אל תירא עבדי יעקב

פרק נוסף בסאגה האובססיבית האינסופית של מערכת המשפט עם אריה דרעי עומד כנראה להתרחש בימים הקרובים.

מרגע שהודיע על רצונו להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, פרץ מחדש מחול השדים של כל אגודות הצדקניים והטהרנים למיניהם, שהתחייבו לסכל המועמדות בשל "הקלון" שדבק באריה דרעי בהרשעתו.

מלחמת החורמה שהוכרזה על דרעי בשעתו, עומדת להתחדש מרגע שפנה לביהמ"ש לקבלת ההיתר לרוץ.

נשאלת כמובן השאלה, כיצד בכלל ניתן להחיל על מקרהו של דרעי את מגבלת הקלון של 7 או 5 שנים מיום ששוחרר, לאחר שהחוק בעניין זה, נחקק לאחר הרשעתו. כל ילד לומד בכיתה ו' בשיעורי האזרחות כי הכלל הבסיסי במשפט הינו "אין עונשין אלא אם מזהירים", דהיינו, קיים איסור מוחלט על ענישה רטרואקטיבית.

דרעי, שהורשע בשל קבלת שוחד של 60 אלף דולר מחבריו במחצית השנייה של שנות ה-80, ריצה את עונשו במלואו, והחוק בעניין הקלון המונע מועמדים מלהתמודד לכנסת או לעיריות, נחקק רק לאחר הרשעתו, ועל-פי כל הכללים המקובלים, אינו יכול לחול עליו.

על-מנת להחיל את הקלון על דרעי, יש להשתמש ב"יצירתיות משפטית מבריקה במיוחד", לפיה מגבלת הקלון שהוטלה על מי שהורשע וחפץ להתמודד אינה עניין של עונש, אלא "תנאי כשירות", ומכאן שניתן להחיל אותה רטרואקטיבית, רחמנא ליצלן.

דומה שיש מי שסבורים כי לא די בכוס התרעלה שבה הושקה דרעי במהלך שנות הפרשה הקרויה על שמו, שהייתה מלווה בשירכות, פירכות, עיוותי דין, ואבסורדים עד אין קץ. החל מסילוקו של דרעי מתפקיד שר בשנת 1993, על-פי הלכת דרעי ופנחסי, שש שנים לפני שהורשע בכלל, וכלה במאמצים חסרי התקדים להשיג הרשעה בכל מחיר בעניינו, כאשר נדמה כי כל האמצעים מקדשים מטרה זו. כך הגישה המדינה בקקשות לחיקור דין בהן נטען כי "שר הפנים במדינת ישראל חשוד בסחר בסמים". כך התקיימה חקירת רחבת היקף במשאבים ובאמצעים שבהמשכה הוגש כתב אישום מפלצתי ורב הקף.

המשפט היה מלווה בהסתה תקשורתית חסרת תקדים, שהתגברה, בין השאר, בפרשת בראון-חברון, בעיצומו של המשפט, שם מצאה לנכון המדינה להעיד את עורך דינו של דרעי כנגדו, כי דרעי משקר בעניין הפרשה החדשה וגם במשפט בו עורך הדין מייצגו. בסופו של דבר הושגה הרשעה בבית המשפט המחוזי, בפס"ד חסר תקדים בנוסחו החמור, בה רמזו השופטים כי דרעי אחראי לרצח חותנתו - לא פחות! והסתמכו לחלוטין על עד המדינה, "הצוק האיתן".

בערעור בעליון מותן נוסחו של פסק הדין, וגם ההתלהבות מ"הצוק האיתן" התפוגגה, אולם ההרשעה נשארה, בעיקרון, על כנה.

מן הראוי לציין כי פרשת דרעי כולה עומדת בצילה של קביעת בג"צ שהוגש לאחר גמר ההליכים, לפיה "הצוק האיתן" שיקר בבית המשפט באשר לנסיבות מעצרו והרשעתו בשוויצריה, בשל מעשי רמאות בינלאומיים, עובדה אשר הוסתרה מבית המשפט. בקשה למשפט חוזר שהוגשה, נדחתה על-ידי הנשיא ברק בטענה שפסק הדין בערעור אינו מתבסס יותר על עדות "הצוק האיתן". בכל הכבוד, ספק אם קביעה זו עומדת במבחן הביקורת, בשים לב לעובדה שהשופט לוין, אב בית הדין בערעור, ציטט מתוך עדותו של "הצוק האיתן" בפסק דינו.

עובדות מהותיות

השתלשלות עיוותי הדין בעניינו של דרעי איננה בחינת חומר רקע, אלא עובדות מהותיות אותן יש לשקול מבחינה ציבורית ומוסרית, כאשר באים לנסות ולמנוע מאדם את הזכות הבסיסית להעמיד עצמו לבחירה בשל מעשים שנעשו לפני למעלה מ-20 שנה. עם כל הכבוד לפסקי הדין של שתי הערכאות, לא יכול להיות ספק כי אם האמת באשר לעד המדינה הייתה ידועה בזמן אמיתי, ספק אם היה מוגש כלל כתב אישום ואם כן היה מוגש, המשפט לא היה מתקיים.

אין בכל האמור לעיל כדי להשפיע ולו במשהו על צדקני וטהרני "שלטון החוק", המבקשים לחסל את הקריירה הפוליטית של אחד מהמנהיגים המבריקים והבולטים בפוליטיקה הישראלית, איש בעל כישורים יוצאי דופן, המדבר אל קהלים רבים ושונים ואשר ביכולתו להביא לאיחוד מגזרים שונים ומנוגדים, כל זאת על-רקע משבר המנהיגות הקשה ממנו סובלת ישראל בשנים האחרונות, בדומה למקומות אחרים במערב.

סביר להניח כי יימצא ה"פטנט", או ה"שטיק" המשפטי למנוע את ריצתו של אריה דרעי לראשות עיריית ירושלים, אולם דבר לא יוכל למנוע את חזרתו לצמרת הפוליטיקה הישראלית בעוד כעשרה חודשים, ועתידו הפוליטי של איש מוכשר ויוצא דופן זה עדיין לפניו.