אדוני רה"מ, בסוף השבוע שבו נחטף החייל גלעד שליט, דיווח קריין החדשות על 9 הרוגים ו-355 פצועים בתאונות הדרכים. להרוגים בתאונות דרכים התרגלנו, אך חייל חטוף הינו דבר בלתי נסבל מבחינתנו.
בשבוע שעבר דווח בחדשות כי ממשלת ישראל התחייבה לשחרר 1,500(!) אסירים ביטחוניים תמורת שחרורו של גלעד שליט. האם זה ראוי? האם זה נכון?
באופן כללי, בחברה הישראלית ישנה זילות בחיי אדם. אם זה בכבישים, בפאבים או באלימות במשפחה, מנידים ראש בצער ועוברים לסדר היום.
מנגד, יש נושא אחד שמקפיץ את הכספית במד חום הלאומי ומעיר את הישראלי האדיש מרבצו: השבויים. כל אזרח מכיר את שמות השבויים שנחטפו וכל החברה הישראלית נרתמת למאבק לשחרורם.
המאבק לשחרור שבויים אינו יודע גבולות. מדינת ישראל נוקטת פעולות קיצוניות העוברות את גבול ההיגיון הסביר למען חייליה ואזרחיה היושבים בשבי. החל ממבצע אנטבה ועד הקיץ האחרון שבו החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמה בלבנון בקפיצת בנג'י פראית.
מדוע החברה הישראלית רגישה כל-כך בסוגייה זו? מצד אחד, המקורות היהודיים מתייחסים ברגישות גבוהה ובחשיבות יתרה לפדיון שבויים. ה"שולחן ערוך" פוסק שפדיון שבויים שקול למניעת שפיכות דמים. חווית השבי הינה חוויה קשה לשבוי ולמשפחתו, סבל המשול למוות מתמשך, וכולנו חשים חובה מוסרית להתגייס לשחרורו של השבוי.
מצד שני, אדוני רה"מ, ערך של פדיון שבויים איננו טוטאלי וחד-משמעי. חכמינו הבינו זאת היטב. המשנה במסכת גיטין אומרת: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן". האם השבוי משול בערכו לשק סחורה ששני סוחרים מתמקחים עליה?
לעיתים אנו נתונים לבחירות אכזריות, האם לשעבד את כל כלכלת המשפחה לשנים ארוכות בכדי לממן תרופה יקרה לילד חולה? האם "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא" הוא הפרמטר היחיד והמכריע בסוגיית דיניי נפשות או שקיימים פרמטרים נוספים במערך השיקולים הלאומי?
צריך לזכור כי הצמדות לסיסמא "בכל מחיר" הנשמעת בציבוריות הישראלית, עשויה לעודד ולעורר מוטיבציות של אויבינו לבצע חטיפות נוספות כדי להשיג יעדים אסטרטגיים כגון: שחרור אסירים, חיזוק מוראלי לחיילי האויב והשפלתנו כאומה. השפלתה של ישראל אינה עניין רגשי בלבד. עם שניטל ממנו כבודו ומראה סימני חולשה ועייפות, מזמין את אויביו להתנפל עליו שוב ושוב.
לעניות דעתי, ממשלה צריכה לפעמים להתעלות מעל הרצון האנושי והיהודי הבסיסי להחזיר את הבנים הביתה בכל מחיר. שיקולים של עלות-תועלת לאומית, שיקולים של כוח עמידה וחיזוק כוח ההרתעה של ישראל אינם דבר של מה בכך. שיקולים אלו פעמים רבות באים על חשבונו של אדם בודד אפילו אם נשלח ע"י המדינה למשימה זו.
מסוכן מאוד בג'ונגל הים-תיכוני להיסחט. התנהגות מסוג זה מזמינה תוקפנות נוספת שתעלה בחיי אדם. רגישותו של הציבור הינה חיונית ובסיסית לכל לב יהודי. אך מנהיגים חייבים לראות את תמונת המאקרו של חיזוק ביטחונה של מדינת ישראל וכוח ההרתעה שלה.
כבוד ראש הממשלה. התפקיד שבו אתה נושא מחייב אותך להתעלות מעל החשיבה האמוציונאלית ולנתח באופן שקול את האירועים, כשטובת הכלל עומדת מול עיניך.
אם החברה הישראלית תמשיך לדרוש לשחרר את השבויים בכל מחיר, נגלה בוודאי שמשוחררי העסקה הנוכחית חזרו לעסוק בטרור, בדיוק כפי שעלה ממחקר שעקב אחרי משוחררי עסקות שבויים והשפעת השחרור על פעילות טרור. מתברר כי 30% ממשוחררי עסקת ג'יבריל חזרו לעסוק בטרור, החזרת 415 מגורשי החאמס מלבנון הניבה רבי מחבלים שאחראים ישירות למותם של מאות ישראלים, ולמעלה מ-50% ממשוחררי מחוות אוסלו השונות חזרו לעסוק בטרור.
אנו מחזקים את ידך על-מנת שממשלת ישראל תעצור את מחול השדים והסחטנות בעסקת חילופי שבויים. אדוני ראש הממשלה, יש מחירים שאסור לנו לשלם.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
