אולמרט בחר בקפדנות את הזירה בה יצא עם ההכרזה הדרמטית שבאה לשים קץ לשלטון החונטה המשפטית שייסד ברק - במה שהתפרסם כ "פרלמנט העמק", בשיחה נינוחה על בקבוקי בירה ותקרובת בקיבוץ יפעת, עם ותיקי משקי עמק יזרעאל.
שם, ביום ו´ האחרון, הודיע שבא הקץ לדיקטטורה המשפטית של חבורת ברק, אשר נטלה את השלטון בפוטש משפטי, תוך שהיא מערערת את איזון שלוש הרשויות ההכרחי לקיום דמוקרטיה מערבית.
ב"פרלמנט העמק", הכריז אולמרט שהגיע הזמן לשים קץ לשלטון כנופיית החוק שנטלה על עצמה את סמכויות הרשויות המחוקקת והמבצעת והפכה בהליך אנטי דמוקרטי לכת השולטת במדינה, בלי בחירות ותוך הכתבת סולם ערכים של מיעוט קטן על רצון הרוב, הרואה בערכים אלו מעוותים ומסלפים את רצון העם, כפי שנקבע בבחירות.
במשך שנות שלטונו, כאשר הוא פועל באמצעות צבת תלת זרועית של פרקליטות/משטרה/תקשורת, הילך ברק אימים על כל נבחר ציבור שהעז להמרות את סמכותו. המערכת המשפטית הפכה ממערכת השופטת על-פי חוקי הרשות הנבחרת למתפרת תיקים נגד כל מי שפעל נגדה.
יציאת ברק לגמלאות, הצטלבה עם ירידה דרמטית באמון הציבור במערכת בראשה הוא עומד. במקביל מונה רמון לשר משפטים, שסירב לקבל את תפקיד הפודל המכשכש בזנב למשמע הוראות אדוניו, כמו שרי משפטים קודמים, דוגמת מרידור, שטרית וכיו"ב. הוא התנגד למינוי ביניש, המשנה לדיקטטור בחבורת ברק, כנשיאת בית המשפט העליון במקומו. ביניש דאגה מיד לתפור לו תיק. היא הצליחה אומנם להדיח אותו מכסאו ולסלול את דרכה לתפקיד. אבל הטרף הזה היה אחד יותר מדי. היא לא הצליחה לעכל אותו.
משפטנים מבריקים, אנשי מקצוע בתחומם, יצאו הפעם בצורה נחרצת נגד חבורת אומרי ההן שריכז ברק סביבו ואשר הצטיינו בכניעה לתכתיביו יותר מאשר בהבנת החוק. בראשם, פרופ´ דניאל פרידמן, שפרסם מאמר ביקורת חריף על פסק הדין של השופטת במשפט רמון, שהרשיעה אותו במטרה לקבל קידום מביניש. מיד לאחר פרסום מאמר זה, מינה אותו אולמרט לשר משפטים. בכך הראה ברורות שכוונתו להילחם חזיתית בחבורת ברק.
למה אולמרט? לאחר התרסקותו בסקרי דעת הקהל בעקבות התבוסה במלחמת לבנון השנייה, לא היה לו יותר מה להפסיד. כמו גם לכל חבורת הפוליטיקאים שהתכנסו סביב שרון במפלגת קדימה. ביניש העריכה שהדרך הטובה ביותר להציל את מעמדה המתערער, היא ע"י הטלת בוץ ורפש לכל הכיוונים, השחרת והשמצת המערכות המחוקקת והמבצעת, כדי שבית המשפט העליון יצטייר שוב בדעת הקהל כאביר על הסוס הלבן הדוהר להציל את המדינה מבין ההריסות. אולמרט היה המטרה האולטימטיבית. עושי דבריהם של שופטי העליון בתקשורת, מילאו את טורי העיתונות, מסכי הטלוויזיה וגלי האתר בפרשיות על פרשיות של "שחיתות" או שחיתות ראש הממשלה.
