אשמנו - בגדנו הדלפנו קופי

פרקליט המדינה משה לדור, בעל החזות היבשושית, היה הפעם חיוני להפליא ופתח בהצהרה סניגורית משובחת: "נושא ההדלפות מתסכל ביותר משום שאנחנו רואים יום יום כשאנו עוסקים בנושאים רגישים כיצד חשודים למיניהם נפגעים קשות תוך כדי חקירה. מדובר בפגיעה קשה בהרבה מזו אם החשדות היו מבוססים, לפעמים פגיעה חסרת תקנה". וואו! לרגע חשבתי שיש לפרקליט הנכבד חום, אבל מסתבר שהוא הכין יפה את שיעורי הבית.

"במקביל", המשיך לדור, "הפגיעה בנו היא דרמטית! אנחנו לא מצליחים לנהל חקירות בגלל פרסומים. עדים לא מוכנים לשתף פעולה, ראיות נעלמות לפני שאנחנו מגיעים". לדור אמר כי בפרקליטות המדינה מתייחסים ברצינות רבה לעניין והבהיר כי ההדלפות אינן דווקא הדלפה במובנה הפשוט אלא שם קוד ל"הגעת מידע באמצעות כלי התקשורת במסלולים רבים ומגוונים". "בחקירה יש עדים", הסביר לדור, "אלה הם נשאי מידע גם אם חלקי והם בעלי אינטרס. בנוסף יש סנגורים וחשודים - לכאורה תגידו מה? זה האינטרס שלהם לפרסם על עצמם? אבל העולם מתוחכם ומורכב בהרבה ממה שכולם חושבים. למשל אם הם יודעים שממילא זה יגיע לציבור אז הם בונים מראש הדלפה כדי לקטוף פירות ולנווט לצרכיהם. למשל, כדי שיוכלו אחר כך לקבל תירוץ טוב מדוע הם שומרים על זכות השתיקה".

אחר כך באופן מוזר משהו ציין פרקליט המדינה כי: "אני לא פוסל שבעולם המודרני המידע לא מגיע באופן ישיר ויש אפשרות "ליירט" מידע"- האם רומז כאן לדור שסניגורים או מערכות עיתונים שותלים תוכנות ריגול במחשבי הפרקליטות?

וזה היה האות למתקפה כוללת של פרקליט המדינה נגד אמצעי התקשורת: "יש פגיעה קשה בחשודים שלא עשו דבר, כמעט תמיד כתב האישום מצומצם הרבה יותר מהכותרות". לדור לא הסתפק בכך וממש החל לכפור בעיקר: "אני מציע לחשוד ברעיון הזה של זכות הציבור לדעת", אמר הפרקליט, "מטרת זכות הציבור לדעת היא להביא את האמת לציבור. אבל אם המחיר של פרסום מוקדם הוא שהציבור לא יודע מהי האמת אז פגענו קשות בזכות זו".

לדור המשיך בדבריו נגד חוסר האחריות של התקשורת: "מאוד קשה לנו להתמודד עם הפרסומים הללו. אפשרות אחת היא לקרוא לתקשורת לבצע את תפקידה במשמעת עצמית מוגברת", אבל מייד נמלך בדעתו והסביר כי "הרעיון הזה הוא בעייתי, הרי חלק סיימו אתמול את הצבא וכבר הם יודעים להבין את הכל ולתקתק את דבריי במהירות ועוד לפני שגמרתי לדבר זה כבר מפוזר באינטרנט. התקשורת זה לא גוף אחד – אין לה בוס, זו מערכת מורכבת עם מתחרים וכולם מתמודדים על ידיעה ובתנאים כאלה תלך ותבלום ידיעה אפילו שאולי היא לא נכונה? הבעיה היא שהציבור צופה ומאמין לכל מה שכתוב גם אם אין שחר לדברים. הייתי רוצה שהתקשורת תדמה יותר לתקשורת שאני זוכר". בשלב זה פנה פרקליט המדינה אל חברי הכנסת ואמר להם במה שנשמע כבקשה להגביל את אמצעי התקשורת: "הכדור נמצא במידה רבה בידיכם. יחד נחזיר את כולנו לימים של העבר".

ראש אגף חקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, התייחס לחשבוניות שצילומיהן פורסמו בתקשורת בעניין פרשת "ראשונטורס" ואמר "בעיתון ראינו חשבוניות שעליהן הופיע הכיתוב "מקור" והסתכלנו על הקבלות שאצלנו שעליהן היה כתוב "העתק". מאצלנו זה לא יצא!". "חייבים למצוא לכך פתרון חוקי!", אמר דנינו והמשיך בקו המתגונן של קודמיו, "מי שמכיר אותנו יודע שיחסי ציבור זה מאיתנו והלאה, במצב של היום אי אפשר לבצע חקירה. איך בכלל אפשר להעלות על הדעת שלשוטר יהיה אינטרס לשבש את החקירה שהוא עובד עליה? בשביל מה עושים חקירה? בשביל שיתפרסם למחרת? כל יום יש תיקי חקירה על שולחני נגד אישי ציבור, אם רק הייתי רוצה הייתי מפרסם אבל רק בגלל אחריות ומפני שאנחנו חסים על זכויות המופיעים שם נעשה הכל כדי להגן עליהם מפני העללת עלילות".

דנינו סיים ואמר כי פתרון חוקי לבדו לא יהיה מספק, "אולי זה נאיבי אבל צריך לשנות תרבות. כל הנוגעים בדבר צריכים לשתף פעולה ורק משם תצמח הישועה". (אגב אולי גם אני נאיבי, אבל האם המשטרה שמדבררת את עצמה לדעת באמת לא מעוניינת ביחסי ציבור? האם דנינו באמת לא מכיר כל מיני בכירים במשטרה שיעשו ה-כ-ל בשביל תמונה טובה?)

מילא זה שהפרקליטות והמשטרה נמצאים במתח מתמיד עם הסניגורים - זה מובנה במערכת המשפטית וזה מתח הגיוני וברור. אבל העובדה שהפרקליטות והמשטרה תוקפים בעוצמה רבה ומתואמת את התקשורת מעידה שנפל דבר בישראל.

במשטרה ובפרקליטות המדינה "נפל האסימון" סוף סוף והם מבינים כעת שהם בבעיה רצינית שלא ניתן לפתור אותה באמירות הרגילות ובהפחדות על "חתירה תחת אושיות שלטון החוק" שהציבור למד לבוז להן כי הן ריקות וחלולות. משה לדור, שהתנגד לבדיקה עצמית בעניין האזנות הסתר וההדלפות, כבר לא מתנגד לבדיקה ולאפשרות שמשהו רקוב בממלכתו וכך גם במשטרה. ככל הנראה אנו עדים כעת לעידן חדש של "רבותי אנחנו קורבנות של השיטה ולא אלה שיוצרים אותה".

כאן מצויה עוד בשורה טובה כי השפה החדשה הזו היא פתח שאמנם זעיר כקוף של מחט אך הוא פתח ליצירת אמון מחודש בין הציבור למערכות האלה שמעמדן הולך ונשחק.