מסתרי הבחירה החופשית
רבים נבוכים בסוגיית הבחירה החופשית; הטענה המרכזית היא: אם הכל הולך אל יעד מוגדר מראש - הגאולה האמיתית והשלמה שתבוא מייד ממש - מתחייב מכך שהמהלכים בדרך אל היעד גם הם יהיו מוגדרים מראש, אז איזו בחירה נותרה לאדם?
לפני שניכנס לבירור הסוגיה תוך חיפוש מענה בפרשת השבוע, נאמר רק כי המציאות היומיומית מכחישה את הטענה המרכזית של המפקפקים; כי גם אם ידוע שהיעד הוא ירושלים ונקודת המוצא היא בתל אביב, עדיין יש לאדם בחירה באיזו תחבורה לנסוע; ואם הוא נוסע ברכב פרטי או הולך ברגל, בידיו הבחירה בין הדרך הקצרה והמשעממת לדרכים שהן ארוכות ממנה אבל מזמנות הרפתקאות ונופים יפים. בכל דרך שיבחר הוא יגיע לירושלים; השאלה רק, מה יעבור עליו עד שיגיע ומה יהיה מצבו הפיזי/נפשי/רוחני בעת שיגיע.
כך בדיוק בעניין הגאולה והתהליכים המובילים אליה; יכולנו לבחור בדרך קצרה ונוחה אשר כבר מזמן הייתה מביאה אותנו אל חוף מבטחים; במקומה בחרנו בדרכי עקלתון המלאות מהמורות וחיות רעות האורבות לנו על כל צעד ושעל. הבחירה הרעה (או הבחירות הרעות) שלנו לא ימנעו את ההגעה אל היעד הנכסף שנקבע מראש; מה שלא ברור הוא באיזה מצב נגיע עדיו, ומתי.
(כלי יקר): והנה בענין ידיעת ה' כל דבר טרם היותו, ושישאר האדם [איתן] על [זכותו לקבוע את] בחירתו, נבוכו רבים בחקירה זו; ורוב החוקרים יצאו ללקוט ולא מצאו דרך מספיק להיתר ספק זה, כי [יעד מוגדר מראש ובחירה חופשית] נראין מכחישין זה את זה, והוא דרוש עמוק מי ימצאנו; ועליו - פירש הרמב"ם - אמרו רז"ל: (אבות ג טו) 'הכל צפוי והרשות נתונה' כי אע"פ שהכל צפוי לפניו ית' מכל מקום הרשות נתונה לאדם ונשאר על בחירתו.
כאשר הכלי יקר מדבר על 'חוקרים' הוא אינו מתכוון לאקדמיה אלא לגדולי ישראל כגון הרמב"ם שאותו הוא מזכיר בפירוש; הם התקשו בהבנת הסוגיא אבל כולם ידעו שיש לאדם בחירה חופשית.
הגדרת הבחירה החופשית
(דברים ז): [יב] וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת- הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ: [יג] וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרת צאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
(דעת זקנים): והיה עקב תשמעון. פירש רש"י, מצוות שאדם דש בעקביו, כלומר מצות קלות; וזהו שאמר דוד (תהלים מ"ט ו) "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני". אמר דוד: ממצוות חמורות שבתורה איני ירא שאני [יודע ש]קיימתים, אבל מצוות שאדם דש בעקביו - אני מתיירא, אולי מפני שהיא קלה בזיתיה ולא חששתי לקיימה, ואתה אמרת 'הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה'.
כלומר, מה שמשה רבנו מלמד אותנו בפתיחת הפרשה הוא שלא מספיק לקיים את המצוות שאני מבין את חשיבותן לי, לחברה, לעם ישראל; צריכים לקיים גם את אותן מצוות שלא מבינים בשביל מה ניתנו בכלל, מצוות שאדם נוטה לזלזל בהן (כי אינו מבין את ערכן) וכאילו דורך עליהן בעקביו. וזהו התנאי לכך שה' ישמור לנו את הברית וגו'.
ישנן מצוות המוסכמות על כל בני האדם; טוב, כמעט על כולם. 'לא תרצח ולא תגנוב' הן שתיים אופייניות לסוג זה של מצוות אבל דומני שיהיה די קשה למצוא עוד מצוות שלגביהן תהיה הסכמה כללית. כלומר, לא מדובר כאן במצוות אלא באינטרסים; האינטרס שלנו הוא שיהיו חיים שקטים ומסודרים; רצח וגניבה עלולים לערער את יסודות הסדר החברתי ועל כן רצוי מאד שלא יהיו בסביבתנו.
