|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אם הוועדה לא מצאה את גבורתו של רועי קליין, כמספיקה לעיטור הגבורה, אף אחד כבר לא יזכה בזה לעולם. ולפני שוועדה אחרת תיכשל בעתיד, ותעניק את עיטור הגבורה למישהו אחר- עדיף לבטל את העיטור הזה. אם לרועי קליין ז"ל לא מגיע, לאף אחד, לעולם! - לא יגיע. מפני שרועי קליין ז"ל, הוא שיא השיאים...
|
יש כמה סוגים של צל"שים. הכי נחשב, נקרא "עיטור הגבורה" (אביגדור קהלני). השני הכי נחשב, נקרא "עיטור העוז", הבא אחריו נקרא "עיטור המופת", ואח"כ "צל"ש רמטכ"ל", צל"ש אלוף" וצל"ש מפקד האוגדה.
סיפורי גבורה מגיעים לשולחנה של ועדה, וזו יושבת על המדוכה, ומקטלגת את מעשה הגבורה לפי "משקלם". זה חשוב. מדובר ביותר מאשר תודה לגיבורים. צל"ש הוא סיפור מצופף שורות. מכונן. מחנכים עליו בני נוער. מעשי גבורה מציתים את דמיונם של צעירים. הפנמת הסיפורים, כמוה כתוספת אומץ לב ללוחמים הבאים. במדינה הנתונה לסכנה קיומית תהילת "המצולשים" היתה צריכה להיות שיא השיאים.
אלא שלמסר כזה יש ריח של ספרטה, והאתונאים שלנו מפיצים את סלידתם האוטומטית ממה שהם מכנים "מיליטריזם". מבחינתם, חשיבה כוחנית ראויה לבוז. ככה מפיצים ומשווקים רפיון. בהתנשאות. אנחנו נקונן על החלשת ה"פטריוטיזם", והם ילגלגו בנוסח: "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל".
צרכני התקשורת נתבשרו אתמול, שהרמטכ"ל חתם על מאה ארבעים ושתיים תעודות צל"ש. זאת היתה הזדמנות לחזור לימים, שהחיילים הצעירים יצאו להגן בגופם על הטעות שעשו אותם אזרחים שהצביעו לקדימה, והושיבו על כורסת ראש הממשלה, אבא של שני משתמטים. זה אותו איש, שהבטיח לנו בטרם נבחר, שאם ייבחר- "יהיה כיף לחיות בארץ הזאת". וכדי לשכנע אותנו שהוא מתכוון ברצינות, מיד לאחר שנבחר, הפקיד את ביטחוננו, בידיים המסוקסות של האיש והשפם.
נחזור לצלשים. בעידן של מבול אינפורמציה, אנחנו עוברים על הידיעות ברפרוף. אין זמן להעמיק. מבט שטחי, הופך את הידיעה על הצלשים לעוד ידיעה. ולא היא. אם מסירים את האבק מהערכים עליהם גדלנו, הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו, זה שבזכות האנשים האלה, והחברים שלהם - אלה שאיתנו, ואלה שלא - אנחנו כאן!
אני מודה: התודה שאני חש כלפי חיילי צה"ל - אין ענקית ממנה. במיוחד אלה המכונים בעגה "מורעלים". אחרי שלמדתי מהתקשורת שיש כל מיני סוגי צלשים, גיליתי, שהוועדה לא מצאה אף לא אחד מגיבורנו ראוי לעיטור הגבורה. בשניות הראשונות, חשבתי- טעות! אח"כ הבנתי שלא. מכאן המסקנה: שחברי הוועדה הגיעו להחלטה, שגבורתו של רועי קליין ז"ל, משקלה לא מגיע כדי מתן העיטור.
תחושה המורכבת מאכזבה, זעם, ותמיהה הציפה אותי. אנחנו יודעים שגבורה מכילה אומץ לב, תושייה, דבקות במטרה, מנהיגות ברמה חריגה, מסירות אין קץ, ועוד כהנה וכהנה תכונות שהחירום והסכנה חושפים.
הסיפור של רועי קליין ז"ל היה יוצא דופן. על כל התכונות שמניתי, רועי הקדוש, גילה הקרבה. הוא זינק על רימון, וספח לגופו את כל הרסיסים. במילים פשוטות: הוא הקריב את חייו, כדי להציל את חבריו. מה יכול להיות יותר עילאי מזה?
