את חג הפסח חוגגים כי עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ מִשָׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. (מתוך הגדה של פסח) וחוגגים ביום בו אירע הנס.

יש עוד חגים שחוגגים לזכר הצלה מידי צר ואויב בדרך נס. למשל פורים שחגגנו רק לפני כחודש, או חנוכה, שגם אותו חוגגים לזכר נס הניצחון על היוונים, וחנוכת המקדש שבאה לאחר הניצחון.
בשני אלה, מועד החג נקבע ליום שלאחר הניצחון ככתוב במגילת אסתר (פרק ט): [כב] כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

וכן בחנוכה, חוגגים בכ"ה לחודש כסלו, שאז הדליקו את המנורה לאחר שכבשו את הר הבית ובית המקדש מידי היוונים והמתייוונים. אז מה נשתנה חג הפסח מחגים אחרים שאותם חוגגים ביום המנוחה שלאחר הנס, בעוד את הפסח חוגגים ביום בו נעשה הנס?

כשאומרים 'נס' מתכוונים למציאות בה נתקבלה תוצאה שהיא טובה עבורנו הרבה יותר מאשר אלמלא אירע נס; טובה יותר מכפי שהיה צפוי במהלך עניינים טבעי. בתוצאה כזו אנו רואים עדות להתערבות אלוקית שאותה אנחנו מכנים 'נס'. יש נס שאותו כולם מזהים כנס; מכת בכורות או קריעת ים סוף למשל, ויש נס שלא כולם מזהים, כי הוא מלובש במהלכים טבעיים עד שרק בהתבוננות פרטנית ניתן לזהותו כנס; נס פורים או חנוכה למשל.

בפשט, בהסתכלות אנושית חיצונית המושפעת מחוויות, הנסים הקשורים לפסח מרשימים הרבה יותר מאלה הקשורים לחנוכה או לפורים. לאחרונים, די בקלות ניתן למצוא הסברים פוליטיים או צבאיים שיגמדו את הנס, בעוד לנסים הקשורים לפסח, קצת יותר מסובך למצוא הסברים כאלה. ברשימה זו נתעלם מן הנטיה המגונה 'לשבור מיתוסים' ונתרכז בניסיון להבין את שורש ההבדל שבין פסח לחגים האחרים.

הסבר ההבדל בין שני סוגי הנסים

ההבדל בין שני סוגי הנסים מוסבר בחסידות בזיהוי המקור להתחוללות הנס, מאיזו מדרגה באלוקות הוא נבע. מדרגות אלו מכונות 'ממלא' ו'סובב' (כל עלמין). כדי להבין זאת, נעתיק לכאן משל המובא בליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד: בנפש יש ג"כ שתי מיני השפעות החיות; א' הנמשך ממדרגה למדרגה; משכל למדות, וממדות למחשבה, וממחשבה לדבור כו'. והב' המאיר על כולם כאחד שלא ע"י המשכה בהדרגה מזה לזה, והוא שאנו רואים כשיעלה ברצונו שבמוחו לפעול איזה דבר ברגלו - אזי תפעל הרגל מיד, כרגע ממש, מבלי שהיית זמן מה עד שיומשך בה הארה מן המוח ע"י השתלשלות כסדר המדרגות; היינו, בהכרח, מפני שהארת המוח מאיר בה גם כן שלא ע"י הדרגה זו כו'.

ובעברית פשוטה, ה(שכל שב)מוח הוא המנחה את כל פעולות הגוף. יש פעולות שביצוען הוא סופו של תהליך נפשי ארוך יחסית, ומדורג; מתעורר רצון למשהו, חושבים עליו, מתעורר רגש כמיהה לאותו דבר, מתכננים כיצד להוציאו לפועל, מדברים עליו ובסופו של תהליך מגיעים לביצוע בפועל. תהליך ארוך ומדורג כאמור.
לעומת זאת, יש פעולות שמתבצעות מיד כשעולה המחשבה לבצען, כמו הנעת רגל בכיוון מסויים. הרגל נעה בלי כל התהליך של מחשבה, רגש וכו'. כלומר, יש קשר ישיר ומיידי בין השכל לרגל, תוך דילוג על כל השלבים המתוארים בתהליך המדורג.

והנמשל הוא יחס האלוקות אל העולמות: וכן יש למעלה ב' מיני השפעות ממכ"ע (ממלא כל עלמין) היא ההארה שבבחי' גילוי ונמשך כסדר המדרגות ועל זה כתיב (ישעיהו ו) מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ. וכבודו היינו זיו (הארה ממנו ולא מהותו) כו', אבל הסובב הוא שאינו מתגלה ממש רק בבחי' חיצוניות, אבל שלא ע"י הדרגה וכולא שוים קמי' (לפניו) נשמות ומלאכים, רוחניות וגשמיות ואפי' קליפות; וכמ"ש (ירמיהו כ"ג) אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, אני, מהו"ע (מהות ועצמות) יתברך מלא השמים וארץ, בשוה ממש.

