השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר דברים, המכונה 'משנה תורה' משום שיש בו ביאור והרחבה למצוות שניתנו לנו בספרים הקודמים של התורה. די בתחילת הספר (פרק א') מזכיר משה את הקמת המערכת המשפטית של עם ישראל, ופותח במניעים להקמתה: [יב] אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם. ומתאר את הדרך בה הוקמה, שהעם נתבקש לשלוח אל משה את הראויים בעיניו (בעיני העם) להיות שופטים: [יג] הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים--לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם, בְּרָאשֵׁיכֶם. ומשה הוא שמינה אותם לתפקיד: [טו] וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם: שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם.

הם לא נדרשו להיות בוגרי הפקולטה למשפטים ואפילו לא נתבקשו להוכיח ניסיון משפטי קודם. כל מה שנדרש מהם זה שיהיו ידועים אצל האנשים ששלחו אותם כאנשים הגונים, חכמים ונבונים. מה שכן, המועמדים לשפיטה קיבלו ממשה הנחיות שמן הסתם יהיה מעניין להקביל אותן למה שקורה אצלנו. שהרי אנחנו קוראים את הדברים בפרשת השבוע מדי שנה, כי יודעים – גם אם למרבה הצער לא טורחים לומר זאת בקול רם, שפרשת השבוע מדברת אלינו כאן ועכשיו: [טז] וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. מעניין. הפשט של שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם הוא שהשופט ישמע את בעל הדין רק בנוכחות בעל דינו, כי רק אז יש מקום לצפות לתוצאה של וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק.

מצד שני, לכאורה זה כל כך מובן מאליו, עד שלא ברור למה צריכים להתייחס לכך. ואולי הכוונה היא (גם) שכדי להגיע למשפט צדק – השופטים צריכים לשמוע רק את בעלי הדין ולא שום רעשי רקע? הרי אם ישמעו את המקורבים שיסנגרו על פלוני ואת השכנים שיקטרגו על פלמוני, הסיכוי למשפט צדק ילך ויפחת עקב השפעות זרות שעלולים לספוג השופטים. אמרנו שיהיה מעניין להקביל זאת למה שקורה אצלנו, וכמעט כרגיל ההקבלה היא הפוכה; הרי משפטים רבים ולעתים גם דיונים בודדים מסוקרים עד לזרא, והמסקרים אינם מסתפקים בדיווח יבש וענייני. הם מכניסים המון "צבע" לסקירותיהם, ופירושו של דבר שהם נוקטים עמדה בעד או נגד העומד לדין. האם יתכן שהשופטים לא יושפעו מ"הלוך הרוחות הציבורי"? זה יתכן רק אם הם יהיו על-אנושיים, כלומר רובוטים.

ובאמת, בנסיבות שנוצרו אצלנו, מעניין מה יקרה אם יעבירו את סמכות השפיטה למחשבים. סביר להניח שהם יעשו את זה די טוב, ואולי אפילו טוב יותר משופטים בשר ודם, כי מערכת החוקים והמערכת המשפטית הן טכניות בעיקרן והאנושיות מהן והלאה. ועוד נקודה למחשבה, השופטים אמורים לשמוע ולשפוט בֵּין-אֲחֵיכֶם, כלומר שהם ובעלי הדין יהיו ניצבים על אותו מישור, וגם זה תנאי למשפט צדק. אצלנו, במרבית המשפטים המדינה היא צד במשפט נגד האזרח, השופט הוא חלק מן המדינה, וזה בפירוש לא מצב של שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם. הרי מי שמייצגים את המדינה במשפט הם פרקליטים המקבלים את משכורתם מאותה קופה שמקבלים השופטים, האם יש בכלל אפשרות שהאזרח העומד לדין יקבל יחס שווה וירגיש בֵּין-אֲחֵיכֶם?

את הפסוק שסוקר את ההנחיות שקיבלו השופטים, משה פותח במילה וָאֲצַוֶּה. המילה הזאת משמעותה 'מצווה' ובגימטריא היא שווה 'חק'. הבאנו כבר בעבר את פירוש רש"י (במקום אחר) שציווי זה לשון זירוז, עכשיו ולדורות. כאן הציווי מתפרש בכיוון שונה עד הפוך, שיהיו מתונים בדין, שלא ימהרו לחרוץ משפט בטרם התבוננו היטב בטענות הצדדים. להיות מתונים בדין, זה הציווי הראשון של אנשי כנסת הגדולה בפרק הראשון של פרקי אבות. יכולים להיות מתונים בדין אם שומעים רק את בעלי הדין ונותנים לכל אחד מהם את כל הזמן הדרוש לו להשמעת טענותיו. קשה עד בלתי אפשרי להיות מתונים בדין – לפסוק רק על-פי דברי בעלי הדין ולאחר התבוננות בדבריהם, במצב בו המשפט מתנהל בתקשורת יותר משהוא מתנהל במקום בו יועד להתנהל.

פעם היה פה חוק שנקרא 'סוב יודיצה' שעניינו הוא איסור פרסום פרטים מהנדון בבית המשפט במגמה להשפיע על השופטים. החוק עדיין קיים בספר החוקים, אלא שלא אוכפים אותו וספק אם ניתן לאכוף אותו. כי המפרים אותו הם מראשי המקושרים למערכת השלטונית והמשפטית.