אם הוועדה לא מצאה את גבורתו של רועי קליין, כמספיקה לעיטור הגבורה, אף אחד כבר לא יזכה בזה לעולם. ולפני שוועדה אחרת תיכשל בעתיד, ותעניק את עיטור הגבורה למישהו אחר- עדיף לבטל את העיטור הזה. אם לרועי קליין ז"ל לא מגיע, לאף אחד, לעולם! - לא יגיע. מפני שרועי קליין, הוא שיא השיאים...לא מאוחר לתקן!
|
| תאריך:
|
11/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
11/08/2007
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ירדנה
|
11/08/07 11:51
|
|
|
|
|
|
רמת אפעל.
|
11/08/07 16:02
|
|
|
|
2
|
|
חפ"ש
|
11/08/07 12:32
|
|
|
|
|
|
עודד ב
|
11/08/07 16:31
|
|
|
|
3
|
|
א.ברנוביץ
|
11/08/07 12:44
|
|
|
|
|
|
מכיר ויודע היטב
|
11/08/07 14:57
|
|
|
|
|
|
א.ברנוביץ
|
11/08/07 16:33
|
|
|
|
|
|
מכיר ויודע היטב
|
11/08/07 17:53
|
|
|
|
|
|
א.ברנוביץ
|
11/08/07 18:45
|
|
|
|
|
|
מכיר ויודע היטב
|
12/08/07 06:49
|
|
|
|
|
|
א.ברנוביץ
|
12/08/07 10:08
|
|
|
|
|
|
אחד שמכיר ויודע
|
12/08/07 13:06
|
|
|
|
4
|
|
משה, עורך-דין
|
11/08/07 13:42
|
|
|
|
5
|
|
Mark Twain
|
11/08/07 16:32
|
|
|
|
6
|
|
אלון ט
|
11/08/07 19:58
|
|
|
|
|
|
ניקולאי
|
12/08/07 08:21
|
|
|
|
7
|
|
מרכינה ראש
|
11/08/07 22:50
|
|
|
|
8
|
|
החקלאי
|
12/08/07 08:20
|
|
|
|
9
|
|
נחום שחף
|
12/08/07 08:22
|
|
|
|
|
|
א.ברנוביץ
|
12/08/07 10:16
|
|
|
|
10
|
|
קצת היסטוריה
|
12/08/07 12:39
|
|
|
|
11
|
|
לוחמי בינת ג'בייל
|
12/08/07 14:03
|
|
בשנים האחרונות אנו עדים לקריסתם של גופים מסחריים גדולים (חפציבה, קלאב מרקט וכו'), ומוצאים את עצמנו מופתעים כל פעם מחדש, שכן לכאורה אנו מצפים מגדודי רואי החשבון שמלווים את החברות לצפות ולהתריע מבעוד מועד על הסדקים שנפערים באיתנותה של החברה ולא כך הוא הדבר הואיל ואירועים כאלה ניתן למנוע רק על-ידי ביקורת פנימית נאותה ושונה מזו הנהוגה כיום.
|
|
|
|
|
הממרה האמריקנית אומרת שאם מישהו מקרטע כברווז ומגעגע כברווז, קרוב לוודאי שהוא ברווז. איגוד מרצי האוניברסיטאות הבריטי מזכיר לי ממרה זו.
|
|
|
|
|
כל נהג מכיר את התופעה, אתה נוסע בשטח עירוני פונה ימינה או שמאלה ומיד לאחר הפניה לפתע צץ מחסום פתע שהוצב במקום לשם בדיקת רישיונות שגרתית, השוטרים אשר מנסים למנוע מנהגים שמסמכיהם לא בתוקף להתחמק מבקשים להפתיע במיקום המחסום. במקרים רבים מוצב המחסום מיד לאחר פנייה בשטח מסומן אדום לבן, תחנת אוטובוס או אין עצירה.
|
|
|
|
|
בעת ההיא עדיין גרתי בהוד-השרון, ובימי ראשון בבוקר, לאחר תורנות-שבת של 24 שעות במחלקה הנוירולוגית בבית חולים מאיר שבכפר-סבא שאותה ביצעתי דרך-קבע, נהגתי לנסוע עם מכוניתי עד התחנה המרכזית של אגד הנמצאת בסמוך, להחנות אותה, ולהגיע באוטובוס לאמי מרים מרקוס שבחיפה - היא גרה אז בשכונת אחוזה שעל הכרמל, ועדיף היה שאשתמש בתחבורה הציבורית במקום לקחת על עצמי נהיגה אחרי תורנות כה ממושכת שלא אחת היתה כרוכה, כמו רוב עבודת הרופאים התורנים במיון, בלילה ללא-שינה.
|
|
|
|
|
כולנו זוכרים וזוכרות איפה היינו כשרבין נרצח. אם היינו אז בכלל, כי עבר הרבה זמן. הבן שלי, למשל, אישיות בוגרת בת כמעט 12 חורפים, היה אז עובר בבטן אימו והגיע איתי לכיכר, נדהם איתי, בכה איתי, נולד מתוכי 3 חודשים אחר-כך - ולא מבין מה מיוחד באוניברסיטת בר-אילן. אחד מבני משפחתי שהיה אז ילד (בגיל של בני היום), צמח והפך לנער מחונן הלומד לתואר ראשון במקביל ללימודי התיכון. הוא סירב להסכין עם החיבור לבר-אילן, מסיבות אידיאולוגיות. בזכותו, יכולים עד עצם היום הזה נעריה ונערותיה המחוננים של עירו, ללמוד לתואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה. היו הרבה אמוציות סביב האוניברסיטה הזו.
|
|
|
|
|
