מלאו 30 ימים למן ליל חמישי בו התבשרנו על הירצחם של שמונת תלמידי ישיבת מרכז הרב.
ישיבת "מרכז הרב", ראשיתה עם התמנות הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל לתפקיד הרב הראשי לישראל. הרב קוק החל לפעול להקמתה בירושלים של הישיבה, שנועדה להיות מרכז רוחני שישלב את תורת ישראל עם תקומת עם ישראל בארץ ישראל. תחילה, בשנת תרפ"א (1921), התכנס חוג תלמידים מישיבות ירושלים סביב הרב, ושמע ממנו שיעורים בעניינים שונים. חוג זה, שנועד להוות "הכנה ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", מנה כעשרים וחמישה תלמידים.
הישיבה נוסדה ב-1924, והיא נחשבת לישיבה הראשונה שהיתה ציונית ברוחה. הרב קוק כינה אותה בשם "הישיבה המרכזית העולמית", מתוך רצון לראות בה מודל לתפישה חדשה לעולם הישיבות כולו: שילוב של לימודי התלמוד המסורתיים, עם שיעורים במחשבת ישראל ("שיעורי אמונה"), תנ"ך ואפילו היסטוריה יהודית, ידיעת הארץ וכתיבה ספרותית .
לימים הקנתה הישיבה לציונות הדתית את דרכה; היא דגלה בשילוב של תורה וחיי מעשה כשם שהרב קוק התווה בכתביו: 'עולם הקודש והחול'. "יש עולם של חול ויש עולם של קודש, עולמים של חול ועולמים של קודש, העולמים סותרים זה את זה. כמובן הסתירה היא סובייקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אומנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים" [אורות הקודש, הקודש הכללי, י"ז].
ואכן הישיבה מהווה את קודש הקודשים, בישיבת מרכז הרב בוחרים הן בקודש והן בחול וכך נוצר החיבור: קודש הקודשים.
הרב קוק ובנו ממשיכו, השכילו להבין את העוצמה שבהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ואת תפקידם החשוב של יהודים חילוניים בהקמת המדינה. הרב קוק ובנו בחרו להשתתף בבניין הארץ ובחיים.
ישיבת "מרכז הרב" היא ללא ספק הישיבה המרכזית והבולטת ביותר של הציונות הדתית. רוב עולם הרבנות של הציונות הדתית בא ממנה: ראשי ישיבות, רבני ערים ויישובים, ורבים מן המחנכים בישיבות ההסדר והישיבות התיכוניות. הישיבה דומיננטית בעיצוב דמותו והשקפת עולמו של עולם התורה הציוני-דתי, וברור גם שלפיגוע רב-נפגעים בישיבה כזו יש משקל כבד בעיני הציבור הציוני הדתי ובעיני הציבור כולו. את הישיבה פקדו רבים בימי האבל דתיים וחילוניים כאחד, אישי ציבור ועמך ישראל שביקשו לתמוך ולעודד.
לאור האוירה האוהדת והתומכת ברוצח ובמשפחתו בקרב הכפר ג'בל מוכאבר שבו התגורר הרוצח, להלן מספר הצעות מעשיות על-מנת להרתיע את הרוצח הבא:
1. מסתבר כי אביו של הרוצח עוסק בהגשת תוכניות בנייה בתחום העיר ירושלים. שלילת זכותו לעשות כן, תשדר מסר ברור כי עיריית ירושלים איננה מאפשרת למי שמחנך בניו לרצח להתפרנס בקלות.
2. פשיטה נקודתית על שכונת ג'אבל מוכבר לאיתור מבנים שאינם בנויים כהלכה, וטיפול משפטי בעבירות אלו: קנסות כבדים, הוצאת צווי הריסה וכיוצא בזה, דברים שבשגרה המבוצעים מידי יום ע"י הלשכה המשפטית בעיריית ירושלים, אך יש לתת עדיפות בפיקוח על ג'בל מוכאבר.
3. בעבר ניתנו פסקי דין המורים על ניתוק התשתיות השונות למבנים בלתי חוקיים ברחבי העיר ירושלים. יש לבצע טיפול דומה במבנים הבלתי חוקיים בשכונה, עד לביצוע צווי הריסה.
4. משטרת ישראל צריכה להגביר את הפעילות ולפשוט על שכונת ג'אבל מוכבר בתדירות גבוהה לגילוי פעילות עוינת המתקיימת במסגדים ובמוסדות נוספים בכפר.
אני מאמין כי פעולות ברוח הצעות אלו, יבהירו לכל תומכי ואוהדי הרוצח מהי משמעות הפגיעה ביהודי באשר הוא וכי העם אינו יושב מנגד וממתין למפגע הבא.
ברק מסכם בציפייה מודאגת לעתיד: "אם לא נשמור על בית המשפט, הוא לא יוכל לשמור עלינו"
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
