מי יבקר את המבקר?

את גל אירועי "ארבעים שנה למלחמת ששת הימים" שחלף מעלינו לאחרונה חתם אירוע חשוב ומיוחד. ארגון "אמנסטי" העולמי פרסם דוח מיוחד העוסק ב"הרס התקווה הפלשתינית על-ידי ישראל" בארבעים השנים האחרונות.

ולמי שפספס: תחת הכותרת: "כיבוש מתמשך: פלשתינים תחת מצור בגדה המערבית" מציג ארגון "אמנסטי" את ישראל כמי שרומסת ברגל גסה את זכויות האדם של התושבים הפלשתינים , גורמת למות ילדיהם ואחראית לשלל האסונות המגוונים שפקדו את האוכלוסיה הפלשתינית בארבעים השנים האחרונות.

מהדוח נעלמים נתונים רבים העלולים להאיר את הסכסוך באור קצת שונה ולהעמיד אותו בהקשר רחב ופרו ישראלי יותר. כך נעדרת מהדוח התייחסות לטרור הפלשתיני, לשימוש שנעשה באזרחים וילדים כמגנים אנושיים, לחינוך לאלימות והסתה ברשות הפלשתינית ועוד.

שיטוט אקראי באתרי החדשות והפובליציסטיקה מצייר את הרושם שבעוד העיתונאים והוגי הדעות מעניקים לדוח יחס רציני ללא צל של פקפוק ועוררין, הרי שבקרב "העם" כפי שרוחו משתקפת מתגובות הטוקבקיסטים זוכה הדוח למידה זעומה ביותר של אמון: "כרגיל, מציאות מעוותת מבית היוצר של אמנסטי", "למה צריך להגיב בכלל לדוח כל כך הזוי וחד-צדדי"? ועוד. בשורות הבאות אנסה לצקת תוכן ממשי ל"תחושת הבטן" הכללית של הציבור ולהוכיח שארגון "אמנסטי" העולמי הוא אכן גוף מוטה פוליטית ושהדוחות אותם הוא מפרסם הם אכן חד-צדדיים.

קצת פרופורציות - (קצת מאוד אפילו). "ארגון אמנסטי העולמי- פועלים להגנה על זכויות אדם ברחבי העולם"- כך נקבע בכותרת האתר הרשמי של הארגון. ניתן לצפות מארגון הנהנה מתקציבי ענק של עשרות מיליוני דולרים בשנה והמתיימר לקדם אג'נדה כלל עולמית שייחלק בצורה הגיונית את המשאבים העומדים לרשותו. ניתן לקוות שנפח הפעילות של הארגון ברחבי הגלובוס ישקף את מפת הקטסטרופות החברתיות ואירועי הפרות זכויות האדם ברחבי העולם.

בפועל המציאות שונה. במסגרת ארגון "NGO monitor", המתמחה במעקב אחרי ארגוני זכויות אדם, עמל צוות חוקרים בראשות פרופסור ג'ראלד שטיינברג על פיתוח מודל לניתוח כמותי ואיכותי של דוחות ארגוני זכויות אדם כאמנסטי ודומיו. ממצאי המודל ,שפורסמו בדוח מקיף הסוקר את פרסומי אמנסטי בשנת 2006 , לא משאירים מקום לספק: ישראל "זוכה" לסיקור וגינוי הפעולות אותן היא נוקטת מעל ומעבר וללא כל פרופורציה לחלקה היחסי בעוגת הזוועות העולמית.

כך לדוגמא , בשנת 2006 הקדיש הארגון לישראל 48 פרסומים כגון: דוחות, הודעות קצרות, מכתבים פתוחים, הודעות לציבור והודעות לעיתונות. לשם השוואה: חיזבאללה זוכה ל-17 פרסומים (על אף המלחמה בקיץ האחרון), הממשל העירקי ל-15, הרשות הפלשתינית אשר בתחומיה נהרגו ב-2006 עשרות אנשים ע"י בני עמם וחוק העונשין שלה מכיל עשרות סעיפים אשר עונשם הוא מוות 'זכתה' רק ב-10 פרסומים. לפסגת הציניות מתעלה הארגון בטיפולו בחבל דארפור שבסודאן בו משתוללים כבר שנים עוני, רעב והשמדת עם שמוצאים את ביטויים בלא יותר מ-37 פרסומים בלבד. ואם באחוזים זה מצלצל לכם אבסורדי יותר: ע"פ" אמנסטי", העימות הישראלי פלשתיני "שווה" 30% יותר תשומת לב מאשר רציחתם, גרושם והרעבתם של מיליונים. למעשה, המדינה היחידה שמתחרה עם ישראל על תשומת ליבו של "אמנסטי" היא אירן וגם זה בפרמטרים מאוד ספציפיים.

