השר פרידמן שוב מותקף מכל עבר ואף, לצערי, באתר זה, אשר בדרך כלל יחסו לשר היה אוהד יחסית. ההצעה להעניק סמכויות חקירה לוועדת בדיקה שתבחן את התנהלות הפרקליטות והמשטרה בכל הנוגע להאזנות הסתר שבוצעו במהלך חקירת השר רמון מעוררת התנגדות קשה. יורשה לי לשער כי התנגדות היועץ המשפטי והמשטרה לוועדה לא נובעת רק מהעובדה שיש להם מה להסתיר בפרשה זו, אלא מהתקדים המסוכן של אפשרות ביקורת חיצונית על תקינות הליכי החקירה ואולי גם על תקינות התנהלות הפרקליטות.
פרשת חקירת השר רמון סיפקה הזדמנות לחקירה כזו, הואיל והיו בה ככול הנראה מחדלים ומעשים לא תקינים, הן בקשר להשגת צווי בית המשפט שהתירו את ההאזנות והן בהסתרת קיום ההקלטות. איני מאמין שהדבר היה מקרי, או עקב תקלות אנוש שבתום לב. תקלות כאלו אינן קורות בהיסח הדעת בחקירה כה רגישה ויש להיות בהחלט חשדן כלפי גורמי אכיפת החוק, דהיינו, פרקליטות המדינה והמשטרה. העבר מלמד שגופים לא תמיד פועלים בתום לב ויש להם אג'נדה פרטית מלבד אכיפת החוק.
בקרה חיצונית
הבעיה האמיתית, עליה הצביע הפרשן-שופט (בדימ.) בועז אוקון, היא שהליכי החקירה בישראל אינם נתונים לבקרה חיצונית כלשהי וגם הליכי ההעמדה לדין נתונים רק לפיקוח מוגבל מאד של בג"צ. יש סיבות טובות למצב דברים זה, שכן בהיעדר מעמד עצמאי וחזק בהחלט קיים חשש שגורמים פוליטיים, או אחרים, ישפיעו על עצם קיום הליכי חקירה ועל דרך התנהלותה וכן על ההחלטה להעמיד לדין או להימנע מכך.
מאידך אי אפשר להתעלם מהעובדה שגורמי אכיפת החוק אינם נתונים למעשה לביקורת כלשהי, למעט ביקורת אקראית ובדיעבד של בתי המשפט המושמעת לעתים נדירות מאוד. התחושה של האזרח הנתון בחקירה היא שהוא ניצב מול מנגנון אפל בעל סמכויות בלתי מוגבלות, היכול להטיל מגבלות קשות על אורח חייו בחקירה אינסופית והיכול לנצל את כוח החקירה וההעמדה לדין באופן שרירותי ולמטרות זרות. יש להוסיף בצער כי קיימת תחושה שבתי המשפט מעניקים לגורמי החקירה ולפרקליטות אשראי בלתי מוגבל כמעט.
תחושה קשה לא פחות היא התחושה שגורמי אכיפת החוק פועלים לעתים מתוך אג'נדה פוליטית. פרשת גלאט-ברקוביץ הוכיחה שלחשש זה יש על מה לסמוך. ההחלטה לאיים על כל המערך השלטוני בישראל על-ידי השמעת עדות מוקדמת של העד טלנסקי, בפרשת חקירת ראש הממשלה - עדות שגרמה לטירוף המערכות הנוכחי - אף היא מביאה לחשד כבד שאף פרקליט המדינה בכבודו ובעצמו יכול לפעול מתוך שיקולים זרים.
התגייסותו של היועץ המשפטי לממשלה למסע ציבורי חסר תקדים נגד החלטה, שהינה ללא ספק בסמכות חוקית של השר והממשלה, היא בגדר טירוף מערכות. היועץ המשפטי אומר בחוצפתו לממשלה לא לעשות שימוש בכלים חוקיים שיש לה על-מנת לחקור את תקינות התנהלות המוסד שעליו הוא אחראי ואשר אף היא כממשלה אחראית לפעולתו התקינה. גורמי אכיפת החוק, טוען היועץ המשפטי למעשה, הם מעל החוק וכל ביקורת או חקירה של התנהלותם היא התנקשות בשלטון החוק ובמילים אחרות אומר היועץ - החוק הוא אני.
הגיעה העת לומר ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולעובדיהם וכן למשטרת ישראל כי הם אינם מעל החוק, כי במקרים שבהם יחרגו מסמכותם או שהתנהלותם תהיה לא תקינה, מעשיהם ייחקרו והאחראים, אם יימצאו, יתנו את הדין. הואיל והיועץ המשפטי ופרקליט המדינה הוכיחו שהם אינם מוכנים להפנים מסר זה יש להעבירם מתפקידם.
ולבסוף, הצעתו של השופט (בדימ.) בועז אוקון לאמץ את מוסד השופט החוקר הלקוח מיבשת אירופה ראויה לבחינה רצינית. חייב להיות גורם אובייקטיבי ואמין, הפועל מחוץ למערכת החקירות והתביעה, שיקבל את ההחלטות הסופיות ויבטיח את הגינות ההליכים. אין להסתפק באימוץ מוסד כמו מוסד השופט החוקר, אלא יש לחוקק חוקים אשר יגבילו ניצול לרעה של הליכי החקירה ויגבילו לגבולות סבירים ונדרשים את אורכה והיקפה.
