מג'אדלה והחארות

שמתם לב למשלחת האמריקנית בטכס הפתיחה של האולימפיאדה? מן הסתם כן, אי-אפשר היה לפספס אותה. אבל האם ראיתם את הרגע בו היא עברה לפני במת הכבוד? זו הייתה המשלחת היחידה שלא הרכינה את דגלה. את הדגל האמריקני לא מורידים בפני איש, אפילו לא בפני נשיא ארה"ב. הדגל מייצג את המדינה, והמדינה אינה מתכופפת.

חבל ששר המדע, התרבות והספורט שלנו, כבוד חבר הכנסת ראלב מג'אדלה, לא שם לב לרגע הזה. הוא כנראה היה עסוק מדי בהתמוגגות מהעם הסיני "הנפלא והתרבותי, בעל נימוסים מצוינים, עם שהוא מכניס אורחים וידידותי להפליא". עם שיש לו "מסורת תרבותית עתיקה ומכובדת, פאר המין האנושי כולו". ואיך אני יודע שזה מה שמג'אדלה חושב על הסינים? פשוט מאוד: הוא אמר בדיוק את זה.

הסיפור הוא דבריו של הגולש המדליסט שחר צוברי, אשר כינה בראיון עיתונאי את הסינים "חארות". הסינים קיבלו תרגום של הדברים ונעלבו עד עמקי נשמתם. כל כך נעלבו, עד שביטלו את קבלת הפנים שעמדה שגרירותם בתל אביב לערוך אמש למשלחת האולימפית הישראלית.

זעמו של הפריץ הכניס את השטֶטֶל שלנו למגננה. צוברי מיהר להתנצל בפומבי, בנימוק שהדברים נאמרו בהיסח הדעת. אבל זה לא הספיק לסינים והם דרשו מכתב התנצלות של מג'אדלה. מתברר שהגלותיות של העם היושב בציון דבקה גם בשר הערבי הראשון, והוא נענה לדרישה. מבחר פנינים ממכתבו כבר קראתם לעיל. חוץ מזה, צוברי שלח מכתב התנצלות אישי לשגריר סין. במשרד החוץ שלנו הביעו חשש מפגיעה ביחסים בין המדינות. והכל, כמובן, בפומביות מלאה ובשקיפות מוחלטת - דרך אמצעי התקשורת.

אז בואו נעשה קצת סדר. שחר צוברי, למרות המדליה שעל צווארו אשר גרמה לכולנו "להיחנק מדמעות אושר, שמחה וגיל" (כמאמרו של זוהיר בהלול במערכונם של הגששים), הוא אדם פרטי. מותר לו להביע כל דעה בכל נושא, כל עוד הוא אינו מפר חוק. ולומר על הסינים שהם "חארות" - זוהי הבעה דעה לגיטימית במדינה דמוקרטית.

הבעיה, כמובן, היא בכך שהסינים לא יודעים מהי הבעת דעה לגיטימית במשטר דמוקרטי. הסינים יודעים רק מהי הבעת דעה המתיישרת עם הקו הרשמי במדינה דיקטטורית. סיני שמעז לחרוג מהקו הזה, ימצא את עצמו מהר מאוד מאחורי סורג ובריח, ואולי גם יסייע למדינתו להגדיל את היתרון שלה בראש דירוג המדינות המוציאות להורג.

במילה אחת: חארות

וזה מביא אותנו ללבו של העניין. האם לומר על הסינים שהם "חארות" מהווה הוצאת דיבה? בכלל לא בטוח. זוהי מדינה שמפרה בכל רגע נתון את כל זכויות האזרח הבסיסיות ביותר. מדינה שגירשה מבתיהם מאות אלפי אזרחים כדי לבנות את המתקנים האולימפיים. מדינה שחסמה מעיתונאים זרים גישה לאתרי אינטרנט שלא נראים לה. מדינה שמתעללת בילדים על-מנת להשיג מדליות זהב. במילה אחת: חארות.

מהיכן לוקח מג'אדלה את הביטחון לקבוע ש"ההתבטאויות הללו אינם משקפות את תחושות העם בישראל כלפי האומה הסינית"? הוא עשה משאל? יש לו מחקרים? ודאי שלא, אבל הוא הרי פוליטיקאי, והוא משוכנע שדעותיו שלו הן הדעות של העם כולו. בעצם, זה לא כל כך שונה מהחשיבה של פוליטיקאים במדינות כמו סין.

היה אסור לקיים את האולימפיאדה בסין, כשם שאסור לקיים אותה בשום מדינה שאינה דמוקרטית. אסור לתת למדינות כמו גרמניה הנאצית, ברית המועצות וסין את האפשרות להעמיד פנים שהן בעלות "נימוסים מצויינים, מכניסות אורחים וידידותיות להפליא", כפי שהתרפס מג'אדלה בפני השגריר הסיני.

קצת כבוד, אדוני השר. אם לא שלך - אז של המדינה שאותה אתה אמור לייצג. אפשר להתנצל, אפשר להסביר - אבל גם לשמור על הגאווה הלאומית. יכולת לנצל את ההזדמנות כדי להסביר לכבוד השגריר, שישראל היא מדינה בה לכל אזרח מותר להביע דעה, גם אם היא אינה מתיישרת עם הקו של הממשלה. יכולת לומר לו, שגם לנו יש "מסורת תרבותית עתיקה ומכובדת, פאר המין האנושי", הכוללת בין היתר את חופש הביטוי. אז מה אם לא תקבל עוד קצת אגרול; אכלת מספיק כאשר בילית שבועיים בסין על חשבוננו.