עוד עולה מן הדוח של ה-NGO monitor כי הטרימינולגיה והמונחים בהם עושה אמנסטי שימוש בחיבור מסמכים הנוגעים לישראל חמורים ובוטים פי כמה מאלה המצויים בדוחות העוסקים במקומות אחרים בעולם. אז איך זה שכולם לוקחים אותם כל כך ברצינות? אז זהו שלא. כך לדוגמא, קבע האקונומיסט הבריטי כי "ארגון המקדיש בדוח השנתי שלו יותר עמודים לפגיעות בזכויות אדם הנעשות בבריטניה ואמריקה מאשר אלה הנעשות בבילורוסיה וערב הסעודית, לא יכול לצפות להימלט מבחינה ספקנית של דבריו".

מבקרים אחרים, ביניהם הפרופסור למשפטים מאוניברסיטת הרווארד אלן דרשוביץ וה-Capital Research Center בארה"ב ספקו ראיות ממשיות לחד-צדדיותו של הארגון ולדיווחים המבוססים ברשלנות על "עדי ראיה". עוד קבע ה-CRC כי אמנסטי תחת הנהגתה של איירין קאהן אימץ "סטנדרט כפול של זכויות אדם , סדר יום פליטי שמאלני, תפיסות לא רציונאליות של עימותים מזוינים וקו תעמולתי אנטי ישראלי ואנטי אמריקני".

בדוח שפורסם ע"י חוקרים מאוניברסיטת לונדון ועוסק בדוחות אמנסטי וארגון HRW לגבי העימות בקולומביה נקבע כי שני הגופים "לא עקביים בגישתם, וזו כוללת עמימות הן בנוגע למקורות עליהם הם מתבססים והן בנוגע לנושאי מחקרם". עוד מציינים החוקרים את "הכישלון בציון המקורות, ההגדרות המעורפלות, צורת הדיווח הלא עקבית והתיאור המעוות של העימות בקולומביה".

חוסר דיוק וסילוף עובדות - חלק גדול מהעיוותים המתפרסמים במסמכי אמנסטי ניתנים לגלוי פשוט ללא הזדקקות למכשירים סטטיסטיים מתוחכמים. דוחות הארגון מלאים בדוגמאות של חוסר דיוק רשלני (אם נלמד זכות על חוקרי הארגון). כך לדוגמא, בדוח שפורסם בספטמבר 2006 נקבע כי המלחמה פרצה ב-12 ליולי ללא ציון האירוע החשוב היחיד באותו יום והסיבה לפרוץ המלחמה כולה : מתקפת חיזבאללה על כוח צה"ל. מאוחר יותר, בדוח השנתי לשנת 2006 שפורסם לפני כשבועיים המתקפה דווקא מוזכרת אך לפי הדוח נהרגו בה רק שלושה חיילים. המציאות היא כמובן שבמהלך אותו יום נהרגו שמונה חיילים ונחטפו שניים : אלדד רגב ואהוד גולדווסר.

עוד מדווח הארגון על 1200 הרוגים לבנונים ללא הבדלה בין לוחמי חיזבאללה לבין אזרחים ,ללא הצגת סימוכין לדבריו וללא בדל של דיון בסוגיית השימוש שעשה חיזבאללה במגנים אנושיים. גישה "מחקרית" דומה מנחה את הארגון גם כשהוא מדווח על 650 הרוגים פלשתינים בתחומי ישראל.

סדר עדיפויות מעוות - מכל האמור לעיל מתבהרת ועולה התמונה הבאה: ארגון אמנסטי העולמי, שבחשיבותו ויכולותיו אין לזלזל, עושה שימוש ציני במנדט, בתקציבים, באמינות ובחשיפה שניתנים לו כמגן זכויות האדם בעולם ומעדיף להפנות את משאביו העצומים לקידום אג'נדה פוליטית שמאלנית אנטי ישראלית- אמריקנית.

אך חמור מכך: בבחירותיו התמוהות וביישום סדר היום המעוות שלו, הארגון בעצם מפנה את גבו לאלה הזקוקים לו באמת: לילד החולה בקונגו ולאישה הרעבה בסודאן שקמפיין עולמי מתוזמר ומתוקצב (תחומי ההצטיינות של הארגון כאמור) לאספקת מזון ותרופות ולהנעת ממשלות המערב לנקוט יוזמה ולהתערב יכול להציל את חייהם.

אנו קוראים בזאת לארגון לחזור ולאמץ את החזון והמטרות המקוריות כפי שהן מנוסחות על ידיו ושלשמן נוסד : "תנועה כלל עולמית לקידום הכרה בין לאומי בזכויות אדם". ואם בדרך להגשמת מטרה זו יניח אמנסטי למדינת ישראל לנפשה ויאפשר לה להגן על עצמה ללא חשש וללא פחד מדוחות וקמפיינים המשרתים גורמים אנטי ישראלים הכופרים בזכות קיומה - מה טוב. עד שיעשה כן נאלץ, לצערנו לתת לפעילויותיו את אותו יחס חשדני וקר השמור לארגונים פוליטיים מוטים וחד-צדדיים.