מהאקדמיה לתעשיה

בשנים האחרונות זוכה היזמות הטכנולוגית ששורשיה באקדמיה לפריחה. ראשיתו של כל סיפור הצלחה שכזה, התופס כותרות בעיתונות הכלכלית ברעיון והמצאה הנוצרים במהלך ביצוע מחקר אקדמי-אוניברסיטאי, המשכו בזיהוי הפוטנציאל המסחרי של האמצאה, ובסופו ביצוע מיזם פיתוח מוצר במסגרת תעשייתית-עסקית.

מספר גורמים שותפים למהלך: החוקר-הממציא שהוא היזם הטכנולוגי, האוניברסיטה וחברת היישום שלה, והגוף העסקי הלוקח על עצמו לפתח מוצרים חדשניים מבוססי ההמצאה ולהביאם לשוק.

בעוד שהעולם העסקי מונחה כדאיות כלכלית, ולכן עוסק בבעיות מוגדרות (הנדסיות), עיקר המחקר האקדמי (האוניברסיטאי) הוא מונחה סקרנות ועוסק בהצגת שאלות מדעיות בסיסיות ומציאת התשובה להן. אף על-פי כן, הרצון לראות עבודת מחקר קורמת עור וגידים והופכת למוצר שניתן להשתמש בו (מעבר לקידום המדע בלבד) מלהיב גם את החוקרים שבחרו את העולם האקדמי כדרך חיים.

זיהוי האפשרות

השלב הראשון וההכרחי בתהליך הייזום הטכנולוגי הוא זיהוי האפשרות להפוך תגלית מדעית לטכנולוגיה בעלת ערך מסחרי העונה על צורך ממשי, והגנה על הקניין הרוחני העומד בבסיס הטכנולוגיה. במסגרת האקדמיה פונה על-פי רוב היזם לעתיד והחוקר בהווה אל חברת מסחור הטכנולוגיה של המוסד האקדמי בו הוא מתאכסן, להתייעצות עם מומחי הקניין הרוחני והפיתוח העסקי. יחדיו, לעיתים תוך שיתוף יועצים חיצוניים ועורכי פטנטים מובילים, הם מגדירים את האמצאה ואת השימושים האפשריים לטכנולוגיה המוצעת.

השלב השני בתהליך הוא זיהוי המידע החסר לצורך הוכחת עקרון הפעולה הטכנולוגי או הוכחת הקיום של הפתרון המוצע. לאחר מכן יש לנהל ולבצע את המחקר המוביל למימוש ההוכחות הנדרשות. מומחי הפיתוח העסקי של חברת המסחור משתתפים בתהליך זה, ומכוונים את היזם הטכנולוגי למקורות מימון אפשריים לביצוע המחקר היישומי הנדרש.

איתור זכיינים

השלב הבא הוא איתור זכיינים פוטנציאליים לטכנולוגיה, שלב המתבצע במקביל על-ידי החוקר-ממציא ועל-ידי הגורמים המקצועיים בחברת המסחור. זו פונה אל הזכיינים בהצעה עסקית מתאימה, מגובה בתיאור טכנולוגי מפורט הניתן על-ידי החוקר. במקרים מסוימים לוקח החוקר-ממציא אתנחתא מעיסוקיו האקדמיים (האוניברסיטאיים) ופונה למסלול היזמות העסקית. במסגרת זו הוא משתתף בהקמת והרצת חברה על בסיס הטכנולוגיה שהמציא, כאשר הוא שותף מלא לצד העסקי ובעל מעורבות גבוהה בניהול פיתוח הטכנולוגיה והמוצרים של החברה.

קיימים מודלים למימוש היזמות הטכנולוגית, אשר אינם מחייבים הובלת המשך התהליך על-ידי היזם הטכנולוגי, ובהם ניתן רישיון שימוש לחברה זכיינית. במודלים אלה הפעילות הנדרשת מהחוקר-ממציא מוגבלת בזמן ובהיקף, ומאפשרת לו להמשיך ולהשקיע את עיקר זמנו ומרצו בפעילות מחקרית-אקדמית. כאן נדרש החוקר-ממציא לפעילות המשך כגון:

שיתוף פעולה עם החברה המבצעת את פיתוח המוצר ע"י ביצוע מחקר במעבדת החוקר, ומתן גיבוי מחקרי לפיתוח ההנדסי וכן שיתוף פעולה עם החברה, כאשר החוקר משמש כיועץ טכנולוגי לחברה, או כחבר בוועדה המדעית המייעצת שלה.

מודלים אלו של מימוש היזמות הטכנולוגית נפוצים יותר והם מתקיימים בדרך כלל באחד משני המסלולים הבאים: העברת הטכנולוגיה החדשנית ברישיון לחברה מסחרית העוסקת בתחום הרלוונטי ומתן רישיון לחברת הזנק המוקמת על בסיס טכנולוגיה זו.

שני מסלולים

בשני המסלולים עשויה להידרש פעילות יזמית מסייעת נוספת מצד החוקר-ממציא: במסלול א', לחברה יש המשאבים הנדרשים (כסף, כוח אדם ומעבדות פיתוח מצוידות) וכן ההבנה העסקית הנדרשת לצורך קידום הטכנולוגיה למוצר. החוקר מצידו יכול לסייע כיועץ מדעי, או במקרים אחרים לבצע מחקר במעבדתו, המשלים את הפיתוח המתבצע ע"י החברה.

במסלול ב' נותנת חברת המסחור רישיון שימוש בטכנולוגיה האקדמית ליזמים עסקיים, המציגים יכולות מוכחות, כדוגמת חברת EnStorage, חברת הזנק צעירה שרכשה מחברת רמות ליד אוניברסיטת תל אביב רישיון לפיתוח, ייצור ומכירת תאים לאגירת אנרגיה חשמלית בטכנולוגיה חדשנית, שהטכנולוגיה הייחודית שלה הלהיבה יזמים עסקיים והללו גייסו קרנות הון-סיכון מובילות יחד עם סימנס כמשקיע אסטרטגי, לתמוך במיזם.

מרבית הסכמי מסחור הטכנולוגיות שמבצעת חברת רמות הינם עם חברות להן הטכנולוגיה האקדמית משמשת מנוף להרחבת פעילותן. ייתרת ההסכמים מבוצעת עם חברות הזנק המוקמות סביב הטכנולוגיה האקדמית. הסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב בשנים 2006 עד ראשית 2008 מצביעה על 26% הסכמי מסחור לחברות הזנק מסוג זה, מתוך כלל 50 ההסכמים שנחתמו בתקופה זו. לצורך ההשוואה, 16% מהסכמי המסחור בכלל האוניברסיטאות האמריקניות בשנת 2005 בוצעו עם חברות הזנק, ו-12% בלבד בוצעו בשנת 2006 (לפי נתוני הסקר השנתי המתבצע ע"י ארגון ה- Association of University Technology Managers).

פעילות חברות היישום מסייעות לחוקר לממש את המצאתו ולהביאה לכלל מוצר שימושי, וכן מייצרת הכנסות המשולמות כדמי רישיון ותמלוגים ומשמשות לתמיכה בפעילות המחקר. ניתן בהחלט לבצע יזמות טכנולוגית מצליחה באוניברסיטאות. מגוון הטכנולוגיות ההופכות ברגעים אלה למוצרים הן ההוכחה האולטימטיבית להצלחה כזו.