בביקוריי האחרונים בבריטניה, צרפת וארה"ב, המשכתי במאמציי להפנות את תשומת לבה של דעת הקהל העולמית והאמריקנית לסכנות הנובעות מחימושה הגרעיני של אירן.
במהלך פגישותיי בארה"ב, בהן נפגשתי עם סגן נשיא ארה"ב ריצ´רד צ´ייני ונציגים בכירים של הממשל האמריקני, עם מועמדים בולטים של שתי המפלגות במרוץ לנשיאות, רודי ג´וליאני וברק אובמה, עם סטודנטים וקהל גדול של תומכי ישראל נלהבים, שבתי והדגשתי את חשיבותו ומשקלו של לחץ כלכלי ודיפלומטי על המשטר בטהרן. עמדתי על כך שיש לפעול במהירות כל עוד יש משמעות לפעילות זו.
מצאתי אוזן קשבת בקרב מנהיגים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, המכירים בסכנה המוחשית של אירן מחומשת בנשק גרעיני. מצאתי אצלם אף נכונות לפעול לסיכול סכנה זו, בהאמינם שלחץ כלכלי אכן יכול לגרום לאירן או לנטוש את תוכניות הגרעין שלה או לערער את המשטר של אחמדיניג´אד עצמו.
לחצים כלכליים - האופציה המיידית
בשיחותיי עימם, שבתי והבהרתי שבנושא האירני פתוחות בפני הקהילה הבינלאומית שלוש דרכים:
האחת, "שב ואל תעשה", מה שיבטיח שאירן תפתח נשק גרעיני. זו היא אופציה שבשום מצב איננו יכולים לקבלה או להשלים עמה.
השנייה, שימוש באמצעים צבאיים לעצור את תוכנית הגרעין האירנית. בעוד שאין לבטל אפשרות זאת, יש לשמרה כאופציה אחרונה.
השלישית, היכולת להפעיל לחצים חזקים שאינם צבאיים והם כלכליים בעיקרם.
המשטר האירני רגיש ביותר ללחצים כלכליים אלה. למעלה מ-80% מהכנסות הממשלה מתקבלות מיצוא הנפט; ייצור הנפט התכווץ ב10% כל שנה בשלוש השנים האחרונות, וזקוק נואשות להשקעות חדשות. אירן מסבסדת בשיעור ניכר את הגז לאוכלוסיה; והתעשיה האירנית זקוקה להשקעות הון וטכנולוגיות חיצוניות זרות. כשבוחנים נתונים אלה, מגיעים למסקנה שהמשק האירני פגיע מאוד.
לפני שלושה חודשים נקט האו"ם צעד עונשי מזערי, בהטילו סנקציות מוגבלות על אירן. אך אפילו סנקציות מוגבלות אלו חשפו את פגיעותה של הכלכלה האירנית. כתוצאה מכך, ספג אחמדינאג´ד ביקורת חסרת תקדים מבית, מפלגתו הפסידה מכוחה בבחירות למועצה האירנית העליונה, ומחיריהם של מוצרים רבים האמירו.
למרות שעדיין לא ברור אם האו"ם ימשיך בהרחבת מדיניות הטלת הסנקציות, בשל אי שיתוף הפעולה של סין ורוסיה בתהליך בידודה של אירן, עדיין יש מקום לעידודה של לפעילות בינלאומית מסוג זה.
משרד האוצר האמריקני מנסה להנהיג מערכת בנקאות בינלאומית שתעריך מחדש את הסיכונים שחברות נוטלות על עצמן בעשיית עסקים עם אירן. מהלך זה זוכה להצלחה רבה ומצר את הפעילות הכלכלית של זרים באירן.
מנקודת ראותי, יש מכשיר נוסף שיכול להוליד לחץ כלכלי עצום על אירן, והוא - משיכת ההשקעות מאירן.
המסר לארה"ב - למנוע השקעות באירן
אזרחים אמריקנים רבים מושקעים היום באירן באורח עקיף , באמצעות קרנות הפנסיה ותוכניות חיסכון. כסף אמריקני מושקע באירן גם באמצעות חברות אירופיות הסוחרות עם אירן. אם תופנה תשומת ליבו של הציבור האמריקני לעובדה זו, והוא מצידו יתבע שהשקעותיו לא תגענה לאירן, יהיה בכך מסר חזק ואפקטיבי מאוד נגד הכלכלה האירנית.
המשמעות המעשית של לחץ מסוג זה לגבי אירן - משיכת ההשקעות - יכולה להיות הרסנית. יותר ויותר חברות תחסלנה את פעילותן הכלכלית באירן, ופחות חברות תיכנסנה לפעילות כלכלית בה. כתוצאה מכך תפחתנה גם השקעות ההון החיצוני והטכנולוגיות המושקעות בה. אירן תועמד בפני הברירה הקשה לקיים את מדיניותה או להסתכן בקריסה כלכלית. יש להבין, שמהלך זה יכול להיות אפקטיבי כבר בטווח הקצר.
מעט אנשים במערב יודעים שהם תומכים באופן עקיף במשטר הטרור האירני, המסית להשמדת-עם (ג´נוסייד). אין בלבי ספק שכשאנשים אלה יגלו את מידת מעורבותם במשק האירני, הם ישאפו להפסיק תמיכה עקיפה זו.
מאמצים ברוח זו נעשים כיום ע"י הממשל האמריקני כלפי מדינת רשע נוספת - סודן. בדרפור מתרחש בעצם ימים אלה מרחץ דמים איום שתוצאתו הקונקרטית היא - השמדת-עם.
משיכת ההשקעות מאירן ומסודן היא מוצדקת, ממש כשם שעשויה הייתה להיות מוצדקת, לו ניתנה לנו אז הברירה, כלפי המשטר הנאצי בשנות ה-30. עלינו לפעול היום כלפי אירן מתוך זיכרון מצב הדברים המר שבו להורינו ולסבינו לא הייתה בחירה. היום יש לנו בחירה ויש לנו כושר פעולה.
הסנדלר אינו יכול להיות יחף
נוכל לתבוע מאחרים להימנע מהשקעות באירן רק אם נתבע זאת קודם כל מעצמנו. הסנדלר במקרה זה אינו יכול ללכת יחף. לפיכך, הבאתי בפני הכנסת הצעת חוק שתוציא אל מחוץ לחוק השקעות ישראליות בחברות המשקיעות באירן.
יש החוששים מקמפיין ישראלי של משיכת השקעות ברוח זו בטענה שנשק זה הופנה פעם כלפי ישראל, ושבעמדתנו זו אנו יוצרים תקדים שבמוקדם או במאוחר יופנה כלפינו שוב. אבל לא הנשק פסול אלא היעד שכלפיו הוא הופנה.
בניגוד לסודן ואירן, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום, המנסה להגיע להסדרי שלום עם אויביה במשך כל השנים. לא ממנה צריך למנוע השקעות אלא מאלה שרוצים למחוק אותה מעל פני האדמה.
לכן, עלינו להניע את העולם החופשי לעימות עם הסכנה הטמונה במדיניותה הגרעינית של אירן כל עוד הדבר בידינו. זהו מהלך שעיקרו בחירה בחיים ובשלום.
המסר של נסיעתי לארה"ב היה בהיר וחד: משיכת ההשקעות מאירן הוא לחץ כלכלי מעשי, מהיר ובר ביצוע, שיכול לאלץ את אירן לעבור למדיניות אחרת, ובדרך זו לחזק את ביטחון ישראל והעולם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
