מדינת ישראל נוצרה מתוך הסערה. על-רקע השואה, לאחר עשרות שנים של פעולת התיישבות בארץ ישראל, ומתוך כיסופים עזים לציון שקיימו אותנו בשנות גלותנו הארוכות, מדינת ישראל העוברית נלחמה על נפשה מול שבעה צבאות ערב שאיימו לקפד את פתיל חייה.
מלחמת העצמאות הייתה מלחמה אכזרית של מעטים מול רבים והיא גבתה מחיר דמים כבד. מאז, חרף התקווה העזה לשלום, נדרשנו להגן על עצמנו ועל קיומנו במלחמות חוזרות ונשנות, כשהשכול הוא בן לוויה תמידי, הגוזר עלינו פרידה מלוחמים, מחברים, בנים, אחים ואף מאזרחים חפים מפשע שנלכדו במעשי טרור נפשעים.
המלחמה האחרונה ודברי הנאצה והקריאות להשמדת מדינת ישראל הנשמעות מאירן, מלמדים אותנו שאויבינו לא איבדו את התקווה להשמידנו ולא את הרצון ללחום בנו. לפיכך עומדים בפנינו עוד מבחנים קשים.
אך אני גם יודע שאויבינו יחדלו ממאבקם זה ויעשו עמנו שלום רק כשיבינו שאין שום תוחלת למשטמה שלהם, שישראל היא מדינה חזקה דיו כדי שתישאר כאן לנצח.
הם יכירו בזכות קיומינו רק כשיכירו בעובדת קיומנו הבלתי ניתנת לערעור. על כן עלינו לעשות כל מה שדרוש במדיניות, בכלכלה, בביטחון ובחברה, בחינוך ובטיפוח ערכי הלאום כדי לבצר את עוצמתה של מדינת ישראל ולהבטיח את עתידה.
נכון, המלחמות התכופות וההתנסות בשלום-כזב התישו חלקים מסוימים בחברה הישראלית וחשפו גם גילויים של רפיון. אך צריך לזכור שדווקא בשעות מצוקה באים לידי ביטוי בעמנו הגילויים העזים ביותר של הקרבה, חברות ומסירות לזולת.
אני מאמין בכוח החיות שבנו, ביכולתנו לעמוד במבחנים נוקבים וביכולתנו לצאת מהם מחוזקים ומנצחים. אני משוכנע שאנחנו יכולים לתקן את הדרוש תיקון, ולהנהיג שינויים מרחיקי לכת בתחומים המרכזיים של חיינו שיהפכו את ישראל לאחת המדינות החזקות, המפותחות והמשגשגות בעולם.
ביום העצמאות הזה, דווקא לאור התחושה הקשה המלווה אזרחים רבים לגבי הפגמים שנתגלו בתוכנו, אני קורא לכולנו לפעול לתיקונם ולהתאחד סביב זכותנו להתקיים כאומה חופשית, עצמאית וחזקה בארצנו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