בכלל לא משנה אם השחיתות היא עם מרכאות או בלעדיהן. הממשל מלא שחיתויות, ועוטי הגלימות השחורות מן העליון לא מפגרים בתחום זה אחרי עמיתיהם משאר זרועות השלטון. השאלה היא רק את מי בוחרים כקרבן התורן האמור לעבור את תהליך השחיטה הפולחנית הדרוש לקתרסיס הלאומי, בטכס הקבוע של הקרבת הקרבות על-ידי כהני העליון. הפעם, לנוכח התערערות מעמד הכהונה של העליונים, נבחר קרבן שמן במיוחד. ראש הממשלה.
אולמרט אבל ייעד לעצמו תפקיד שונה מן הקרבנות הקודמים. הוא לא עמד לעזור ליד האוחזת בסכין הפולחנית ע"י הושטת גרונו. מינוי פרידמן היה איתות ברור שהחליט לקלקל הפעם את הטכס הפולחני הנערך לקול תופי הטמטם של המדיה.
ביניש עזרה לו בכך, בשגיאה הקשה שעשתה בפרשת וינוגרד. בעוד ברק ידע לכוון את המדיה לשחק על-פי התווים שלו, היא אצה רצה לספק את רצון האספסוף של הרצליה פיתוח ורמת השרון. בעוד ברק הצליח להפוך את העליון מ"סניף של מרצ" לכך שמרץ תהיה סניף של העליון, החזירה ביניש את העליון לדרגת הסניף של גלאון. היא שיחקה על-פי הרצונות של הח"כית ממרץ ודרשה מוועדת וינוגרד לפרסם את הפרוטוקולים. עם תאריך יעד. ובדרך להשפיל גם את גביזון, עוד אחת השייכת למקצוענים וממילא לא התאימה לכהן בעליון של ברק. ביניש לא העריכה אבל נכון את תגובת הפרופסורית המבריקה למשפטים. גביזון אמרה: יוק. וביניש נאלצה להיכנע. כי האלטרנטיבה היתה לשלוח שוטרים לקחת בכוח את הפרוטוקולים. את זה אפילו ברק לא היה מסוגל לעשות לגביזון. בטח לא ביניש.
נוצר תקדים. לראשונה מאז תפשה חבורת ברק את השלטון - סירב מישהו למלא צו של בג"צ. האמת היא שרבים מצווי בג"צ הם בלתי חוקיים בעליל. ברק ניצל אבל את פעולת המלקחיים שלו של פרקליטות/משטרה/תקשורת כדי לכפות אותם על הציבור ובאמצעותם לתפוס את השלטון בצורה לא דמוקרטית. הפעם, לראשונה, היה מי שסירב.
ביום 29.5.07 קיבל בג"צ בראשות ביניש והשופטים ברלינר וג´ובראן את עתירת ועד ההורים העירוני בשדרות לפיה יש למגן את כל כיתות האם ביישובי אזור עוטף עזה ודחה את עמדת המדינה, לפיה יש למגן בשיטת המרחב המוגן רק את כיתות הטפח (מעבדות, ספריות ושאר חדרי הלימוד בהם מתקיימים שיעורים מיוחדים). במסגרת פסק הדין הורה בג"צ למדינה למגן עד תחילת שנת הלימודים הבאה את כל כיתות האם בבתי הספר בעוטף עזה.
ביום ו´ האחרון, השתמש אולמרט בהחלטה זו כדי לעשות המשך לתקדים גביזון. הוא בחר את "פרלמנט העמק" כדי להכריז שהשלטון שב מעתה מן החונטה המשפטית לבית המחוקקים של העם:
"לא בית המשפט יחליט איפה נמגן וכמה נמגן. זה בלתי נסבל ולא יעלה על הדעת. זאת החלטה של הממשלה, ואם הממשלה טועה - שיחליפו אותה".
במילים אחרות, בדמוקרטיה קובע רצון העם, ולא רצון חבורת העליון. אם ההחלטה לא טובה, שהעם יאמר את דברו בבחירות. והכל במסגרת החוק: "הממשלה ורק הממשלה היא הגורם שצריך לקבל החלטות בנושא המיגון. הקצאת משאבים וקביעת סדרי עדיפויות, כל אלה באחריות הממשלה והיא זו שמוסמכת לקבל הכרעות". מי שלא מבין זאת, כמו גב´ ביניש, הוא אשר פועל נגד החוק.
