היא, אומנם, לא הוכרזה רשמית, אבל פרצה זה מכבר ומתנהלת לה בעצלתיים והרחק מאור הזרקורים: מלחמת העולם השלישית. והפעם: מלחמת-חורמה בטרור המוסלמי-הפונדמנטליסטי באשר הוא.
זה נשמע כמו חלום-בלהות אוטופי, של מציאות דמיונית והזויה, אבל, זוהי מלחמה של ממש, ללא שום גבולות ברורים על המפה העולמית. היא משתרעת על-פני שטחים נרחבים: מאירן, דרך פקיסטן, ומגיעה, אפילו, עד ללבנון, כשהיעד הסופי הוא מיגור ציר הרשע, המאיים על שלום העולם כולו.
למלחמה הזו אין מען ברור. היא נודדת ממקום למקום ומנסה לחסל, בדרך המסתורית שלה, את מחולליה המסוכנים: אוסמה בן-לאדן, מחמוד אחמדינג'אד וחסן נסראללה. בינתיים ללא הצלחה מרובה.
במלחמה הזו לא משתמשים בנשק גרעיני. היא איננה יותר ממלחמה קונבנציונלית, איטית ומתישה, שכדי לראות שכר בעמלה צריך להצטייד בהמון סבלנות.
המלחמה בטרור היא מלחמה ארוכה וקשה הרבה יותר ממלחמה ממוקדת, המתנהלת נגד צבא ונגד מדינה. חיילי הטרור אינם אלא מחבלים אנונימיים, המגיחים, לפתע, כראשי-צפע, ממאורותיהם המסתוריות והמחופרות היטב. המחבלים האלמונים האלה מיטיבים להסתתר מפני מי שמבקשים לצוד אותם. היום הם פה ומחר הם שם, ממש כמו גנבים בלילה, ולך תמצא את עקבותיהם העלומות.
שום פצצה גרעינית, שום פצצת-מצרר ושום גיחה של מטוס-קרב לא תצלח בחיסול הטרור הזה, הפושה כסרטן ברחבי העולם. לפצע, שותת הדם הזה, אין ארוכה מידיו של צבא מאורגן. רק חיילים אלמונים, ללא מדים מזהים, של שירותי הביטחון, עשויים להביא את הישועה ולחסל, בשקט בשקט, את ראש הנחש האימתני, המבקש למוטט את אשיות קיומנו ולהמיט עלינו חורבן.
רק מודיעין מוצלח, עם סוכנים מגוייסים ועם ריגול מקצועי, עשוי לחשוף את מקום-מסתורם של הצפעונים ולרוצץ את גולגלתם. אתמול היו אלה יחיא עייש ועימאד מורנייה, ומחר יהיו אלה מי שהפכו ליורשיהם עלי אדמות.
רק בידיהם של ה"סי.איי.אי" האמריקני, ה"אמ.איי 5" הבריטי ו"המוסד" הישראלי מצוי המפתח לפתרון המתבקש. רק לשירותי הביטחון האלה יש תעצומות הנפש, הכוח והניסיון הדרושים כדי להוציא לפועל את מלאכת הקודש, הדרושה כל-כך, כדי לחלץ, סוף סוף, את העולם מתרחיש האימים המאיים עליו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
