אכן ידרשו לתרומה המסוימת למשפחתם ובנוסף, יש להניח שברוב המיקרים אם היילוד עצמו הוא זה שחלה, גם הוא יזדקק לתרומה מתורם זר, מאחר והדם הטבורי שלו נושא אף הוא את הפוטנציאל למחלה היסודית ואיננו מתאים להשתלה חוזרת. עוד מזכירים המבקרים את העובדה שהחלופה הפרטית משווקת להורים העתידיים, בשלב של לחץ הנפשי שהם מתקשים לסרב למה שנראה לכאורה לעת עתה כמו רכישת תעודת ביטוח לילדיהם ומשפחתם.

אילו היו בנקים ציבוריים אפקטביים הייתה החלופה הפרטית מצטמצמת מאוד

מבחינה ציבורית, לא ניתן להשאיר את העניין לכוחות השוק, ולהימנע מלפתח חלופה ציבורית, מאחר וסביר להניח שהעלויות הגבוהות הכרוכות בהקפאה ירתיעו את הציבור והקפאת הדם תהיה ל"עשירים בלבד" ותספק פתרון מוגבל לבודדים כל שנה מבלי למלא את הצרכים הרפואיים במלואם. החברה כולה והחולים בפרט, יהנו יותר מקיומם של בנקי דם טבורי ציבוריים גדולים עם מגוון התואם את כל הקבוצות האתניות באוכלוסיה וכך בהוצאה לאומית קטנה יותר מהעלות שתשולם ע"י כלל הפרטים באוכלוסיה, ניתן יהיה להציע דם טבורי תואם גנטית לכל דורש מהבנק הציבורי. הסכמים בין בנקים ציבוריים בעולם יבטיח שגם סוגי דם נדירים ביותר יוכלו למצוא פיתרון.

תיאורטית, אם כל היולדות תחתומנה על אישור לתרומת הדם השיליתי לבנקים ציבוריים, ישמרו לבסוף רק אותן מנות מוצלחות שמכילות מספיק דם טבורי כדי לאפשר טיפול ויידרשו פחות מנות כדי לשרת את כל צרכי האוכלוסיה. העלות של קיום בנקים ציבוריים כאלה שיאספו דם טבורי מכלל הילודים איננה כה גבוהה והיא חובתם של שלטונות הבריאות. הימצאות בנקים כאלה תותיר את הבנקים הפרטיים למי שמוכן ויכול לשלם מבלי לקפח את כלל הציבור.

ניתן לומר שפריחתם של הבנקים הפרטיים והדילמה הכלכלית שהם מציבים לרוב הציבור שמתקשה כלכלית לשלם עבור השירות, נובעת מבריחה של שלטונות הבריאות מלבסס את החלופה המועדפת. אילו היו בנקים ציבוריים אפקטביים היתה החלופה הפרטית מצטמצמת מאוד ואולי אף נעלמת, עד אשר יוכח שניתן להפיק מתאים אלו יותר מאשר ניתן להפיק מהם היום.

בכל האתרים ברשת העוסקים בתחום, מוזכרת-בזהירות המדעית הראויה-האפשרות העתידית (הרחוקה!) שניתן יהיה להשתמש באותם תאים לשימושו של הילוד שהפקיד אותם כמקור לטיפול במיגוון מחלות רחב יותר, מחלות נוירולוגיות, מטבוליות, ניווניות וחלקי חילוף לאיברים שניכשלו בגופו. אף שהנטיה להתחבר לאופציה עתידנית זאת הינה מאוד מושכת, היא עדיין רחוקה, ואיננה סיבה להשקיע כסף כה רב עבורה.

הסיכוי לאותו אדם ליהנות ממנה, גם כאשר תהיה פריצת דרך, קטן בהרבה מהסיכוי להצלחה של הון סיכון שמושקע בתחום. בנוסף, המדע כמצופה, מנסה להתקדם במספר מאמצים ולא ברור איזה מהם יניב את התוצאות המקוות. לפני כשנה, למשל, התאכזב העולם המדעי קשות כשהתברר שפריצת דרך, שדווחה בשנת 2003 ע"י מדענים קוריאניים שיצרו כביכול תשתית להפיק תאי גזע לכל אדם באמצעות שיבוט של תאים מבוגרים בתוך ביצית, נמצא מזוייף לחלוטין. אולם כיוון זה ממשיך להיות חזית המדע, אף שהמחסומים עדיין עצומים ולא ניתן להתנבא מתי יתגברו עליהם. מעבדות רבות בכל העולם מתאמצות לגרום לתאים להתמיין לרקמות גוף בריאות שיוכלו לטפל במחלות שונות לא רק מדם טבורי אלא גם מתאי גזע מעוברים טרום השרשתם, או מתאי גזע של מבוגרים. המירוץ נמצא בעיצומו ואין לדעת איזו דרך תיצלח ומתי, מה שמשאיר לעת עתה רק את הסיבה הראשונה שפורטה לעיל כראויה לשקול הקפאת דם טבורי.