רשת המסעדות "קפה קפה" היא, ללא ספק, רשת משגשגת: יש לה 54 סניפים ברחבי הארץ ולדברי מייסדה, היד עוד נטויה. את סניפה הראשון הקים רונן נמני לפני שבע שנים, ומאז היא עולה ופורחת, מן הסתם מהר מדי.
לנמני, הנחפז כל כך, יש, מן הסתם, עיניים גדולות. אחרת קשה להסביר את ההבדלים המשמעותיים שבין סניף אחד למשנהו, המופעל כל אחד בשיטת הזיכיון העצמי (פרנצ'ייסינג), ומאחר שלכל סניף יש זיכיון משלו - אין, מטבע הדברים, לבעלי הרשת שליטה על הנעשה בכל אחד מהם.
אנחנו נקלענו לסניף "קפה קפה" שברחוב אופנהיימר 11, בשכונת היוקרה התל אביבית, נווה אביבים. עד לא מכבר שכנה במקום מסעדת "פאביו" היוקרתית, ששמה יצא לפניה כפנינת-גורמה. זו נסגרה בינתיים, ובמקומה פועל עתה, כאמור, אחד מסניפי "קפה קפה".
אלא שיחי ההבדל! מי שהכיר את "פאביו" לשעבר, עלול להתאכזב מרה מן התחליף. בעינינו, מכל מקום, הצטיירה המסעדה החדשה כנפילה של ממש לעומת קודמתה: חיצוניותה מעוצבת בטעם דל ועלוב, השירות הניתן לאורחיה איננו מקצועי, ומעל לכל מנחילה הארוחה המוגשת בה אכזבה רבה לסועדיה.
המוצא מהסבך
בחרנו בתפריט המנות העסקיות, במחיר של 41 שקל לארוחה, הכוללת מנה ראשונה ומנה עיקרית לבחירה. מבין המנות הראשונות הלכנו על מרק הבטטה, שדווקא הפתיע לטובה במרקמו העשיר, נעדר השמנת, המוגשת בדרך כלל במקומותינו, וכך לא נפגם טעמו האמיתי והאיכותי של המרק. בת הזוג בחרה בסלט ערבי, של מלפפונים, עגבניות ובצל, אבל למרות בקשתה המפורשת להגישו כשהוא קצוץ דק-דק, כנהוג - הוא הוגש גס למדי. פרוסות הלחם השחור, שנתלוו אליו, היו קשות כאבן וכלל לא-אכילות.
ניסינו להתנחם במנה העיקרית, ושנינו בחרנו בטורטייה-רוסטביף - רצועות-סינטה לוהטות, עם בצל סגול בסומק, בליווי סלט עגבניות, עשבי-תיבול וטחינה, אך משום מה נעדרה זו האחרונה מן הצלחת. את הטעם התפל והיבש שיבחנו בצלוחית קטנה של מתבל שהוגש לנו. אבל, דה עקא, הטורטייה עצמה לא חוממה כראוי, הבשר עצמו היה חרוך, והתקשינו מעט בבליעתו. שני בקבוקי-סודה קטנים, שבאו לעזרתנו, הם שחילצו אותנו מן הסבך.
מאוכזבים מן הארוחה ומנספחיה - בהם זבובי החול שעטו עלינו - החלטנו לוותר על הקפה לקינוח. התנחמנו מעט במחירה הזול, יחסית, של הארוחה, שאומנם לא הייתה שווה הרבה יותר, ונמלטנו מהמקום, כל עוד נפשנו בנו.
