מה באמת מטריד את פוטין?

בחודשים האחרונים אנו עדים לשורה של התבטאויות מאיימות מכיוון מוסקבה. בפברואר אמר מפקד כוח הטילים הרוסי כי היה ופולין וצ'כיה יאפשרו את פריסתה של מערכת אמריקנית להגנה מפני טילים בשטחן, הרי שכוח הטילים האסטרטגיים של רוסיה יוכל לפגוע באתרים אלה. ביוני היה זה הנשיא ולדימיר פוטין שאיים כי בתגובה לפריסה תשקול רוסיה לשוב ולכוון את טיליה הגרעיניים לעבר יעדים אירופאים, דבר שהיא לא עושה מאז אמצע שנות ה-90.

ממה בדיוק חוששים הרוסים? לדברי רוסיה, הצבת מערכת ההגנה בשטח מזרח אירופה תאפשר לארה"ב ליירט בהצלחה גם טילים רוסיים. הרוסים טוענים כי במשך המלחמה הקרה וגם לאחריה תרם קיומו של מאזן הרתעה גרעיני ליציבות.

האמנם יש לרוסים סיבה לחשוש ממערכת ההגנה האמריקנית? התשובה היא במידה רבה שלילית. מערכת ההגנה אמורה להיות מסוגלת ליירט טיל בודד או מטח של מספר מצומצם של טילים. המערכת אינה מסוגלת להתמודד עם מטח של מאות טילים כפי שרוסיה מסוגלת לשגר. כמו כן, מרבית הטילים הקיימים של רוסיה מצוידים בראשי-נפץ מתפצלים (MIRV) ובאמצעי הטעיה. המערכת האמריקנית לא תוכננה להתמודד עם טילים מתקדמים כאלה. יתר על כן, עד כה נכשלה המערכת פעם אחר פעם בניסיונות יירוט של טיל בודד בעל מאפיינים פשוטים בהרבה.

אחת הטענות המרכזיות של רוסיה היא כי אם ארה"ב תמשיך בהצבת מערכת ההגנה יוביל הדבר ליצירת מרוץ חימוש גרעיני חדש. לדברי רוסיה, במטרה לשקם את כושר ההרתעה שלה, עליה להצטייד בטילים חדשים שיצוידו באמצעים שיאפשרו להם להתגבר על מערכת ההגנה. אבל גם הדורות הקיימים של הטילים הרוסיים מסוגלים להתמודד בהצלחה עם המערכת, לא כל שכן הטילים העתידיים שמוצגים כמענה ישיר למערכת ההגה (על אף העובדה שהרוסים החלו לפתחם כבר באמצע שנות ה-90).

אם כן, העילה האמיתית לפיתוח הדור החדש של הטילים אינה מערכת ההגנה האמריקנית אלא הרצון הרוסי לשקם את מערך הטילים הגרעיני המיושן (להבדיל מהאמריקנים, שאינם מפתחים טיל גרעיני חדש מאז 1990).

אם מערכת ההגנה האמריקנית אינה משפיעה מהותית, אם בכלל, על כושר ההרתעה של רוסיה, מדוע מעורר נושא זה תגובות כה קשות מצדה? התשובה קשורה לאו דווקא במישור הגרעיני אלא למה שנראה כפגיעה מתמשכת וגסה של ארה"ב באינטרסים לאומיים של רוסיה. לכך נוספים מהלכים אמריקנים שנתפסים ברוסיה כניסיון לפגוע בכבודה.

צירופן של מדינות ממזרח אירופה לנאט"ו, פרישתה החד-צדדית של ארה"ב מאמנת ה-ABM מ-1972 שהגבילה פריסת מערכות הגנה, התקפות בוטות על הפגיעה של ממשל פוטין בדמוקרטיה הרוסית והצבתם של כוחות אמריקנים במדינות הגובלות ברוסיה, הם כמה מהמהלכים שנתפסים על-ידי הרוסים כפגיעה באינטרסים שלהם.

