1) אישור עסקת החילופין של השבויים הישראלים בלבנון היה שיא ההתעללות במשפחות החטופים. במשך שבוע ימים, ללא רגע דל של שקט, המשפחות המיוסרות ניזונו מן התקשורת על גורל יקיריהם, מצבם והסיכויים שיוחזרו הביתה. אם זו לא התעללות, הרי שאין הגדרה טובה מכך. אך אין להתפלא על התנהלות הקברניטים ומקורביהם. זו המסורת הקבועה בישראל שקודם מודיעים ברדיו או בטלוויזיה ולאחר מכן פועלים, אם בכלל. מי שראה את קרנית גולדווסר המתחננת בפני התקשורת שכה עזרה לה בפעילותה, מבין היטב את הייסורים שהמשפחות עוברות. והשאלה היא מדוע חייבים לנהוג בצורה כה מטופשת, כה אכזרית? אין תשובה לכך.
2) משפחת שליט ממתינה לעסקה הגואלת שתביא הביתה את גלעד. לא תהיה זו הגזמה אם יאמר שהמשפחה נמצאת במתח שאין לתארו. ומה עושים אנשים "חכמים" המתנגדים לעסקה? מעודדים את משפחת שליט ע"י כך שהם מעריכים שבמצב הנוכחי ישתלם לחמאס להרוג את גלעד, לדרוש יותר ומיני אמירות מטופשות שאין כדוגמתן. מותר להתנגד לעסקה, מותר לומר כל דבר, אך יש להתחשב בכך שיש משפחה, שיש חברים, שיש מדינה ולא תמיד מן ההיגיון להשיא עצות.
3) אם הממשלה נהגה בטיפשות, כמו ממשלות רבות אחריה, ללא תכנון, ללא סדר יום ברור, בשלוף ובדיבורים אין סופיים, הרי שגם האופוזיציה לא נהגה ביתר חוכמה, בלשון המעטה. קולם הרם של הדברנים הבלתי נלאים של האופוזיציה לא נשמע, ואם כבר, היה זה קול ענות חלושה. ודאי מר נתניהו שהיה ראש ממשלה יודע היטב איך פועלים במצבים כאלה: ללא שום תוכנית, ללא שום חשיבה סדורה. מי שאינו מאמין יקרא את קורות שחרורו של רב המרצחים יאסין. או אז יבין מהי עבודת מטה מסודרת ועניינית בנושאים הקריטיים ביותר עבור ישראל.
4) שרת החוץ יצאה השבוע בהצהרה לוחמנית ברורה וחדה: מי שיורה קסאמים יקבל תגובה צבאית ראויה. שתי שאלות: מדוע יש צורך לומר זאת בפומבי? החמאס יתרגש מן האיום הזה כאשר הוא מבין שממשלת ישראל מנהלת מלחמת חורמה בעצמה? השאלה השנייה היא מדוע לדבר על דברים שממילא לא יתממשו ואז התוצאה תהיה עוד יותר הרסנית עבור ישראל. יתכן שלדברים יש קשר לפוליטיקה? ממש לא יתכן!
5) דני יתום פרש מן הפוליטיקה. לכאורה עוד אירוע מינורי ובלתי חשוב. לא כך הדברים. דני יתום הוא אדם מנוסה, ישר דרך שלא דבק בו רבב. פגשתי בו במשרדו בנושאים הקשורים לביטחון. אדם רציני, בקי מאוד בתחומי הביטחון, ביקורתי מאוד על מה שקורה. "לבושתו" מר יתום לא הבין שפוליטיקה היא מאכלת ורק מי שמפעיל אותה שורד. מי שנמצא בתוכה, טוב ככל שיהיה, יאבד. לכל אלה תוסיפו את מפלגת העבודה שהיא מפלגה האוכלת את חבריה, והרי לכם הסיבה מדוע דני יתום, אפרים סנה ורבים אחרים לא הצליחו לשרוד.
6) לפני כמה שבועות התבטא שר התחבורה, מר מופז, בעניינים שהוא מבין בהם היטב, למשל נושא אירן. כשירות טוב לביטחון ישראל ויחסי החוץ שלה, נידב מר מופז לכל העולם את תורתו הביטחונית לפיה על ישראל לתקוף את אירן. מעשה נפלא כיאה למי שהיה אמון על מערכת הביטחון ועל צה"ל. השאלה מה הושג בכך? שום דבר ממשי אלא רעש בינלאומי. לא זו בלבד שעל ישראל להתכונן לפעולה נגד אירן, אלא זו חובתה המוסרית. השאלה היא מדוע הפטפטת המיותרת שהיא בעצמה עלולה לחבל במאמצים של ישראל לבצע את מה שתמצא לנכון? אך מר מופז יכול להתנחם בכך שגם פקיד פיקח מאוד מן הפנטגון התבטא באותה הצורה. על זה נאמר: צרת רבים, נחמת טיפשים. ושלא נדע מצרות.