דומה כי הרעיון די מובן; קיום מצוות שאני מבין את חשיבותן, זה אומר לפעול על-פי שיפוטי האישי, לא על-פי מצוות ה' מְצַוֶוה המצווה; על זה לא מגיע לי שום בונוס וגם אין כאן בחירה אמיתית, כי מה החלופה - לעשות הפוך ממה שאני מבין? לקיים מצוות שה' ציווה למרות שאינני מבין - על כך מגיע שכר כנ"ל וזו גם בחירה אמיתית, לעשות את מה שצריך כי צריך למרות שאינני מבין למה.
גבולות הבחירה החופשית
העולה מדברנו עד כה הוא שכאשר יש לי סיבה שכלית/רגשית או סתם עניין של טעם אישי, להעדיף את א' על פני ב' ואני פועל על-פי העדפתי, אין זו בחירה אמיתית. בחירה אמיתית מתקיימת בשני מצבים אפשריים:
- כאשר אני בוחר במשהו למרות שהנטיה הטבעית היא לבחור בצד ההפוך.
- כאשר אין כל עדיפות לצד מן הצדדים והבחירה היא שרירותית.
בפרשת השבוע שלנו מתבאר עניין הבחירה החופשית יותר מאשר בכל פרשה אחרת בתורה:
(דברים י): [יב] וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אתוֹ וְלַעֲבד אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: [יג] לִשְׁמר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת-חֻקּתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ:
(ברכות ל"ג/ב): ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה.
שׁאֵל מֵעִמָּךְ פירושו, כמובן, מבקש ממך; זה אומר שמילוי הבקשה תלוי בי ויש לי בחירה אם למלא את הבקשה, הלא כן? הרמב"ן מבאר כי סיום הפיסקה, לְטוֹב לָךְ, בא להדגיש כי בקשת ה' מאיתנו אינה לצרכו אלא לצרכנו, לטובתנו; שיהיה לנו טוב. אבל זה, כמובן לא מונע מאיש לחשוב אחרת אודות טובתו האישית ו-"לבחור" בדרך שונה מזו המוצעת בפסוקים אלו ובתורה בכלל.
אלא שמהלך כזה, על-פי דברנו עד כה, שולל למעשה מן האדם את הבחירה החופשית ומכאן ואילך "הכל בידי שמים"; שהרי אם מוותרים, ח"ו, על יראת שמים אשר רק היא בידי האדם, כל שנותר הוא בידי שמים בהגדרה.
מכאן עולה מסקנה מפתיעה משהו: גבולות הבחירה החופשית של האדם הנם גבולות היראת שמים שלו.
גבולות ה-'יראת שמים'
אז אם גבולות הבחירה החופשית של האדם הן גבולות היראת שמים שלו, מן הראוי לברר מה נכלל במסגרת זו של יראת שמים כדי להבין טוב יותר את עניין הבחירה החופשית.
על-פי פרשת השבוע שלנו, כמו גם על-פי התורה בכלל, כל חייו של היהודי נכללים בתוך המסגרת של יראת שמים. הנה לדוגמה:
(דברים יא): [ח] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: [ט] וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
הרי שגם השליטה בארץ לאורך זמן מותנית ביראת שמים. אז מי שעושה אבחנה בין ענייני כשרות, טהרה וכדומה - בהם יש ללכת על-פי התורה, לבין ענייני המדינה שם אין לתורה מה לומר - זה אומר דברים עצובים מאד על היראת שמים שלו.
וכדי שלא נחשוב כי רק המצוות האישיות נכללות ביראת שמים, נביא כמה פסוקים המדברים אל המנהיגות שלנו:
(דברים ז): [יז] כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: [יח] לֹא תִירָא מֵהֶם זָכר תִּזְכּר אֵת אֲשֶׁר- עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְפַרְעה וּלְכָל-מִצְרָיִם:
(דברים ח): [יט] וְהָיָה אִם-שָׁכחַ תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבד תּאבֵדוּן: [כ] כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹקֵיכֶם:
העבודה זרה של ימינו זה המרדף אחרי הרייטינג וריצוי דעת הקהל, בעיקר המאמץ להידמות לגויים בתחום התרבותי ולרצות את דעת הקהל הבינלאומית. אבל כל זה כבר לקראת הסוף, ובע"ה מיד יתקיים מה שמבטיח הנביא בהפטרה:
(ישעיהו מט): [כב] כּה-אָמַר אֲ-דנָי אלוקים הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי וְאֶל-עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: [כג] וְהָיוּ מְלָכִים אמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא-יֵבשׁוּ קוָֹי:
ושיהיה רק טוב ליהודים.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