אתמול (א´) חזר אולמרט בישיבת הממשלה על הדברים: "הממשלה ורק הממשלה היא זו שתקבל את ההחלטות בכל הנוגע לסדרי עדיפויות בנושא המיגון. כך נהגנו וכך ננהג. יש מה לעשות בנושא הזה והכל יטופל במסגרת עבודת הממשלה".
כדי למתן את ההכרזה, כדי שלא יצטייר הדבר כהכרזה תוקפנית, מה שלא מתקבל טוב בדעת הקהל, אמר: "אנחנו לא מנהלים מאבק בבית המשפט העליון, בוודאי שלא נלחמים בו". אבל, שיהיה ברור: "בנושא זה יש לפעול לאור המלצות מערכת הביטחון ופיקוד העורף".
את תפקיד היציאה מן הכלים, הותיר לביניש, שכבר הוכיחה שהטמפרמנט שלה רחוק מלהיות מה שדרוש לדמות ממלכתית, מצג שברק כה הצטיין בהכנתו. וכך הגיבה: "אולמרט מהלך אימים על בג"צ, הוא מנסה להרוס את המערכת שאמורה להכריעה בענייניו". כלומר, אולמרט מנסה למנוע מאיתנו להושיב אותו מאחורי סורג ובריח, לכן הוא מתנהג כמו בריון אלים - מסבירה לנו ביניש.
האמירה הזאת מראה שבניגוד לקודמה ברק וליריבה אולמרט, ביניש לא מבינה כנראה הרבה בדעת קהל. סוף סוף, תחת ברק היא התרגלה לקבל הכל בכפית של זהב. כאשר היא נתקלת עכשיו בסירוב להמשיך לפטם את האגו שלה - לא פלא שהיא מגיבה בצרחות כמו ילד מפונק.
מרוב תסכול וזעם, לא דאגה לנסות לבודד את אולמרט, אלא העצימה גם את איבתו של השר לביטחון פנים, אבי דיכטר: "כשראש הממשלה מתנהג כך גם השרים מקבלים אור ירוק. דיכטר כבר תקף את בית המשפט העליון בעבר. הוא אדם חסר מעצורים", הוסיפה להתקפה על אולמרט. דיכטר לא נותר חייב לנוכח ההשתוללות המילולית של ביניש: "אני דווקא זוכר שופט עליון לשעבר ששמו מיכאל חשין שהתבטא במונח ´אגדע את ידיו´ בהקשר של שר המשפטים. זו, לדעתי, אמירה חסרת מעצורים", הגיב.
אם אולמרט יצליח לשרוד פוליטית עוד תקופה קצרה, מה שנראה סביר, היא תיאלץ אבל כנראה להבין עד מהרה שתם עידן. גם כאן, כמו במקרה גביזון, היא מסובכת עם תאריך. המבחן יהיה בתחילת שנת הלימודים הבאה, 1.9. עד אז חייב בג"צ את המדינה למגן את בתי הספר. וגם עכשיו, כמו במקרה גביזון, לא נראה שיש לה כוח ציבורי להכניס את אולמרט, או את בראון שר האוצר, לבית הסוהר, כאשר יסרבו בפועל לשחרר את הכסף.
עם בועז אוקון, אותו הפכה ליריב מושבע, כפרשן על משפטי של ידיעות אחרונות, שם כותבת בענייני משפט גם טובה צימוקי, עיתונאית מוכשרת ומבקרת חריפה של העליון; עם משה גורלי כפרשן על משפטי של מעריב, אף הוא מבקר חד עט של חבורת ברק; עם עיתונאים, כמו יואב יצחק למשל, התוקפים חזיתית כבר זמן רב את בית המשפט העליון, בייחוד את ביניש, כאשר הם חושפים שחיתויות שלה ושל בני משפחתה; עם ממשלה בה חברים פרידמן, רמון, בראון, דיכטר, אשר יצטרפו במרץ רב להביא להדחת החונטה המשפטית מן השלטון - בכלל לא ברור שלטונו של מי יבוא לקצו קודם, של אולמרט או של ביניש.
בכל מקרה, למאבק הזה יש יותר חשיבות לגבי עתיד העם היהודי היושב בציון, מאשר למאבק בין גבי אשכנזי וחסן נסראללה.
שהרי - מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
