שפוט לי ואשפוט לך

החששות שעם פרישתו מבית המשפט העליון ייספן השופט חשין בביתו - התבדו, כידוע, עד מהרה.

הבטן שהתמלאה במשך ארבע עשרה שנות כהונה בבית המשפט העליון מתרוקנת לה בקול תרועה.

וכיאה למרדן חסר תקנה הצמיח השופט חשין לאחרונה זיפי זקן. ואולי, מי יודע, גם נראה אותו יום אחד כשעגיל של צוענים תלוי לו על תנוך אוזנו.

אבל נחזור אל הבטן המתרוקנת:

בראיון ליל שבת שהעניק בביתו לרביב דרוקר ולעופר שלח מערוץ 10 פנה אליו רביב דרוקר בשאלה הבאה (ציטוט):

"כמה החלטות, בתחושה שלך, שהיית שם (בביהמ"ש העליון) ארבע עשרה שנה, הדברים מושפעים משיקולים אישיים? (למשל) זה השופט ברק רוצה את זה, אני לא רוצה להסתכסך איתו. כמה הרגשת שזה מושפע מהעניין הזה?"

חשין חוכך ארוכות בזיפי זקנו, מחייך, שותק ובסוף משיב (ציטוט): "אפשר לשתות משהו? אני רוצה לשתות...".

תגובתו זו של השופט חשין מסגירה, ללא ספק, שני דברים לפחות:

הדבר האחד הוא, שאכן קיימת תופעה שלפיה החלטות בבית המשפט העליון מתקבלות לא פעם על בסיס שיקולים בלתי ענייניים.

הדבר השני שאותו מסגיר השופט חשין בתגובתו זו, הוא הודאה בכך שהוא עצמו רואה בכך מעשה לא ראוי.

במילים אחרות, חשין, בהתחמקות מופגנת מהשאלה שהוצגה לו, ביקש לשתות משהו, וזו היתה דרכו להודות הן בקיומה של התופעה, והן בכך שהוא עצמו מבין ויודע שהמדובר בתופעה לא ראוייה.

חשוב להבהיר: אין פסול בכך ששופט בהרכב שופטים ינסה להשפיע על חברו להרכב לשנות את עמדתו ואף יצליח לשכנעו מטעמים ענייניים כאלה ואחרים.

הפסול החמור הוא כאשר שופט משנה את עמדתו, או שהוא מאמץ עמדה של שופט אחר - למרות שזו אינה עמדתו האמיתית, ולמרות שהוא לא באמת השתכנע בנכונותה של העמדה שאותה הוא "שוכנע" לנקוט.

הדברים, כמובן, חמורים לאין שיעור כאשר המדובר בשופטי בית המשפט העליון המכריעים כידוע לא רק בגורלו של הפרט, אלא גם בגורל הציבור והמדינה.

מעניין לציין שהשופט חשין עצמו עומד בראש אלה התוקפים את שר המשפטים דניאל פרידמן על שזה חותר לפגוע במעמדו של בית המשפט העליון ובעצמאותו השיפוטית.

ובכן, על מה בדיוק מגן כאן השופט חשין? על המשך קיומה של התופעה החמורה שהוא עצמו מודה בקיומה?