כאשר פתחה קלרה ון-סט את תיבת הדואר בביתה, בשיכון בבלי בתל אביב, הופתעה למצוא מעטפה ממוענת על שמה, שנשלחה אליה מפראג.
לקלרה, שמעולם לא התכתבה עם מישהו בגוש המזרחי, ציפתה הפתעה גדולה עוד יותר, כשפתחה את המעטפה המיסתורית. המכתב נשא את חתימתו של אוטו דויטש, מי שהיה אביה-מאמצה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואשר מאז לא שבה לראותו או לשמוע עליו. במכתבו גולל אוטו דויטש את פרשת אימוצה של קלרה בשנות האימה ואת ניסיונותיו הנואשים לאתרה במשך כל השנים שלאחר המלחמה.
65 שנים חלפו מאז פגשה קלרה לראשונה את "הדוד אוטו". היה זה במחנה הריכוז טרזנשטאדט, שאליו הגיעה לאחר שנעצרה על-ידי ה"גסטפו" מבית הוריה באמסטרדם. הילדה היהודיה, בת החמש, שדמתה להפליא לילדת הפלא של הקולנוע, שירלי טמפל, שבתה את ליבו של אסיר יהודי שנקלע למחנה. אסיר זה, אז בשנות ה-30 לחייו, זכה באותם ימים למנוחה, שהוענקה לו על-ידי שלטונות הכלא, בגין ניתוח מסובך. את "מנוחתו" נצטווה לבלות כמשגיח על קבוצת ילדים. כך התוודע אל קלרה היפה, שהיתה נוהגת להתבודד באחת הפינות, עצובה ובוכיה. הוא הציג עצמו בפניה כ"דוד אוטו", מנסה לנחמה, כי אף הוא, כמוה, נעקר מביתו בפראג והותיר אחריו שם את אשתו האהובה.
טיול יומי
את תפקידו כמשגיח היטיב "הדוד אוטו" לנצל עד תום. באישור שלטונות הכלא הותר לו לצאת מדי יום ראשון לטיול עם קלרה, בין החומות, וכך נקשרו עד מהרה בין השניים קשרים הדוקים.
שיחק מזלה של קלרה ומבין מאות הילדים שהיו עמה, צדה גם את עינו של מפקד המחנה. יום אחד קרב אליה, ליטפה ולחש על אוזנה: "את דומה כשתי טיפות-מים לבתי, ושתיכן נראות בדיוק כמו שירלי טמפל היפה".
זכות זו, מסתבר, עמדה לקלרה במשך כל התקופה שהיתה במחנה, כאשר רבים מהילדים האחרים, שהיו במחיצתה, נשלחו על-ידי אנשי הס.ס. לתאי הגאזים, ואלה נצטוו לפסוח עליה. כך נותרה קלרה, בימיו האחרונים של המחנה, עם קבוצה של 50 ילדים, שנועדו להיות דגם של "מחנה לדוגמא".
הקשר בין "דוד אוטו" לקלרה נותק דווקא כאשר שיחררו בעלות-הברית את המחנה. בוקר אחד, משביקש לפקוד את חדרה של קלרה, הופתע לגלות כי היא נעלמה. כל שנמסר לו היה שכילידת הולנד, נשלחה חזרה לארץ-מוצאה.
"הדוד אוטו" לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא כבר רקם חלום ליטול עימו את קלרה לפראג כבת-מאומצת, והנה התנפץ חלומו לרסיסים.
בשנת 1945 חזר אוטו דויטש לפראג ומצא שם את רעייתו, מריון, שממנה נותק בשנות המלחמה. כשסיפר לה על קלרה, שבתה דמותה של הילדה גם את לב האשה, שמעולם לא ראתה אותה, אלא בתמונת-המזכרת שהעניקה קלרה לאוטו בין כותלי המחנה.
הזוג, חשוך הילדים, החליט לא לנוח ולא לשקוט עד שיאתר את קלרה. אלא שמלאכת האיתור נראתה אבודה מראש. דויטש, שלא ידע את מקום הימצאה המדויק, פנה לעזרת "הצלב האדום", אך זה לא הצליח לאתרה.
התמונה נשמרה
לימים עלתה קלרה, שהוריה ניספו בשואה, לארץ ב"הכשרת הנוער", והחלה בונה את חייה. חלפו עשרות בשנים, אך מזיכרונה של קלרה ון-סט לא נעקרה דמותו המופלאה של "הדוד אוטו". לכל מי שהיה רק מוכן לשמוע, היא הרבתה לספר על אביה-מאמצה.
עד שבוקר אחד מצאה את מכתבו של אוטו דויטש בתיבת הדואר שלה. למכתב צורפו, מלבד תמונתו ותמונת רעייתו, גם תמונה נוספת, שגרמה לקלרה התרגשות רבה: היתה זו תמונתה שלה, משנות-ילדותה, שאותה הפקידה בידיו של אוטו, בעת שהותם בטרזנשטדט.
במכתבו גולל "הדוד אוטו", בן ה-95, את הקורות אותו מאז חזר לפראג. כיצד הצליח לאתר את כתובתה של קלרה? על כך אין כל רמז במכתב. אבל לסיפור הזה אין "הפי אנד". בעוד קלרה מתעתדת להשיב על מכתבו של מאמצה, הגיע מכתב נוסף מפראג - הפעם בחתימת רעייתו של אוטו, מריון. במכתב הודיעה האשה לקלרה כי "הדוד אוטו" האהוב שלה נפטר בימים אלה. מסך הברזל, שחצץ בין אוטו דויטש לקלרה במשך עשרות שנים - ירד הפעם סופית.