מה שהוצג בתחילה כפריסה זמנית של כוחות אמריקנים במקומות כמו אוזבקיסטן, אחרי אירועי ה-11 בספטמבר 2001, נתפס כיום בעיני רוסיה כניסיון להשיג דריסת רגל באזורי השפעה רוסיים. לא בכדי הצבתם של עוד מאות חיילים אמריקנים במזרח אירופה, לכאורה לצורך תפעול מערכת ההגנה, נתפס כ"קש ששבר את גב הגמל". ניתן רק לדמיין כיצד היתה מגיבה ארה"ב לו היו הרוסים מציבים חיילים בקנדה, מכסיקו או באמריקה הלטינית.

הרוסים, כך נראה, מתקשים להעביר את המסר בדבר מצוקתם. ביקורת על המהלכים האמריקנים נתפסת במערב כעדות לחולשתה של רוסיה או ערגה לימים עברו. אבל, נושא מערכת ההגנה מספק להם אמצעי נוח ויעיל בניסיון לזכות להכרה בינלאומית לכך שצריך לקחת את האינטרסים הרוסיים בחשבון. נושא ההגנה מפני טילים זוכה לביקורת רבה בארה"ב ובאירופה. לכן, מיקוד הביקורת הרוסית על המהלכים האמריקנים בתחום זה זוכה ליותר לגיטימציה ויותר הבנה. בנוסף, עצם הנגיעה הרוסית בנקודה הרגישה של נשק גרעיני מעלה את הנושא לראש סדר היום.

תהיה זו טעות לפטור את כל ההתבטאויות הרוסיות כרטוריקה בלבד. גם אם הויכוח סביב מערכת ההגנה הינו בגדר תירוץ בלבד, הרי שבפועל קיימת סכנה להסלמה שאף אחד מהצדדים לא באמת מעוניין בה. החזרה הרוסית לרטוריקה של המלחמה הקרה, לצד תגובות הנגד שנשמעות מצד ארה"ב, מביאים לעליית המתח. המשך המתיחות הזו, לצד צעדי-נגד רוסיים כמו רמיזה על האפשרות לזנוח את הסכם ה-INF בנוגע לפריסת נשק גרעיני באירופה, יכולה להביא לכך שאכן יחל מרוץ חימוש מחודש.

מה אפשר לעשות בכדי למנוע מצב מסוכן זה? בראש ובראשונה על הממשל האמריקני להיות קשוב יותר למצוקות הרוסיות. אין זה אומר שארה"ב צריכה להימנע מכל פעולה שעלולה לעורר ביקורת מצד רוסיה, אך עליה להיות ערה להשפעת מעשיה על האינטרסים הרוסים ולפעול בצורה מתואמת יותר עם הממשל הרוסי. אבל תאום יכול גם ללבוש צורה של עסקת חבילה. העובדה שהנושא מטריד את הרוסים, גם אם זאת בעיקר לצורכי תעמולה, יכולה לשמש כמנוף לשכנוע רוסיה להיות פעילה יותר נגד פרויקט הגרעין האירני.

במילים אחרות, האמריקנים יכולים לנסות ולהגיע עם רוסיה להסדר בדבר נכונותם להשהות או לבטל את פריסת מערכת ההגנה במזרח אירופה תמורת פעילות אקטיבית יותר של הרוסים במטרה למנוע את התגרענות אירן - נכונות לסנקציות חריפות יותר; פעילות אינטנסיבית יותר נגד חברות רוסיות שמסייעות לאירן, התבטאויות רוסיות נחרצות יותר בנושא.

בהתחשב בכך שהעילה העיקרית לפריסת המערכת במזרח אירופה היא לספק מענה לאיום הטילים האירני, הרי שהבנה במתכונת המוצעת, עשויה לבטל את ההצדקה המרכזית לה.