והנה בפסח כתיב וּפָסַח ה', עַל-הַפֶּתַח. פי' שהי' הנס ע"י התגלות הארה בבחי' דילוג שלא ע"י השתלשלות ממדרגה למדרגה והיינו בחי' סוכ"ע (סובב כל עלמין) כמ"ש (כמו שכתוב) וְעָבַרְתִּי, אני ולא מלאך כו',

לנקות את הארמון לפני שמגיע המלך

הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים להוציא אותנו משם, והשאלה היא, מדוע לא היה אפשר לעשות זאת ע"י שליח? כמו למשל בימי חזקיהו (מלכים ב, י"ט) [לה] וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. כי שם הי' רק שליחות בלבד לדבר מוכן, 'צא ופגע בהם'; מה שאין כן במצרים, מכת בכורות, כל בכור, וצריך הבחנה לידע מי הוא הבכור לאב (וקשה לדעת, לפי) שהיו שטופים בזמה. ואפי' בכור לאם ג"כ קשה לידע, שהרי מהם שהיו זקנים ואין זה בכח המלאך להבחין.

כעת נוכל להתחיל להבין מה נשתנה חג הפסח מחגים אחרים. כי הנה היו"ט הוא ענין השראת קדושה עליונה; ואי אפשר להיות גילוי זה והשראה זו, עד שיעבירו מתחלה החיצונים המונעים, כמ"ש וּבִעַרְתָּ הָרָע כו'. ולכן, גבי פורים, מִתְּחִלָּה, וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף; שהיו עמלקים שהיא קליפה עצומה. כדכתיב רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד. וכתיב תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, ועשרת בני המן.

ואח"כ עשו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות כו' התגלות הקדושה. ועד"מ (על דרך משל) המלך כשרוצה להיות לו דירה בבית חדש, אזי מתחלה צריך לנקותה מכל טינוף ולכלוך כו' ולכן היה זה בשני ימים; יום א' ההעברה, (ניקיון הבית) ואח"כ למחרתו הגילוי (המלך שוכן בבית) והיינו לפי שהי' הגילוי מבחי' ממכ"ע (ממלא כל עלמין) שהוא ע"י הַדְרָגָה; תחלה מעביר כו' וא"א להיות שניהם בבת אחת.

בתהליך טבעי, הדרגתי, אי אפשר שהמלך יגור בבית חדש לפני שינקו אותו לכבודו. זהו התהליך של פורים וחנוכה. מה שאין כן בפסח. שהיה ע"י גילוי בחינת סוכ"ע (סובב כל עלמין) שאינו בבחינת התחלקות, ומאיר לכולם כאחד, על כן יכול להיות שני דברים אלו בנושא א'; נגוף למצרים, מכת בכורות, והתגלות הקדושה לישראל עד שאמרו הלל כו'.

בפסח, הניקיון וכניסת המלך לבית היו באותו זמן ממש, כי שורש הפעולה היה מן המדרגה הגבוהה של סובב כל עלמין. וכנ"ל, לגבי מדרגה זו, אין מניעה לבצע את שתי הפעולות בו זמנית.

ועדיין אינו מובן; הרי במדרגה זו, וכולא שוים קמי' (לפניו) נשמות ומלאכים, רוחניות וגשמיות ואפי' קליפות, כנ"ל. כלומר, אין שום הבדל בין מצרים לישראל, אז איך זה שהמצרים נפגעו והיהודים לא? ומשיב: הרי הסובב מאיר ע"י בחי' ממכ"ע, (...) ומצד התלבשות זו בבחי' ממלא (...) נמשך שהוציאנו ממצרים מעבדות לחירות.

התלבשות הסובב בממלא תוסבר בעזרת המשל שהובא לעיל מנפש האדם. התנועה הסופית של היד או הרגל, תתקיים בעזרת אותם שרירים ואותם עצבים שיניעו את השרירים בין אם התהליך הוא הדרגתי, בדרגת הממלא, ובין אם הוא מיידי, מדרגת הסובב. כי לאחר שמדרגת הסובב נכנסת לפעולה, היא משתמשת בכלים של מדרגת הממלא לביצוע המשימה. כך בדיוק נס יציאת מצרים ששורשו במדרגת הסובב כל עלמין; הפעולה עצמה נעשתה בכלים של מדרגת הממלא, ובמדרגה זו יש הבחנה ברורה בין מצרים ובין ישראל; נגוף את מצרים ורפוא לישראל.

הגיון או חוסר הגיון בקביעת החגים וימי הזכרון אצלנו?

אז עכשיו אנחנו מבינים שכל החגים מבטאים את גילוי הקדושה העליונה בעולם ביום המסויים בו אנו חוגגים, ואולי גם מבינים קצת מה נשתנה פסח משאר חגים. מה שעדיין צריכים להבין, זה את ההגיון, או חוסר ההגיון, בקביעת החגים וימי הזכרון אצלנו. עשרים יום לאחר חג הפסח, חל יום העצמאות שנקבע ליום בו הכריזו על הקמת המדינה.

אם היו חושבים על כך, אולי היו נוקטים באותה דרך בה הלכו קדמונינו בקביעת המועד לחג הפורים ולחג החנוכה, לאחר שהושג הנצחון ונחו מאויביהם. המועד שנקבע בפועל הופך את החג הזה לחג האגו, חג הגאווה על כך שהעזו לנקוט צעד זה, נגד כל הסיכויים לכאורה.

בעצם, אולי כן חשבו על כך...

אנחנו נמשיך לחגוג את הפסח כחג חרותינו, נזכור את הבטחת הנביא (מיכה ז'): [טו] כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת. ונייחל לקיומה במהרה בימינו.

הנסים יהיו מלובשים בטבע כמו בימי חנוכה ופורים, אלא שהקב"ה יפקח את עינינו לראות שמדובר בנפלאות גדולות אף יותר מאלה שהיו ביציאת מצרים המקורית, ובע"ה נזכה לכך מיד ממש.

ואז יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.