מדינה יהודית או דמוקרטית? <br>

בפני ועדת החוקה של הכנסת הוצעו שבעה נוסחים שונים. ח"כ עזמי בשארה הציע שישראל תוגדר כמדינה דמוקרטית בלבד. הצעה אחרת הובאה בשמו של פרו'פ אקצין המנוח, לפיה ערך המדינה הדמוקרטית תמיד גובר על ערך המדינה היהודית. שאר ההצעות ניסו בדרכים שונות לבטא שוויון בין הערכים הללו.

רוב הציבור בישראל חושב שמדינת ישראל היא קודם כל מדינה יהודית. ברחבי העולם קיימות מדינות דמוקרטיות רבות אך רק מדינה אחת היא מדינה יהודית. סבא שלי במרוקו וסבא של אשתי באנגליה חלמו והתפללו "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים". בניהם ונכדיהם התקבצו מארבע כנפות הארץ כדי לחיות במדינה יהודית. נכון, לצד הגדרת מהות המדינה עלינו לקבוע את אופי המשטר. משטר דמוקרטי צודק, יעיל וחשוב מכך: הולם את ערכיה של מדינה יהודית. לכן, מדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית שהמשטר בה דמוקרטי. ערך המדינה היהודית הוא ערך ראשון במעלה בחוקה עתידית.

בנוסף לשאלת ההבחנה בין זהות המדינה לבין אופי המשטר הנוהג בה, עולה השאלה האם ראוי להזכיר את שני העקרונות הללו בביטוי אחד או בסעיפי חוקה נפרדים. יתכן וזה נשמע קטנוני או כמו פלפול משפטי גרידא. אך ניסוח עקרונות היסוד חשוב ומהותי. שכן, ניסוחים אלו יטוו את מדיניות הממשלה, את עבודתם הפרלמנטרית של חברי הכנסת ואת פסיקתו של בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות יסוד שיתגלגלו לפתחו.

על שולחנה של ועדת החוקה עומדת מצד אחד הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה לעשות שימוש במינוח הצמוד "ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית". הניסוח הזה כבר מוכר לנו מחוקי היסוד משנת 92'. מצד שני, עומדת הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית לפיה יש להפריד בין השניים: סעיף ראשון יקבע שישראל היא מדינה יהודית וסעיף שני יקבע שישראל היא מדינה דמוקרטית.

חשוב מאוד לבחון מהו היחס בין הערכים הללו. יש הטוענים כי עיקרון המדינה היהודית סותר את עיקרון המדינה הדמוקרטית ויש החושבים כי קיימת הרמוניה מלאה בין ערך הדמוקרטיות לערך המדינה היהודית. לעניות דעתי, שתי גישות אלו אינן נכונות. מצד אחד, לא ניתן להתעלם מקונפליקטים המתעוררים בין ערכים אלה. לדוגמא, אם הכנסת פוסלת מפלגה המתנגדת לזהותה היהודית של ישראל, יש כאן פגיעה בזכות דמוקרטית בסיסית. מצד שני, אם בית המשפט אוסר להקצות קרקע ליישוב יהודי בקציר, יש כאן פגיעה בעיקרון המדינה היהודית.

עלינו להכיר בכך שאין סתירה בין הערכים אך גם אין הרמוניה. קיים מתח תמידי ביניהם. דווקא הכרה במתח זה יבטיח כי יינתן מענה מאוזן למדינה יהודית שמשטרה דמוקרטי.

המונח המאוחד "מדינה יהודית ודמוקרטית" יוצר אשליה שמדובר בערך אחד. הנשיא ברק הזדרז לאמץ נוסח זה וקובע שמדובר בהרמוניה ערכית. מכיוון שהוא מגדיר היטב מהי דמוקרטיה, ועל-מנת שלא תופר ההרמוניה הוא קובע כי יש לפרש את המונח מדינה יהודית "ברמת הפשטה גבוהה", כך שלא תסתור את ערך הדמוקרטיות. כך, בדלת האחורית, אנו מקבלים את המודל ההיררכי של פרופ' אקצין ואולי אף את מודל "מדינת כל אזרחיה", מודל הדמוקרטיות הבלעדית של עזמי בשארה.

לכן, אם החוקה תקבע בסעיף נפרד שישראל היא מדינה יהודית, כל שופט, שר, חבר כנסת או פרשן פוליטי כבר לא יוכלו להתחמק ממתן תשובה ישירה לשאלה האם זו מדינה יהודית. לא תהיה עוד הצדקה לחפש "רמת הפשטה גבוהה" למונח זה. פרשנות החוקה תהיה שישראל מחויבת בנפרד לערך המדינה היהודית ומחויבת בנפרד גם לערך המשטר הדמוקרטי ועליה למצוא תמיד את הדרך לממש את שניהם.